מישהו חייב להתעורר ולעזור להם
הגדל

מקלט מעופש בדרום תל-אביב משמש כביתם של כ-150 מבקשי מקלט מאריתריאה, עשרות נשים, גברים וילדים החיים בתנאים קשים, לנים בחצרות בתים ונסמכים על טוב לבם של מתנדבים. "אנחנו אנשים חרוצים, ישרים ומשכילים", הם אומרים. "אנחנו רק מבקשים הזדמנות לעבוד - ולהשתלב בחברה הישראלית"

רבים מרימים גבה נוכח הימצאם של עשרות מבקשי מקלט אריתריאים בישראל. אריתריאה, השוכנת לחוף ים סוף וגובלת באתיופיה וסודן, צרובה בזיכרון הקולקטיבי כמשכנם של מחנות מעצר בהם נכלאו בתקופת המנדט הבריטי מנהיגי המחתרות הישראלים, בהם גם יצחק שמיר, אך לא כמוקד קרבות והפרת זכויות אדם. מאז שנת 2002, עם שוך המלחמה בין אריתריאה לאתיופיה, שורר במדינה שלום זמני וכוח של האו"ם מפקח על השקט באזור. אלא שהמלחמה בת ארבע השנים הותירה את אריתריאה במצוקה כלכלית וחברתית קשה, וכיום היא מדורגת כאחת המדינות העניות ביותר בעולם.

"העוני באריתריאה הוא לא הבעיה. כמעט ולא מדברים על המצב במדינה, על היעדר החופש, הדמוקרטיה. הכול נשלט בידי הממשל ומי שלא הולך בדרך המוכתבת צפוי לעונשים כבדים", מתאר סטיב, שנמלט מאריתריאה לפני כשנתיים כשהוא מותיר מאחוריו את משפחתו. בשבועות האחרונים הוא שוהה במקלט מוזנח בתל-אביב, המשמש כביתם הזמני של 150 מבקשי מקלט נוספים שהתגוללו לישראל דרך סודן ומצרים. "הממשלה מגייסת אנשים לצבא לתקופה לא ידועה, אפילו נערים בני 16, והשלטון מתנכל למי שרכשו השכלה גבוהה ולא מאפשר להם לעבוד", מוסיף תדרוס, בעל תואר ראשון בכימיה, החי אף הוא במקלט.

לאחר שנמלטו ממולדתם, רבים מדיירי המקלט שהו תקופות ארוכות במחנות פליטים באתיופיה ובסודן אולם לדבריהם, "היחס במחנות היה מחפיר". השמועות על סיכוי לחיים בטוחים יותר בישראל הביאו אותם לכאן, ובהגיעם נציגות הפליטים של האו"ם העניקה להם הגנה זמנית. "אנחנו יכולים להישאר בישראל אבל אסור לנו לעבוד עד שיוחלט מה המעמד שלנו", מסביר סטיב. "אנחנו יודעים שהישראלים חושבים שהגענו לכאן רק כדי לשפר את תנאי חיינו, אבל זה לא המצב. איננו יכולים לשוב לאריתריאה בשום פנים ואופן. אנחנו אנשים חרוצים, ישרים ומשכילים. אם רק תינתן לנו הזדמנות נוכל להשתלב ולתרום לחברה הישראלית".  

                         (מחפשים מקלט / נתן דביר: מסע בעקבות הפליטים הסודנים בישראל )

כיוון שהם אינם יכולים לכלכל את עצמם, דרי המקלט נאלצים להיסמך על נדיבותם של מתנדבים וארגוני סיוע, בהם אנשי מרכז "מסיל"ה" של עיריית תל-אביב ופעילי קרן "בכבוד" של התנועה הרפורמית, שהשבוע הגיעו למקלט ובידיהם עשרות חבילות ציוד. אולם אין די בסיוע שמגישים המתנדבים, המקלט צר מלהכיל את האנשים הרבים החיים בו בתנאים-לא-תנאים ורבים מהם ישנים בחצרות הסמוכות. "לאנשים שחיים במקלט הזה אין שום יכולת לברוח, ואם חס וחלילה יקרה משהו רבים עשויים לקפח את חייהם", מתריע אחד השכנים. "מישהו חייב להתעורר ולעזור להם". 

 לסיוע לדיירי המקלט כיתבו לאימייל laplitim@gmail.com 

לכתבה המקורית באתר Ynet לחצו כאן

עבור לתוכן העמוד