היכן עובר הגבול בין התנדבות לבין עבודה?
הגדל

·      באופן אירוני, תחילת שידור תוכניתו היתה גם הנקודה שבה הפסיק לקבל מהתחנה שכר. זו לא היתה טעות: לדביר היה ברור מלכתחילה, שכיף וכבוד יהיו התשלום היחיד שיזכה לקבל. "ההנהלה מנסה להימנע מהשיחה על כסף כמה שאפשר. כשאתה שואל מה עם תשלום אומרים לך, 'התחנה במצב קשה, אולי בהמשך יהיה אפשר לבדוק משהו'. כמובן שההמשך אף פעם לא מגיע. תמיד גם נרמז 'אם אתה לא רוצה, יש עוד 20 בחוץ שירצו'". במשך שנתיים שידר דביר את תוכניתו האהובה בחינם, ואת מחייתו הרוויח במקום אחר. את דביר עסקת החליפין הזו לא הפתיעה. "למי שעובד בגלי צה"ל, עבודה בחינם לא נשמעת חריגה. ידוע שככה זה".

גל"צ נחשבת, כבר עשרות שנים, ליעד נחשק לשירות צבאי - וגם לעבודה אחריו. גלגל"צ היא התחנה המואזנת ביותר בישראל, לפי נתוני TGI, וגם תחנת האם נהנית מפופולריות רבה. היוקרה והמורשת מושכים אל התחנה מתנדבים - אזרחים שמבקשים לעבוד בתחנה. ואולם להתנדבות יש גם צד אפל: בתחנה נהוגה תרבות של עבודת חינם. התפקידים הידועים שנעשים בהתנדבות הם הגשת התוכנית היומית הוותיקה "ציפורי לילה", שנעשית על ידי מגישים מוכרים, אך יש בתחנה גם עובדים זוטרים יותר בתפקידי עריכה והגשה, ששכר עבודתם הוא הקרדיט שהם מקבלים. עבודת החינם מתחילה פעמים רבות בחפיפה, שפשוט אינה נגמרת במשך חודשים ארוכים.

גלי צה"ל אינה המקום היחיד שבו נהוגה העסקה בחינם. בעולם העבודה הישראלי, בשקט ומתחת לרדאר, מתקיימים לא מעט שטחים אפורים שבהם אנשים עובדים ללא תמורה. לא בשכר מינימום, לא במסגרת חוזה קבלן, לא בשוטף פלוס 60 - בלי כסף בכלל. לעתים הם מכונים מתנדבים; לפעמים מתמחים ללא שכר; ולפעמים הם בתקופת חפיפה. קשה לאמוד את ממדי התופעה, שכן היחסים הללו מתנהלים ללא תלוש שכר, לרוב ללא חוזה וללא מעקב. לפי דו"ח "הזקנים בישראל: עובדות ומספרים 2011" של הג'וינט ומשאב, מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה, שיעור המתנדבים הוא 13.6% מקרב בני 65+ ו-16.4% מבין בני 20+. 64.7% מבין המתנדבים המבוגרים מקדישים להתנדבות יותר מעשר שעות בחודש - לעומת 42.4% בקרב הצעירים. בסך הכל מדובר בתופעה חיובית, אבל איפה עובר הגבול בין התנדבות לבין עבודה? מתי נהפכים יחסים אלטרואיסטיים ליחסי ניצול?

 

לפי עו"ד מיכאל אטלן, היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, "הגבול בין התנדבות לעבודה אינו מוגדר בחקיקה. אבל אם אני צריך להגדיר את קו הגבול, הוא יהיה בהבדל בין פיקציה לעומת מהות: האם ההתנדבות אלטרואיסטית, או שהיא בסך הכל מסך עשן שתפקידו להסתיר יחסים שאופייניים ליחסי עבודה?"

התנדבות אמיתית, מסביר אטלן, מתבצעת ללא מניע נסתר, כמו למשל אינטרס כלכלי או הרצון להשיג דרכה עבודה. המתנדב חופשי להגיע או לא להגיע כרצונו, מבלי שיהיו לכך השלכות על המשך ההתנדבות שלו בארגון. הארגון, מצדו, אינו סומך על עבודת המתנדב, והמתנדב אינו ממלא עבודה של עובד בארגון ואינו משרת אינטרס עסקי. "הכל יקום וייפול על בחינת הנסיבות וכנות הכוונות, וכמו בהטרדה מינית - האדם המנוצל יודע להבחין בניצול, לראות שיש דברים שהוא זכאי להם ולא מקבל: למשל, יחס של עובד כמו מי שנמצא סביבו. מי שמתלונן - סימן שלא באמת התכוון להתנדב".

בכל הנוגע למתמחים, לחפיפה ולהכשרה טרום מקצועית, החוק ברור הרבה יותר. "מתמחים הם עובדים לכל דבר", פוסק אטלן, "גם אם אומרים לך 'תעבוד חודשיים ותלמד את המקצוע', זה מוכר כעבודה". בין המתמחה לארגון קיימים יחסי עובד-מעביד, והמתמחה זכאי לשכר ולתנאים סוציאליים כמו כל עובד אחר. בית המשפט פסק בעבר כי הכלל הזה תקף גם אם הסכים המתמחה לעבוד בחינם: המעביד חייב לשלם לו שכר.

כפי שכתב נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר בפרשת טווילי מ-2002, שבה נקבע כי יועץ מס שהעסיק במשרדו מתמחה בחינם חייב לשלם לו שכר על עבודתו בדיעבד, "איסור הוויתור על שכר מינימום תכליתו להגן על העובד או העובדת מפני עצמם. ישנם מקרים שבהם העובדת כה זקוקה לעבודה או מצבה כה ירוד, שתסכים לקבל עבודה בפחות משכר המינימום". פעמיים, ב-2009 וב-2011, הונחה בפני הכנסת הצעת חוק להגנת השכר בתקופת התלמדות או התמחות, שמטרתה למנוע מקרים של התמחות בחינם, אבל היא נדחתה בשני המקרים. בפועל, התמחות בחינם ממשיכה להתרחש.

"זה עניין של הגדרות: תקופת הכשרה, התמחות, התלמדות, גישוש, חפיפה, בדיקה. השורה התחתונה היא 'אנחנו מחפשים פראייר לכמה חודשים, ואז נחליט'", אומר עו"ד רם א. גמליאל, המתמחה בדיני עבודה. "זה קורה בעיקר במקצועות שבהם היצע המשרות נמוך והניסיון קריטי לא פחות מהלימודים". מצב אבטלת הצעירים בישראל אמנם אינו חמור כמו באירופה ובארה"ב, אך בתחומים מסוימים, למשל בתקשורת, קשה עד בלתי אפשרי להשיג עבודה ללא ניסיון - או במלים אחרות, מבלי לעבוד בחינם.

ציפורי לילה מתנדבות

ובחזרה לגלי צה"ל. לפי הערכות, תקציבה של התחנה הצבאית הוא כ-40 מיליון שקל בשנה - מתוכם כחצי מתקציב משרד הביטחון והשאר מחסויות. בניגוד לפרסומים הצצים מדי פעם, התחנה אינה נמצאת בגירעון, אבל תקציבה אינו גדל ואף הולך ומצטמצם משנה לשנה. לפי הערכת גורם בתחנה, מספר המתנדבים בה הוא כמה עשרות.

"עבודה בחינם היא חלק מהדי.אן.איי של גלי צה"ל", קובעת חגית, שעבדה בתחנה שנים ארוכות, חלק מהזמן בהתנדבות. "ההנחה היא שלשבת מול מיקרופון, לקבל קרדיט, לעבוד בגל"צ, אפילו להיכנס לבניין - זה משהו כל כך יוקרתי, זוהר ומתגמל, שכסף לא חייב להיות חלק מהתמונה. אולי אפשר היה לקבל זאת אם היה מדובר בגוף תקשורת ניסיוני, אבל גל"צ היא בלב הממסד וחלק ממשרד הביטחון. העובדה שמגישי 'ציפורי לילה' עובדים בהתנדבות משרתת את העניין. את אומרת, אם שלמה ארצי ויאיר לפיד הגישו כאן בחינם - מי אני שאבקש כסף?"

"כשאתה מגיע לשם לא נותנים לך את האשליה שיהיה תשלום", מספר מ', שעבד במחלקת החדשות בתחנה בחינם בגיל 26. "אף אחד לא עובד עליך. פעם אחת שדרן, אחד הטאלנטים הגדולים, התחיל לדבר אתי במסדרון ושאל אם משלמים לי. אמרתי 'כמובן שלא', והוא אמר 'גם לי לא'".

לפי גורמים בתחנה, העובדים נחלקים לארבעה מעמדות: חיילים שמשרתים בתחנה; אזרחים עובדי צה"ל מאוגדים; פרילנסרים, שמקבלים שכר אך ללא תנאים סוציאליים; ומתנדבים. קשה מאוד לגרום למתנדבים לדבר: הם לא רוצים לקלקל את קשריהם הטובים עם התחנה. רבים הסבירו לנו כי מבחינתם עבודה בחינם בגל"צ עדיפה על לא להיות בגל"צ כלל. הם אוהבים את התחנה, את הקרדיט ואת היוקרה הנלווית אליו.

"יש אירוניה בכך שדווקא מישהו שעובד בחינם מפחד יותר", אומרת חגית. "הוא נדפק פעמיים: גם עובד בחינם, וגם פוחד שיעיפו אותו. הרי אם 'יפטרו' אותו אין לו אפילו אפשרות להתאגד עם עובדים אחרים ולטעון שאיבד את מטה לחמו - כי מעולם לא קיבל כסף".עם זאת, חגית מדגישה כי אינה מתחרטת על הקשר שלה עם גלי צה"ל. "זה בית ספר מעולה, הטוב ביותר. העסקה שהציעו לי אולי לא היתה הוגנת, אבל גם אני הרווחתי ממנה".

לפי מ', הפרקטיקה הזו זולגת אל מחוץ לתחנה. "כשגל"צניקים מגיעים לתפקידי ניהול במקומות אחרים, נראה להם לגמרי בסדר לקחת מישהו להתמחות בחינם". כשאייל פאר, מנכ"ל רדיו ללא הפסקה, הגיע לתחנה, הוא מצא גם שם עובדים בחינם שרצו להתנסות בעבודה ברדיו. לדברי פאר הוא קטע את התופעה, וכיום גם מתמחים בתחנה מקבלים תשלום על שעות והחזר הוצאות נסיעה. "מעבר לכך שזה לא חוקי, זה נראה לי מטורף. ברמה האישית, זה נראה לי אפילו לא מוסרי".

אלון (שם בדוי), 29, משדר כבר שלוש שנים תוכנית שבועית בתחנת רדיו קטנה - בחינם. גם צוות התוכנית שלו עובד בחינם. הוא סטודנט לתקשורת, ולדבריו "עושה את זה באהבה. יש לי עבודה יומית שלא קשורה לתחום. אני לא רואה את זה כניצול. אלה יחסים של תן וקח". ואולם הוא מודה כי לו היה יכול - היה מוצא עבודה משתלמת יותר. "אני שולח פיילוטים כל הזמן, אבל לא מתקבל. תחנות אחרות דורשות יותר ניסיון וקשרים, זה משהו שאני לא יכול להתחרות בו. זו ארץ קטנה עם כל כך הרבה כלי תקשורת, וכל אחד נלחם על המשרה שלו. זה תחום מאוד דורסני. אני פשוט שמח שיש לי מקום להתבטא".

הקושי להתקבל לעבודה ללא ניסיון וקשרים משותף לעוד תחומים בעולם התקשורת - שמתאפיין בהיצע גדול של צעירים שרוצים להשתלב בו, כמעט בכל מחיר. זכיינית ערוץ 2 רשת מפעילה בית ספר לטלויזיה, ובמסלול "מאחורי הקלעים" - שמשלב הפקה, תחקירנות ועריכת תוכן - משולב סטאז', שבמהלכו עובדים הסטודנטים בהפקות של הזכיינית, ללא תשלום. "אין תחליף לעבודה בשטח", מעידה הילה בר-לב, מנהלת בית הספר. "מעבר לכך, הסטאז' הוא המקום ליצור קשרים עם עורכים ומפיקים - שהם דבר חשוב מאוד בתעשייה. הקשרים האלה הולכים אתך גם אחר כך, כשהאנשים שעבדת אתם ממשיכים לעבודות אחרות".

לפי בר-לב, שיעור ההשמה של בוגרי בית הספר הוא 64% - מהם כחצי דרך סטאז'ים. היא מקפידה לנטר את שעות המתמחים, כדי לוודא שהם לא מנוצלים או גוזלים עבודה של עובדים בתשלום, אך לדבריה, "לאנשים ללא ניסיון וקשרים, קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לעולם הטלוויזיה. בוגר תואר ראשון בתקשורת שישלח קורות חיים לתפקיד תחקירנות או הפקה - הסיכוי שיקבל תשובה קלוש מאוד. יש דרכים אחרות להתחיל לעבוד, גם ללא סטאז' חינם, אבל זה מאוד קשה ודורש השקעה רצינית".

 

מגל"צ נמסר כי "אנו שמחים וגאים כי גלי צה"ל בורכה בבוגרי התחנה, שמעוניינים להתנדב במגוון תפקידים מקצועיים ולתרום מזמנם וממרצם לטובת התחנה. אין אנו לוקחים זאת כמובן מאליו ומעריכים מאוד את פועלם של המתנדבים. מפקד גלי צה"ל הנכנס אף ערך לכבודם לאחרונה מפגש הוקרה כמחווה לרצון בהעמקת הקשר בין התחנה למתנדבים. אנו מאמינים כי המתנדבים בוחרים בכך בחפץ לב ומתוך ידיעה כי תרומתם מוערכת מאוד ובעלת משקל להצלחת התחנה. כמו כן, נבקש להבהיר כי פעילותם של המתנדבים בתחנה נעשית על פי הנהלים וכמובן מתוך בחירה חופשית של המתנדב. גם בהזדמנות זו אנו מבקשים להודות לכל אותם מתנדבי גל"צ, בעבר ובהווה, שמוכיחים כי לא נס לחו של הערך 'נתינה' בחברה הישראלית".

אודישן לעוזר פרלמנטרי

כמה שעות עבודה, דלק ואנרגיה הייתם מוכנים להוציא כדי להיכנס לכנסת באופן קבוע, ולזכות באוזנו של ח"כ ובסיכוי לקבל שם משרה קבועה? מבחינת צעירים רבים שווה להקדיש לעניין לפחות יום בשבוע, לעתים יותר. הם נקראים מתמחים או מתנדבים, עובדים אצל ח"כ כעוזרים לעוזרים הפרלמנטריים שלו, ואינם מקבלים שכר או אפילו החזרי נסיעות. המתנדבים בכנסת מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: פנסיונרים או אזרחים שרוצים להתנדב וצעירים, סטודנטים או כאלה שסיימו את הלימודים.

מיכל ויזן, 30, מגיעה לכנסת כבר שנה וחצי לפחות פעם בשבוע, במקביל להשלמת תואר שני במדיניות ומינהל ציבורי. היא החלה את דרכה, כמו מתנדבים רבים אחרים, במרכז להכשרה פוליטית מיסודה של מיכל שיר, שמכשיר עוזרים פרלמנטריים. לאחר הקורס גילתה את אופציית ההתנדבות. "ידעתי שזה לא בתשלום, אבל שאפשר לצבור ניסיון פרלמנטרי, וגם קשרים שיכולים לסייע בעתיד למצוא עבודה". היא התנדבה אצל דב חנין במשך חצי שנה - טיפלה בפניות ציבור, בעמוד הפייסבוק, וגם בעניינים פרלמנטריים כמו הצעות חוק - ואז שמעה על משרת עוזרת זמנית שהתפנתה אצל רונית תירוש. היא עברה לעבודה בשכר למשך חצי שנה - וחזרה להתנדב, הפעם אצל זהבה גלאון. "כשסיימתי את העבודה בשכר, היה לי מאוד קשה לעזוב את הכנסת. חבל לבזבז ניסיון שצברתי וקשרים".

מתנדבים מגיעים לכנסת בדרך כלל פעם-פעמיים בשבוע: היתרון של מעמדם המיוחד הוא לוח זמנים גמיש, והעובדה שאף אחד אינו יכול להגיד להם מתי להגיע ומתי לא. אך לעתים הם מקבלים על עצמם משימות נכבדות יותר מאשר מענה לדואר. אצל גלאון, ויזן לקחה על עצמה ארגון כנס בנושא העסקה ישירה, משימה שדרשה עבודה רבה. "אני לא חושבת שהמתנדבים צריכים לקבל שכר. אשמח אם יתנו לי כסף, אבל המטרה שלי אינה להישאר מתנדבת אלא להיות עוזרת. אני רואה את זה כדבר חיובי - אנשים שקרובים אלי אומרים לי 'כשאת חוזרת מהכנסת, כולך זוהרת'".

בעבר היתה קיימת בכנסת התמחות בחינם מטעם קרנות שונות, ששלחו את המתמחים לכנסת ושילמו להם שכר, אך את המנהג הזה הפסיקה היועצת המשפטית הקודמת של הכנסת, נורית אלשטיין. כיום, כ-30 מתמחים בשנה מגיעים מטעם אוניברסיטאות או מכללות, ועובדים תמורת קרדיט אקדמי. ואולם אין מעקב אחר מספר המתנדבים והמתמחים שמגיעים לח"כים מסוימים מטעם עצמם. לפי גורמים בכנסת, העסקת מתמחים ללא תשלום נובעת בין השאר ממצוקה בכוח אדם ומעומס עבודה כבד, הנופל בעיקרו על העוזרים הפרלמנטריים.

לדברי ח"כ יריב לוין, שאינו מעסיק מתנדבים, מדובר במנהג פסול. "העסקת מתנדבים ואנשים אחרים ללא תשלום היא הפרה בוטה של כל החוקים. הכנסת מחוקקת חוקי עבודה, ואני חושב שהמינימום הוא שאנחנו נקפיד על זה בבית - ולו למראית עין. מי שעובד צריך לקבל שכר ראוי, ומי שלא מקבל שכר יכול באופן חד פעמי לסייע בפרויקט נקודתי - לא באופן שיטתי, בעבודות שאין להן כל קשר לאידאולוגיה, במקום שבו אחרים מקבלים משכורת על אותה עבודה, רק כדי ליצור לעצמו איזשהו חיבור. אמנם אין תקנה שאוסרת על העסקת מתנדבים על ידי ח"כים, אך בפועל זה בעייתי מאוד. אחרת יבוא כל עורך דין ורואה חשבון ויגיד, 'גם אלי באים מתמחים שמוכנים לעבוד בחינם - למה לכם מותר ולי אסור?'"

לעומתו, טוען גורם בכנסת כי "אני לא רואה הבדל בין לאפשר מתנדבים במפלגות לבין הכנסת. אם המטרה היתה לעקוף את דיני העבודה ולנצל אנשים, אין ספק שכבר היו מגיעות אלינו תלונות על ניצול ויחס לא תקין".

אבל בעצם העסקת המתנדבים בעבודה קבועה בכנסת יש אלמנט של ניצול. למה לאפשר זאת?

"האופציה לאסור טוטלית את ההתנדבות עבור חברי הכנסת, לקבוע שזו עבירה, היא קיצונית, ויש רבים שחושבים שחבל לאסור על אנשים טובים להתנדב. דברי עם ח"כים שנעזרים בזה - הם טוענים שהם רוצים שהציבור יהיה מעורב בפוליטיקה".

 

חנין, שמרבה להסתייע במתנדבים, אכן חושב שמדובר בפרקטיקה מבורכת. "זו דרך מצוינת לאנשים לפעול ולעזור, במעורבות ישירה, בתוך המערכת. זו גם דרך טובה מאוד להיחשף למה שקורה במערכות הממשל, וגם לתרום ולהשפיע בהן. מבחינת הח"כים, אין ספק שזה מעניק סיוע והקלה בנטל העצום של עומס בעבודה - שני עוזרים פרלמנטריים לח"כ זה פשוט לא מספיק. לא כל התנדבות היא עבודה".

מה ההבדל?

"ההבדל ברור מאוד. הם באים כשבא להם, עושים מה שהם רוצים. אלה בעיקר אנשים שרוצים לשנות, באים מתוך אידיאליזם".

אך עד כמה ההתנדבות מונחית על ידי אידאולוגיה בלבד? עבור ויזן, היא בעיקר אמצעי להשגת משרה בשכר. "אין מה לעשות, את צריכה להיות בכנסת כדי למצוא עבודה בכנסת. אין טעם לבוא רק פעם בשבוע. ואם אני כבר מגיעה - למה שלא אעזור לח"כ?"

גם עבור מתמחים אחרים, ההתמחות בכנסת היא קודם כל אמצעי להשגת עבודה בכנסת: שילוב בין נטוורקינג לאודישן. "באתי כדי לצבור ניסיון - שיהיה כתוב בקורות החיים שהתמחיתי", אומר א', שהתנדב אצל ח"כ במשך שלושה חודשים, "המטרה היתה לקדם את עצמי שם. מתחברים עם עוזרים פרלמנטריים, וכך יודעים איזה ח"כ מחפש עוזר. בהפסקה לוקחים קורות חיים וניגשים למשרד של אותו ח"כ. צריך לדחוף את עצמך. זו לא משרה בבנק". משמעות הדבר היא שמי שאינו יכול להרשות לעצמו להגיע לכנסת פעם-פעמיים בשבוע בחינם - למשל, מי שצריך לעבוד במשרה מלאה לפרנסתו - נמצא מראש בעמדת נחיתות במרוץ למשרת עוזר פרלמנטרי.

דנית (שם בדוי), 28, מתמחה כבר כשנה אצל אחד הח"כים - היא פותחת דואר, מסננת טלפונים, מעלה רעיונות להצעות חוק ולפעמים גם כותבת אותן ואחראית על קידומן. גם דנית קיוותה, בתחילת דרכה, להשתמש בהתמחות כמקפצה לתפקיד עוזרת פרלמנטרית, אבל כשנדרש הח"כ לבחור לו עוזרים, היא לא נבחרה. "לא נעים לחשוב על זה, אבל כנראה שאני מאמינה בו יותר מאשר הוא מאמין בי". בינתיים היא חיה מתמיכת ההורים.

מהכנסת נמסר: "יש בכנסת סטודנטים מתמחים שפועלים מטעם המוסד האקדמי שבו הם לומדים ומקבלים קרדיט אקדמי בתקופת ההתמחות. הפרויקט מפוקח על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בעבר היו בכנסת מתנדבים מטעמן של קרנות שונות, אך הפרויקט הופסק לפני כמה שנים בשל חוות דעת משפטית. יש ח"כים המסתייעים במתנדבים התומכים בפעילותם הציבורית או האידיאולוגית, אבל במקרים אלה הח"כ הוא זה שמפעיל ישירות את המתנדבים ולא מנהל הכנסת. יש ח"כים הרואים בכך פעילות מהותית וחשובה, ולעומתם אחרים שחושבים שעל הדבר להיפסק. בכל מקרה, ברור כי מאפייני הפעילות של המתנדבים לא יכולים להיות זהים בהיקף ובמטלות לאלה של העוזרים הפרלמנטריים. יש להדגיש עוד, כי למינהל הכנסת לא הגיעה מעולם כל תלונה שעניינה ניצול או כל טענה דומה".

צבא של עבדים קטנים

גם במגזר הפרטי תקופת התמחות בחינם אינה נדירה. תחום יחסי הציבור, למשל, מתאפיין בהיצע גדול של עובדים צעירים והיצע נמוך של משרות, ובשלל משרדים עצמאיים ששולי הרווח שלהם נמוכים יחסית: תנאים אידאליים לצמיחת תעשייה ענפה של מתמחים בחינם. "אנחנו פשוט מוצפים בפניות של אנשים שרוצים לעבוד בחינם", מספרת אמילי מואטי, בעלת משרד היח"צ המטבחון. "גם כחלק מהתואר וגם אחרי הלימודים, כאלה שרוצים לצבור ניסיון. הם מפיצים מיילים לכל המשרדים, בלשון חד משמעית - רוצים סטאז', מוכנים לעבוד ללא שכר - מבלי שהם תוחמים זאת בזמן או בשעות. איזו נואשות כזו לקבל הכרה ולהשתלב בתעשייה".

המשרדים, מספרת מואטי, שמחים לקבל עובדים שמוכנים לעבוד קשה ללא תשלום. "כל תחום הסטאז' פרוץ. יש גם בתי ספר שפונים אליך כדי לסדר סטאז' לבוגרים שלהם. כולם נותנים יד למערכת הזו, שהיא סוג של עבדות". בניגוד לבעלי משרדים אחרים, שמלמדים סנגוריה על ההתמחות, מואטי מתנגדת לה בתוקף. "זו מערכת של תלות לא הוגנת בין מעסיק למועסק. אין יחסי עובד-מעביד אם הם לא מוגדרים בשכר. בטווח המיידי, המתמחים באמת מוכנים לעבוד קשה - נלחמים להכניס אייטמים, מוכנים להתקשר לעיתונאי 20 פעם ביום. בטווח הארוך, זה יוצר צבא של עבדים קטנים שמוביל לזילות של המקצוע. שלא לדבר על כך שכשמישהו עובד אצלך בחינם קשה שלא להמליץ עליו, ואם הוא לא מקצועי, בסוף זה חוזר אליך".

"במהלך התואר השני בתקשורת יצרתי קשר עם משרד יחסי ציבור, והם אמרו 'בוא לעבוד אצלנו'. לי היה ברור שאני עובד תמורת כסף, אבל הם התכוונו שזו תהיה התמחות בחינם", מספר א', יחצ"ן. "במשך חודש באתי למשרד פעמיים בשבוע, תירגמתי כתבות מאנגלית וגזרתי קטעים מעיתונים, עד שעזבתי. הייתי מוכן לקבל שכר נמוך, אבל בגיל 30, עם שכר דירה והוצאות, לא יכולתי להרשות לעצמי לעבוד בחינם. בתחום יחסי הציבור זה מנהג די נפוץ".

חגי (שם בדוי) רצה מאד למצוא סטאז', והתנדב במשך שלושה חודשים במחלקת הדוברות באחד מבתי החולים. הוא הגיע לשם שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ליקט אייטמים, כתב כתבות תדמית ולמד לנהל צוות צילום. "היה קשה מאוד להגיע אליהם - זה עבד רק עם פרוטקציה. לא כל אחד רוצה להכניס סטאז'ר למחלקת דוברות, מחשש שיידע יותר מדי. למדתי המון. לא הרגשתי מנוצל, כי זה לא שסטודנטים אחרים כן מקבלים כסף ואתה לא. ובכל זאת, כל העניין פסול. עורכי דין מקבלים על התקופה הזו כסף. כשאתה סטודנט רעב ורוצה לעבוד, מנצלים אותך עד הסוף".

"רוב משרדי יחסי הציבור מחזיקים בקושי את הראש מעל המים", אומר גורם בשוק. "כשמישהו אומר שהוא רוצה להתמחות ומוכן לתת מזמנו בחינם, הם שמחים לקבל עוד עזרה. אבל אם זה מתמחה שמגיע פעם בשבוע, אין לכך הרבה ערך: חצי מהזמן תבלה בלהסביר לו מה לעשות. עדיף כבר לקחת אותו כעובד, וללמד אותו את העבודה".

"אנשים מתלוננים על התמחויות במשפטים, אבל לפחות משלמים להם", אומרת יעל פסוצ'ינסקי, יחצ"נית ובוגרת לימודי תקשורת ויחסים בינלאומיים. במהלך לימודיה, בגיל 24, הצטרפה יעל לתוכנית מתמחים - רק כדי לקבל ניסיון - והתמחתה במלכ"ר מתחום התקשורת. "בארגון אמרו לי 'אם נהיה מרוצים, אולי נקלוט אותך אחר כך'". היא עבדה במלכ"ר שש שעות בשבוע, ועשתה עבודה שעשו גם עובדים בשכר. ואז, בשיחה מקרית, הבינה שהארגון מעסיק שישה מתמחים בו זמנית.

"למעשה, הם קיבלו עובד שלם בחינם - למשך חצי שנה. לא קיבלתי נקודות זכות, בקושי נתנו לי הדרכה, אפילו נסיעות לא קיבלתי". בסוף ההתמחות הודיע הארגון ליעל ולשאר המתמחים כי לא יוכל להעסיק אותם. "הם אמרו 'אין כסף'. הם לא ידעו את זה שלושה חודשים לפני כן? מבין המתמחים שאני מכירה, אף אחד לא קיבל עבודה בסוף התוכנית".

תוכנית ההתמחות עוד קיימת, אך כיום פסוצ'ינסקי מתנגדת לה בכל תוקף. "אני אומרת לכל מי שמתייעץ אתי: 'לעולם אל תעבדו בחינם. כשאתם עובדים בחינם, אחר כך תיקחו כל עבודה, לא משנה כמה התנאים מעליבים והשכר נמוך'. אנשים מוכשרים יצליחו גם בלי זה".

באדיבות the marker    http://www.themarker.com/markerweek/1.1798495

עבור לתוכן העמוד