לאחרונה, מתוך רצון להתאים את עצמנו למגמות, השינויים וההתפתחויות בארץ ובעולם, בחרנו לאמץ את ההגדרה של ארגון האומות המאוחדות למונח התנדבות: מגוון רחב של פעילויות הנעשות מתוך רצון חופשי, לטובת הציבור הרחב, אשר תגמול כספי אינו הגורם המניע העיקרי עבורן.
לאחרונה, מתוך רצון להתאים את עצמנו למגמות, השינויים וההתפתחויות בארץ ובעולם, בחרנו לאמץ את ההגדרה של ארגון האומות המאוחדות למונח התנדבות: מגוון רחב של פעילויות הנעשות מתוך רצון חופשי, לטובת הציבור הרחב, אשר תגמול כספי אינו הגורם המניע העיקרי עבורן.
המגוון הרחב של הפעילויות המוזכרות בהגדרה לעיל, מתכנס לחמש קטגוריות התנדבות:
1. שירות לזולת כמענה לצרכים חברתיים – המתנדבים מגיבים לצרכים של אדם או של קהילה ומעניקים לו/לה את השירות הרלוונטי
2. עזרה הדדית – עושר של פעילויות סיוע לא פורמליות, אדם-לאדם, המוטמעות בפרקטיקות קהילתיות ותרבותיות. אנשים נאספים ומתנדבים יחד כחלק מתגובה לצורך או בעיה משותפים.
3. אקטיביזם – פעילות קולקטיבית של קבוצה או של יחיד להגברת קולם של מי שנדחקים לשוליים.
4. מעורבות ומשילות עצמית – הקדשת זמן ומאמץ להתחבר ו/או להשפיע על תהליכי משילות וקבלת החלטות.
5. פנאי – פעילויות התנדבות שמבטאות תחומי עניין או תשוקות אישיות (כמו אומנות וספורט).
בחרנו להתמקד כאן בקטגוריה השנייה: עזרה הדדית, שמכלילה את ההתנדבות הבלתי פורמלית, של אדם למען הזולת ולמען הקהילה, בתוך ההגדרה הרשמית של מונח ההתנדבות, ובעיקר לאור הנתונים מישראל והעולם כולו, שמראים כי סגנון התנדבות זה הפך לאחרונה נפוץ עוד יותר. התנדבות בלתי פורמלית הינה כל סוג של התנדבות שנעשית שלא במסגרת פעילות מאורגנת של ארגון או עמותה, אלא באופן עצמאי, כיוזמה פרטית או כחלק מהתארגנות כלשהי. היא כוללת מגוון רחב של פעולות, ביניהן סיוע בטיפול בילדים, בישול ארוחות, הענקת שיעורי עזר, ביצוע תיקונים בבית, מתן תמיכה נפשית ועוד.
ניתן לראות זאת בנתונים העולים מתוך שנתון ההתנדבות, הנתינה, המעורבות האזרחית והאקטיביזם לשנת 2022 (שפורסם על ידי המועצה הישראלית להתנדבות והמכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באונ’ העברית)- 38% מהאוכלוסייה בישראל התנדבו בשנה החולפת באופן בלתי פורמלי לעומת 36% שהתנדבו באופן פורמלי, כאשר 17% התנדבו בשתי המסגרות הללו במקביל.
סוג ההתנדבות הבלתי פורמלית השכיח ביותר בקרב הישראלים (31%) הוא פעילות קהילתית (כמו התנדבות בוועד בית/שכונה, סיוע ליולדת בקהילה, סיוע לשכנים), לאחר מכן סיוע בעבודות בית (30.4%), סיוע במילוי ניירת (27.4%) והענקת תמיכה נפשית ורפואית (22.6%).
מעניין לציין שלפי הנתונים מי שנוטה יותר להתנדב באופן בלתי פורמלי הן נשים, מי שאין לו השכלה אקדמית, מי שהכנסתו מתחת לממוצע ודתיים. אפשר להניח שזה קשור במבנים חברתיים-קהילתיים ובאופיים ה”מסורתי” יותר, שהתנדבות היא חלק בלתי נפרד ממנו. זה מרחיב ומגוון את “פרופיל המתנדב” המוכר לנו מההתנדבות הפורמלית, שנפוצה יותר בקהילות עירוניות ופחות קהילתיות, ומלמד אותנו שהתנדבות בלתי פורמלית וקהילתית מורכבת ממאפיינים ייחודיים לה, וחשוב לחקור ולהבין אותם יותר לעומק.
אחד הגורמים לעלייה בהתנדבות הבלתי פורמלית, בישראל ובעולם, הוא משבר הקורונה. בזמן המגפה בלטה מאוד ההתנדבות מבוססת-הקהילה הגיאוגרפית, שבמרבית המקרים הייתה לא ממוסדת ופרי יוזמה של תושבים, שהתחזקה כתגובה לצורך שנוצר בשטח, ובמסגרתה פנו רבים לסייע לקהילה הקרובה אליהם, לשכניהם ומכריהם. זה גרם לנו גם להכיר יותר בערך של הפעילות והמעורבות הקהילתית כהתנדבות בפני עצמה ולשים לב גם למי שפחות בולטים כ”מתנדבים קלאסיים” בעמותות וארגונים. אפשר להגיד שהקורונה “טרפה את הקלפים”- רבים מאוד הפכו למתנדבים בלתי פורמליים בקהילותיהם, וכבר קשה לדבר על פרופיל מסוים של מתנדבים.
זה גם לימד אותנו שההתנדבות הבלתי פורמלית הופכת את ההתנדבות לקלה יותר, פשוטה יותר, נגישה יותר. לא צריך להתארגן כדי להתנדב, לא צריך לעבור את כל הבירוקרטיה שנדרשת פעמים רבות בארגונים הפורמליים ויכולה להרתיע. שווה וחשוב לבחון אילו מאפיינים של ההתנדבות הבלתי פורמלית אפשר לאמץ גם לזו הפורמלית כדי להפוך אותה לנגישה ואטרקטיבית או רלוונטית יותר.
הנה עוד כמה עובדות מעניינות על התנדבות בלתי פורמלית:
כולנו מכירים את ההתנדבות הבלתי פורמלית מקרוב, היא מתרחשת סביבנו כל הזמן, היא קיימת בכל קהילה. בקיבוץ בו אני גרה בשכירות חיה אישה מבוגרת, בת למעלה מ-70, שבמשך היום מסתובבת בין פחי המחזור בקיבוץ ואוספת דברים שאנשים זרקו- בגדים, מוצרי חשמל, רהיטים, אופני ילדים.. כך יום יום, לפעמים כשרגליה חבושות, סוחבת שקיות, הולכת בצעדים איטיים, היא וכלבת הגולדן שמלווה אותה תמיד. אני זוכרת שבהתחלה לא הבנתי למה היא אוספת דברים מהאשפה, הרי יש לה משפחה בקיבוץ, ובכל זאת זה קיבוץ, מוזר שלא עוזרים לה.. לאט לאט הבנתי. היא אוספת כל מה שנראה לה שיכול לעזור או לשמש מישהו בקהילה. כל שוכר חדש שמגיע לקיבוץ היא מיד מציעה לו עזרה- שואלת אם משהו חסר לו בדירה החדשה, מציעה מה”אוצרות” במחסן שלה. כולם כבר יודעים שאפשר לפנות אליה אולי יש לה מה שמחפשים. דואגת שלכולם יהיו תנורים ושמיכות בחורף. לאחרונה סיפרה לי שהצליחה לארגן תרומה גדולה של צעצועים ובגדים מהמחסן שלה לפליטים מאוקראינה. חשבתי עליה, על העזרה הגדולה שעמותות וארגונים היו יכולים לקבל אם היו פונים אליה. יש כמוה עוד הרבה מאוד, שעושים למען הקהילה בדרכים עצמאיות ומגוונות. יכול להיות שמה שעמותות וארגונים צריכים לפצח הוא איך להשתמש בפרקטיקה של התנדבות בלתי פורמלית כאמצעי לגיוס ושימור מתנדבים. אולי ההתחלה צריכה להיות מיפוי אזורי, ממש לנסות להכיר את המתנדבים הבלתי פורמליים בשטח. כל רכז/ת בשטח שלה/ו. השלב הבא יהיה להבין איך להצליח לשלב את התרומה הרבה שלהם בהתנדבות הפורמלית.
