דברים ליום השואה תשע"ו

2/05/2016
דברים ליום השואה תשע"ו (הגדל)

דברים ליום השואה תשע"ו

שבעים ואחד שנים חלפו מתום מלחמת העולם השנייה, מלחמה בה קיפדו עשרות מיליונים את חייהם . מלחמה בה 6 מליון מבני עמינו, שליש מהעם היהודי, איבד את חייו באכזריות שאין לה שיעור.

האנשים הללו , שורדי השואה , אשר עברו את התופת הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי, את יציאת מצרים החדשה בעוצמה גדולה בהרבה, חיים בינינו אחד מעיר ושניים ממשפחה, עלו ברבבות  ובמאות אלפים ובנו את ביתם בישראל.

הנביא ירמיהו מדבר על התקופה הזו, התקופה בה אנו חיים,  בה תאפיל יציאת ישראל מהגלות  בעת החדשה, על יציאת מצרים הראשונית באומרו :" הנה ימים באים ולא יאמר עוד חי ה’ אשר הוציא את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה’ אשר הוציא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם" (ירמיהו ט"ו י"ד)

הימים האלו שבין חג החירות ,אותו חגגנו לפני זמן קצר, לבין יום השואה, מסמלים את המעבר בין יציאת מצרים הקדומה בה הפכנו לעם ליציאה מהמיצרים החדשה, בה יצאנו מהגלות החשוכה אל ביתנו "ישראל" והקמנו את משכננו על אדנים של משפט וחסד.

האובדן הזה של מיליונים שכל אחד מהם, הוא עולם  ומלואו,  אדם ומלואו, מלא בצבעים ובגוונים, חי ותוסס,  מחובר למשפחתו וקהילתו, אדם כעולם קטן שאין לו שיעור, הוא כפצע שותת דם בליבה של האומה העברית בליבה של מדינת ישראל.

אולם דווקא  מתוך האפר והשכול  של  הריסות טרבלינקה,  מתוך האודים העשנים  וצעקות השבר  של אושוויץ, מתוך אובדן  התמימות והתכריכים של סקסנהאוזן, הצמחנו אומה חיה תוססת וניבנית.

נדבך על נדבך, עקב בצד אגודל לתפארת מדינת ישראל וכשאנו מביטים לאחור אנו רואים את נבואתו של הנביא יחזקאל מתממשת ממש לנגד עינינו:

"כה אמר ה' אלהים, עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם, ארבה אותם כצאן אדם: כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'" (יחזקאל לו, לז-לח)

 פרשת השבוע הנקראת השנה לאחר יום השואה היא פרשת קדושים, היא שמה את הדגש על המידות הטובות של האדם והחברה לקח חשוב ומשמעותי מהשואה:

"לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". התורה מונעת מהאדם לשנוא. אין מקום לשנאה. השנאה היא פסולה ומוקצית מחמת מיאוס. מותר לשנוא את העוול במשפט,  מותר לשנוא ולהלחם  בחוסר הצדק או ברשע. אך לא לשנוא  את אחיך שאם אתה שונאו הנך כאומר כולו רע ורשע.

 הדרך שהמוסר היהודי מצווה אותנו לטהר את האווירה בינינו לבין זולתינו , הינה דרך הליבון והבירור,הצבת הדברים על השולחן ובירור העמדות השונות . אמירתן לזולת תביא לשני יתרונות  ,היא תעקור את השנאה מליבו של האדם שעצם אמירת הדברים משבר את הכעס ועוקרו וכן היא תביא לבירור נכון ונכוח של הדברים ולא למחשבות שווא חד צדדיות אשר נטועות בפרשנותו של המביט וחושב רק בליבו שלו מזווית מבטו האישית .

הציווי הזה הוא ציווי רב ערך.

לשיאה מגיעה הפרשה לענ"ד במילים:  " לא תיקום ולא תיטור את בני עמך  ואהבת לרעך, כמוך אני ה’" – "המשפט, אשר הוא פסגת השלמות של המוסר, מורה כי יש ליצור בליבו של כל פרט ופרט קשר בלתי ניתק בין אושרו שלו ובין טובת הכלל". (ג’ון סטיוארט מיל)

  

הנתינה וההתנדבות  נוטעת קשר כזה בין אדם לאדם, מתוך הבנה עמוקה כי הרצון לעשות לביתנו בלבד אינו בונה ומקיים את העולם ויש לו מקום רק כשהוא משולב בהשפעה ובנתינה טובה לזולת ולחברה כולה בבחינת: "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"(ישעיהו מא ו).

זהו אחד הלקחים  המשמעותיים מהשואה לתת הדגש על הבינין והטוב ולהתרחק מהשנאה והרוע.

הרש"ר הירש אומר :"אהבת אין סוף מחברת ומקשרת את הנבראים כולם כולם מקבלים ונותנים ואין אחד מהם מקבל לעצמו בלבד. כולם פועלים יחד. כל אחד פועל  בתוך הכלל ואל  הכלל ומהכלל אל הפרט כל אחד מקבל ונותן משפיע ומושפע לשם מילוי יייעודו".

נדע כולנו להוסיף טוב התנדבות אחווה בין איש לרעהו  וחסד ובכך נשמר ונוקיר ונצמיח זיכרון חדש ועוצמתי לששת המיליונים שנספו בהעניקנו ערך לחיינו פה בארץ הזו , מדינת ישראל.

 

ברוכים תהיו,

 עו"ד יורם סגי זקס

יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

עבור לתוכן העמוד