משמעות ההתנדבות בישראל
הגדל

שאלה נכבדה זו היא השאלה המונחת לפני.
מאות אלפי מעשי התנדבות אציליים ופשוטים, גדולים וקטנים, לציבור הרחב ולאדם היחיד, חד פעמיים ויום יומיים ובכל תחומי החיים הסובבים אותנו – בחינוך, בריאות, בעליה וקליטה, בעוני ובזכויות חברתיות, בהושטת יד לחלש ולדל, בתעסוקה ובאבטלה, לקשישים ולילדים, לנשים ולגברים בכל תחום ובכל עניין שתביט בו תמצא את טביעות אצבעותיה המבורכת של העשייה ההתנדבותית.

 פסיפס אנושי יוצא דופן של החברה הישראלית כולה הן מבחינת הנותנים והן מבחינת המקבלים עד שהן הנותן והן המקבל, דומה כי הפכו ל שניים שהם אחד שני חלקים המשלימים את השלם לאחדות אחת שלמה שאין חלק היכול להתקיים  מבלעדי רעהו, והם חיוניים זה לזה ומשלימים זה את זה.

מהו חזון ההתנדבות שלאורו נלך ב 60 שנות קיומה הבאות של מדינת ישראל? מהו היעד שאליו נחתור? לאן נישא את עינינו בתקווה וציפייה? דומה שהיעד אליו יש לחתור, אף אם הוא גבוה ורם  מאתגר ואינו קל להשגה הינו פשוט בתכלית יעד לפיו : "כל אדם בישראל יתנדב למען הזולת". בין אם במסגרת פרטית, או במסגרת ארגונית, בין אם באופן חד פעמי אחת למס' חודשים,  או בדרך ארעית  ובודאי  מקום שהדבר נעשה בקביעות כדרך חיים, בין אם כיחיד בתוך קבוצה (במקום עבודתו או בדרך אחרת), או כיחיד העושה חסד עם זולתו בצנעה ובהסתר, כל דרכי ההתנדבות הללו טובות וראויות הן בעיננו וכל המרבה הרי זה משובח, בכמות ובודאי באיכות.
אם ברצוננו להפוך את החברה שלנו לחברת מופת של נתינה וערבות הדדית ,של אחווה ורעות בתוכנו ומתוכנו לעולם כולו, עלינו לפעול במעגלים של חסד וצדק שיאירו את החברה כולה באור של טוב ומידות תרומיות של נתינה ואחווה-  שלשה מעגלים מצאנו:

מעגל ראשון בין אדם לחברו
 כל אדם ערב לחברו, מוטל עליו לדאוג לטובתו שלו, ממש כאילו היא טובתו הוא  בבחינת "ואהבת לרעך כמוך" (המידה העליונה, או לכל הפחות "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" כמאמר הילל).
בתוך מעגל זה ובמעגל שאחריו שלוש  מידות לטוב הלב ולנתינה:
ראשית, הדרישה הראשונה לכל אדם שימנע מלהזיק לזולתו. זוהי מידה ובקשה אלמנטרית המהווה בסיס לחברה חופשית ודמוקרטית, אך אין בה די , אין היא מכוננת את החברה אלא יש בה שמירה על המצב הקיים, אין בה חזון ובניה לעתיד אלא, שמירת הסטטוס קוו ועם זאת בלעדיה "איש את רעהו חיים בילעו", לכן הרמה הראשונה הנדרשת לכל אדם בחברה היא אל תזיק.(בעינין דומה נאמר בפרקי אבות כי האומר:" שלי שלי ושלך שלך" , זו מידה בינונית ויש האומרים מידת סדום).

המידה השניה, הגבוהה מהראשונה, היא "הנותן מעצמו לזולתו". לא זו בלבד שאין הוא מזיק לזולתו, אלא נותן משל עצמו לחברו ויש באלטרואיסטיות הזו, הנחת אבן יסוד לבניית חברה בה החסד והערבות ההדדית מהווים אבן פינה, הנתינה יכולה להיות תרומה כספית  שוות כסף או עשייה אישית.
חז"ל דירגו וקבעו  כי  "גדול התורם בגופו מהתורם בממונו"(גדול המתנדב מהפילנתרופ) אע"פ ששתי המידות ראויות לציון כמידות תרומיות.
 משהו מהנתינה בגופך, ממש, מעצמך, מישותך ,בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, משהו בנתינה זו, מותיר חותם מה  במקבל שהעולם שעד כה ,החשיך פניו אליו נעשה הוא  לו מאיר פנים בדמותו של המתנדב התורם והנותן, אך גם נשמתו של המתנדב לא נותרת אדישה אל מול הנתינה ואף בה חלה תנועה עדינה של הנשמה, להכלת הזולת להכרה בו, להסתכלות בו בעיניים טובות יותר, מי יבין צפונות הנשמה ונפלאות הנתינה עומקה גדול מיני ים. ( על דוד המלך נאמר כי היה "טוב רואי", הפירוש הראשון מתייחס להיותו טוב מראה, אולם פירוש מעמיק יותר יגרוס כי הביט במציאות בעין טובה, פירש כל דבר לטובה  ודן כל אדם לכף זכות, יוצא מכך כי אין לפסול את האפשרות כי אף הוא פעל בהתנדבות להיטיב עם זולתו..)

הרובד השלישי לטוב לב ונתינה, הם מנהיגי ארגוני המתנדבים, הללו, לא זו בלבד שנותנים הם לזולתם בעצמם אלא ממריצים אחרים בחברה לפעול באופן דומה. הדבר יכול להיעשות בארגון מקומי בעיר מסוימת (דוגמת מועצת ההתנדבות המקומית) או במסגרת ארצית, באופן אקראי או באופן קבוע ומתמשך, לצורך השלמת יעד או מטרה ספציפית, או כחלק מדרך חיים שלמה ומקיפה המתמשכת לאורך שנים רבות.
בין כך ובין כך, הללו מטביעים חותם של טוב לב ונתינה על החברה, הם מרוממים אותה וניתן לדמותם אותם לאבן הנזרקת לאגם ויוצרת בו אדוות מים ומעגלים המקיפים זה את זה.
 הללו יוצרים תנועה טובה של צדק וחסד בבחינת "במעגלי צדק תנחני".
 אלו הם מנהיגי המתנדבים (ואגב זכות זו אינה שמורה רק להם מי שמעודד נתינה במגזר העסקי בחברות, מנהיג המקים מפעל ליתן עבודה באזורי פיתוח שלא למטרות רווח אישי אלא בעיקר למטרות חברתיות וכיו"ב אף הם נמנים עם מעגל זה).

מעגל שני בין ישראל לבין עצמם
3 המישורים אותם ציינו רלוונטים אף למעגל זה ולמעגל הבא אחריו.
 הרעיון הוא להביט על החברה הישראלית כמקשה אחת, לא רק כחברה רב תרבותית בה כל מגזר מושך לאינטרס הצר שלו על חשבון זולתו, אלא חברה רב תרבותית, בה יש ביטוי לכל מגזר ומגזר תוך כיבוד הדדי. לא כיפופי ידיים אלא שילוב ידיים נדרש לנו!
 שמירה על המאפיינים הייחודיים של כל מגזר ומגזר , תוך הבנה כי הבסיס לכינונה ולשמירתה של החברה בישראל צריך להיכון על המשותף ולא  על המפריד על הערבות ההדדית.
 ערבות הדדית לחלש ולדל לנזקק ולנצרך ונתינה לכל מי שזקוק לכך (ההתנדבות היא בבחינת גמילות חסדים הגדולה מהצדקה בשלשה אופנים(כמו בצבא אף מאמרי זה מתחלק לשלשות) שכן כמאמר חז"ל:" צדקה בממונו, גמ"ח בגופו ובממונו, צדקה לעניים גמ"ח לעניים ולעשירים צדקה לחיים גמ"ח לחיים ולמתים".

חברה בה "כל דאלים גבר" או גישה לפיה" אכול ושתה כי מחר נמות" מצערת. היא משמיטה את הקרקע תחת חברה הוגנת וסולידארית, בה ערך הנתינה הוא ערך עליון, בה "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" חברה המתנהלת לטווח ארוך, תוך ביטחון ביעדיה בעוצמתה ובדרכה להבדיל מחברה המתנהלת לטווח קצר ,בה כל מגזר מנסה לתפוס כפי יכולתו ובכך משמיט את אושיות  הצדק  המאחדות מרוממות ומלכדות את החברה כולה לרקמה אנושית אחת חיה.
 החוסן שלנו כחברה תלוי בראש ובראשונה בהיותנו ערבים זה לזה, בבחינת "עם אחד בלב אחד".

מעגל שלישי בין ישראל והעולם
נהוג לומר שעם ישראל הוא בבחינת "אור לגויים". אמירה זו קיבלה פרשנות שגויה וצינית, למרבה הצער תוך אי הבנה עמוקה ואף הפוכה ממשמעותו של מינוח זה.
כשם שמנהיג בכלל ומנהיג מתנדבים בפרט, צריך לשמש דוגמה ומופת במעשיו ובמידותיו, אין הוא צריך להשתמש בציבור כקרדום לחפור בו ,אלא ההיפך הוא הנכון, עליו לראות כיצד יוכל הוא לשמש ככלי, כאמצעי, לנתינה לשיפור  המציאות וחתירה קדימה תוך הירתמות כל מרצו ואונו להשגת מטרה זו .

כך אף יש לראות בהתנדבות בישראל ובנתינה לזולת ב 2 המעגלים הראשונים, כמודל דוגמה ומופת של נתינה וחסד לעולם כולו, הנתינה צריכה לצאת מישראל החוצה! עלינו לייצא את פניה היפות של החברה הישראלית ואת מעשיה הטובים לכל ברור כי מודל זה יתאפשר רק כאשר 2 המעגלים הראשונים יהיו מתוקנים ואז נוכל לתת בנדיבות וברוחב לב משלנו לאחרים ואז אף הביטוי "אור לגויים" יקרום עור (אור) וגידים.

הדבר מטיל עלינו לאו דווקא  זכויות יתרות כי אם בעיקר חובות יתרות ואחריות יתרה למלא את תפקידנו ויעודינו, בדוגמא ומופת ביצירת מודל של טוב וחסד לעולם!
המתנדבים, ללא ספק, מהווים הם החלוץ שהופך את ישראל לטובה יותר ומקיים את שליחותה פנימה והחוצה, מהכח אל הפועל, תוך הבלטה עידוד והעלאה של הטוב והיפה בעולמנו.
כח האחווה האנושי בין ישראל ומישראל הוא שיצור את החיבור והרעות הדרושים לנו כ"כ בעת הזו.

הרצל עוד ב1897 ראה בחזונו את התהליך הזה רוקם עור וגידים:
"..מתחילה נר אחד, עדיין אפלוליות מסביב, והאור הבודד נראה עדיין עצוב. אח"כ הוא מוצא לו רע, עוד אחד, עוד רבים. החשכה מוכרחה לסגת. אצל הצעירים העניים עולה האור לראשונה, אחר כך מצטרפים האחרים האוהבים את הצדק, את האמת, את החופש, את הקדמה, את האנושיות, את היופי. שעה שכל האורות דולקים אתה עומד משתאה ושמח אל מול המעשה שנעשה, ושום שום תפקיד אינו נותן אושר יותר מתפקידו של שמש האור..."(31/12/1897 בפני עם ועולם א עמוד 190)

 כ"א מאיתנו צריך לראות בעצמו כאחראי אישית לקיום היסוד הזה ולהפיכת החברה לחברה שטוב יותר לחיות בה, לא רק בדיבורים ובביקורת על מה טעון שיפור בחברה אלא במעשה, מעשה אישי שלו, מעשה נכון כן וטוב לשיפור ולעילוי של הקיים.
רק אז נביא לידי ביטוי עילאי, את הצד האצילי של האדם שנברא בצלם אלהים ,לקראת הגשמת ייעודו ומימושו ולקראת הפיכת  ישראל והעולם למקום שטוב יותר לחיות ולהיות בו.

 

יורם סגי זקס
יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

עבור לתוכן העמוד