בין העגבנייה לתירס: הנוער שלומד ערכים דרך הטבע

זוכרים את שיעורי החקלאות בבית הספר היסודי? כיום ישנם תלמידים בני מזל שעדיין עוסקים בעבודות כפיים ומגדלים תוצרת מקומית במסגרת הבית-ספרית, אבל עבור אלו שהגינה היא רק חלום, החווה החקלאית בנתניה מציעה הזדמנות פז לא רק לעבוד את הגינה בשביל ההנאה, אלא להפוך את הכל לחוויה של התנדבות. 

"התלמידים שמגיעים מעיר, מטבע הדברים הם לא באים במגע עם האדמה והם לא רואים איך גדל מלפפון או עגבניה ופה הם חווים את כל החוויה מתהליך הזריעה עד הקציר והקטיף", מסבירה דלית חן, מורה למדעי החקלאות והסביבה, חוות אשכול לחינוך חקלאי. "הם כל כך נהנים, הם מחוברים לאדמה והם אוהבים את זה, ומרגישים חופש ובלי טלפונים וכיף להם. זה אהבת האדמה, אהבת הארץ. הביחד שהם כאן והאכפתיות אחד מהשני והשיתוף פעולה ביניהם, בדרך כלל נמצאים בסביבה עירונית, סביבה אורבנית, וכאן הם חשים את הטבע, לשעתיים אפילו, שזה ממלא אותם."

ואכן לא תראו טלפונים ניידים או טאבלטים בגינה, את הכל עושים בעבודת ידיים ונהנים מכל דקה. אופיר פרץ ושירן ידייב, תלמידות כיתה י"ב מנתניה ואביב מסיקה וליהי ליברמן, תלמידות כיתה י"א מצור משה הגיעו לחווה החקלאית דרך עמותת "רוח טובה" האחראית לפעילויות ההתנדבותיות במסגרת פרויקט "wow tour" (ראו בוקסה). הן הצטרפו ועד מהרה הבינו שלא מדובר כאן רק בגידול של עגבניות ותירס, אלא הרבה מעבר לזה. "המסר שאני הייתי רוצה לצאת איתו, לפחות מכאן, זה לא להישאר ככה בבית ולומר: טוב, אני לא מכירה את המקום הזה אז נתעצל כבר. פשוט להתנסות בדברים חדשים. בעיקר ראש פתוח. לחזור לשורשים שלנו", אמרה ליברמן וידייב סיכמה: "אני שמחה שהתהליך של המסע הזה הוא מתחיל מהתנדבות ועזרה לזולת ולא אכפת להם רק מדברים אחרים".