דברים ליום השואה תשע"ז

21/04/2017
דברים ליום השואה תשע"ז (הגדל)

דברים ליום השואה תשע"ז

"בכל דור ודור צריך אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מטרבלינקה ואושוויץ, כאילו הוא היה בגיא ההריגה של מיידנק ונחלץ בעור שיניו ממחנות ההרג של סקסנהאוזן ומהתופת של טרבלינקה.  בתוך כך  עליו להביט ולהיות שותף לתקומתה של מדינת ישראל המתחדשת מתוך מוראי ,השואה מתוך כאב הזיכרון  והאבדן שאין לו שיעור ולהפוך את הכאב לבניין עד במעשה טוב  במעשה של חסד".

בשנה זו אני מבקש לתת דגש מיוחד על אותם הניצולים אשר עלו ממחנות ההשמדה לארץ ישראל וחירפו נפשם במאבק על הקמתה של מדינת ישראל.

בספר הזיכרון האישי של אברהם אביאל, ניצול גטו ראדון, מי ששירת במלחמת העצמאות בגדוד השישי של הפלמ"ח, נכתבו על ידו הדברים הבאים: 

"בנוטלו את תרמילו, חש לרגע, כי הנה שב אליו תרמיל נדודיו - חברו הטוב שליווה אותו בנאמנות כל אותה דרך ארוכה עד בואו הלום. בהתפכחו, הירהר, מה שונה תרמילו הנוכחי מקודמו. בימים ההם עזב את ביתו שעלה בלהבות לבלי שוב, כדי להציל את חייו - כדי להישרד. עתה יוצא הוא כדי להרחיק את האש מביתו, כדי להגן על בית חלומותיו, למען יהיה לו לאן לחזור. בימים ההם לא נותרה עוד נפש חיה בביתו הבוער, עתה הותיר אחריו חיים המקפלים בתוכם תקוות דורות, מאוויו האישיים, שיש בהם כדי להצמיח חיים חדשים על אותו גזע כרות ראש, שהחיים נגדעו ממנו".

כמה ניצולים השתתפו במלחמת העצמאות?  פרופסור חנה יבלונקה מציינת כי
לוחמי מלחמת העצמאות הורכבו משלוש קבוצות: צברים שמנו 22,100 איש; עולי השנים 1940 עד 1947 (רובם ניצולים שעלו בשנים 1947-1945), שמנו 23,800 איש; ועולי 1948 (מרביתם אנשי הגח"ל) שמנו 21,755 איש. דהיינו כשני שלישים מהלוחמים היו עולים  אשר עלו לישראל והשתלבו ביחידות הלוחמות.

גדעון רפאל,  יו"ר הוועד המנהל של המכון ללימודי שואה מציין כי
על פי קביעת החוקרים, מחצית מהכוח הלוחם של ההגנה, ומעט מאוחר יותר של צה"ל במלחמת העצמאות, הורכב מניצולי השואה.

יהושע  וחיה  פבר ניצולי שואה מגוללים בפנינו את מכתבם המרגש הנוגע לבנם יחידם אשר אהבו:

לכבוד
ראש הממשלה
מר דוד בן-גוריון
מאד נכבד ונעלה

הננו מרשים לנו בזה לבקש את כב' הרם לעיין בדברינו כדלקמן, אשר יוצאים מתוך לב שבור ורצוץ של הורים שכולים אשר אִבדו את בנם היחיד בנגב ונשארו עזובים וגלמודים בלי כל עוזר וסומך.

אנו החתומים מטה מקרנץ-פולניה באנו הנה לפני שבוע ממחנה לינץ באוסטריה ונודע לנו כאן הבשורה המחרידה והמדהימה אשר בננו היחיד מאיר פבר נפל ביום 19.4.48 בקרב על כתריה לפי התעודה אשר מצורף כאן. הוא היה המשענת היחידה שלנו, כי הננו אנשים זקנים וחלשים אשר עבר עלינו כל ה-ז' מדורי גהינום בפולניה, גרמניה ורוסיה ומחנות ההשמדה וכו'. כל תקותנו היתה בבננו זה ולבסוף בבואנו הנה נשבר לבנו לרסיסים ואין כח לשאת את הצער והיגון הגדול. יש במיוחד לציין כי בננו התנדב מעצמו ועוד ארגן 40 בחורים אחרים באוסטריה והביא את כולם באופן מיוחד מחו"ל לצבא ההגנה להשתתף בקרב למען המולדת – והוא נפל בדמי ימיו בעודו בן 21 שנה.

 

וזה סיפורו של הבן מאיר פבר ז"ל, כפי שמובא בספר יזכור לחללי צה"ל: פבר מאיר בן 21 בנופלו.

מאיר עלה ארצה בחודש יוני 1948, התגייס מיד לצה"ל ושירת כמקלען. כמו-כן, שימש מקשר בין מטה הגדוד לפלוגתו ונודע כחייל אמיץ הנלחם מתוך התלהבות דתית לקידוש השם. הוא השתתף בקרבות ולאחר-מכן נטל חלק במבצע פריצת הדרך לנגב. מאיר נפל בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948) בקרב על כרתיה. לאחרונה ,ביקרתי עם בני  משפחת קליין, בני משפחתה של  אשתי נילי   בבארות יצחק  הישנה (כיום עלומים)שם נפל דודה שמעון זעירא  בקרב לאחר שניצל ממוראות השואה הגיע לישראל(ניצל כמעט יחידי ממשפחה של שמונה אחים לאחר מותו נותר רק אח אחד נוסף עלם בן 20 הלא הוא פנחס קליין  ז"ל בעצמו ניצול שואה אשר הוא חמי). במותו ציווה לנו  שמעון את החיים. היום מונה המשפחה המורחבת  כמאה צאצאים. ניצחון החיים והחיות על השכול והאבדן.

הקשר בין השואה לתקומה הוא קשר בל ינתק. בניינה של מדינת ישראל וכינונה נעשה רבות הודות לתרומתם העצומה של ניצולי השואה בכל תחומי החיים .לצד האבדן העצום של שישה מיליון מאחינו נזכור גם את התרומה שלהם להקמתה של מדינת ישראל ואת המורשת שהשאירו לנו: להיות טובים יותר זה לזה מוסריים יותר, נותנים ומתנדבים לגרום לכך שחיינו בארץ הזו יקבלו משמעות טובה  ויכונו על אדנים של צדק וחסד לדורי דורות.

ברוכים תהיו,

יורם סגי זקס

יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

 

עבור לתוכן העמוד