לרגל יום המודעות העולמי לאוטיזם, שחל ב-2.4.2024 בחרנו לשים זרקור על העשייה ההתנדבותית של משתתפי “מכינת כרמל” (צעירים 18-23, בוגרים 23-30), של עמותת “כוונים”.
עמותת “כוונים” פועלת כ-20 שנה לממש חזון של מציאות שוויונית, מכבדת ובטוחה עבור צעירים וצעירות עם מוגבלות. מציאות בה הצעירים מממשים את מלוא יכולותיהם, מנהלים את חייהם באופן עצמאי ומיטבי, מתפקדים בעמדות עצמאיות, תורמים ומשפיעים על מעמדם כאזרחים שווים בחברה. נפגשנו לשיחה עם איריס ברבי, מנהלת קשרי קהילה ומתנדבים בעמותה (כבר כ-20 שנה!)
נעים מאוד איריס, תוכלי בבקשה לספר קצת על תוכנית “כרמל צעירים”?
תוכנית “כרמל” נותנת מענה לצעירים על הרצף האוטיסטי והיא מושתתת על אותו עקרון של שילוב בקהילה וניהול חיים עצמאי. זה אומר שהמשתתפים גרים בדירה בתוך הקהילה, עושים בעצמם את הקניות, הבישולים, אחראים בעצם על כל ניהול משק הבית. גם מהבחינה החברתית- הם מתכננים את הטיולים והפעילויות שיהיו להם. הם עוברים הכשרות בנושאים שונים כמו תקשורת בין אישית, קשרים חברתיים וזהות. וגם, כמו בכל שאר התוכניות בעמותה- בנושאים של מיניות, זוגיות, כלכלה. כל מה שבעצם חשוב לנו כבני אדם כדי לדעת להתנהל בצורה הכי טובה בחיי היום יום. בנוסף, הם יוצאים להתנדבות בקהילה בשירות לאומי או צבאי. המשתתפים משתלבים בתפקידי התנדבות שונים במגוון תחומים- ברשויות, בתי חולים, עם ילדים בבתי ספר ועוד. הם מקבלים תפקידים מאוד משמעותיים. גם בצבא- יש לנו רל”שית, יש לנו עוזר רס”פ, יש מי שאחראית על הדרכה, בבסיסים שונים. זה גם תורם להשתלבות שלהם בקהילה ולרכישת ניסיון תעסוקתי- הרבה פעמים כבר קרה שאחרי השירות הלאומי מקומות השירות רצו שהם יישארו וקלטו אותם כעובדים. בעזרת עבודה משותפת עם רכזת השירות הלאומי ואגודות השירות נעשה ממש שינוי תודעתי אצל המעסיקים עצמם, כדי שמצד אחד יתייחסו אליהם באופן שוויני אבל שכן גם תהיה את ההתאמה שתאפשר להם לעשות את העבודה. וככה בעצם המתנדבים הצעירים שלנו פותחים את השערים לעוד מתנדבים עם מוגבלויות.
תוכלי בבקשה להרחיב לגבי ההתנדבות שמבצעים המשתתפים? הם מקבלים לכך הכשרה?
ההכשרה שהם מקבלים מהעמותה היא לחיים עצמאיים, ומתוך זה הם גם לומדים איך להתנהל בהתנדבות עצמה. זה אומר שהם לא האדם שסביבו סובב כל הטיפול אלא הם שמים את עצמם בצד והם אלא שנותנים את השירות- ממקבל שירות לנותן שירות. את ההכשרה לתפקידים הספציפיים שהם מבצעים הם מקבלים במקומות השירות. המשתתפים באמת מגיעים להישגים מאוד מרשימים. בנוסף, הם לא מתנדבים רק בפן הפורמלי של שירות לאומי או צבאי, יש להם גם “שבוע נתינה” בו הם יוצאים לטיול ברחבי הארץ ומשלבים בזה התנדבות- אם זה במסגרות שנותנות מענה לאוכלוסיות עם מוגבלויות שונות, אם זה לחיילים, אם זה לבתי אבות, גני ילדים, ניקוי חורש או ניקוי חופים.. אז ההתנדבות היא חלק מאוד חשוב אצלנו. תמיד כשהמשתתפים שלנו מתנדבים זה מאוד מעצים אותם. זה מראה שכולם יכולים לתרום. כל אחד יכול לתרום ולהיתרם. גם אותי הם לימדו שאני יכולה לבקש עזרה.
מהצד השני, גם למתנדבים שמגיעים להתנדב איתם יש חשיבות רבה, כי זה יוצר את הקשר עם הקהילה. הרבה פעמים המתנדבים מבחוץ אומרים שהם מקבלים אפילו הרבה יותר ממה שהם נותנים. אז הקשר מחזק גם את החברה עצמה, כי כל אחד יודע שגם אם יש לו קושי מסוים, עדיין הוא יכול לתרום בתחום שהוא חזק בו, ומי שיש לו קושי יודע שתהיה לו רשת תמיכה. אז זה ממש מייצר חוסן חברתי.
דבר נוסף שיצר את הקשר של המשתתפים עם הקהילה זה פרויקט של “מאה מטר של שכנות”- המשתתפים נפגשים עם שכניהם וחוגגים יחד את “חג השכנים” או פותחים יחד שולחן בחגים, הכל כמובן נעשה בהתנדבות, וככה מכירים אחד את השני ויוצרים את הקשר והחוסן הקהילתי. לדוגמא, אחד הפרויקטים שהמשתתפים החליטו לעשות היה לאפות חלות לשבת ולחלק לשכנים שגרים לידם. כך הם הכירו שכן שהוא אדם ערירי. הסתבר שהוא שחקן שחמט ואז הם התחילו להגיע אליו ולשחק איתו שחמט, ובכלל- להיות שם ולשמוע אותו. או מקרה אחר בו שכנים שמעו את אחת המשתתפות שלנו שהביעה תסכול סביב מציאת עבודה ואז שאלו אותה מה ההכשרות שלה ועשו קישור ויצא שהיא קיבלה ככה עבודה- אז הקשר שנוצר עם הקהילה באמת מדהים.
את יכולה לספר קצת על המתנדבים שמגיעים אליכם?
יש מתנדבים קבועים מהקהילה– בדרך כלל יש להם קצת יותר זמן, כי הם סביב גיל הפנסיה. אם נתמקד ב”כרמל צעירים” אז יש נשים שבאות ועוזרות בתחום הבישול. יש כאלה שלראשונה נחשפים למטבח ולומדים לבשל, הרי בכל זאת- הם בני 18.. והמתנדבות מלוות ונותנות טיפים איך לנהל את המטבח. הצוות מלווה על ידי תזונאית ומרפאה בעיסוק שמלוות בפן המקצועי. המתנדבות והמתנדבים ממש מתאהבים במשתתפים ורק רוצים לבוא. המתנדבים מסייעים גם באירועים שונים של העמותה כמו חגים וטקסים.
בנוסף יש מתנדבים שבאים כקבוצות מחברות עסקיות שונות ואז עושים ביחד פרויקטים קבוצתיים, כמו גינון למשל. המשתתפים לוקחים גם הם חלק בפעילויות ההתנדבות הללו, ובמהלכן הם גם מסבירים על העמותה ועל מה היא עבורם, וזה פותח את השיח והחשיבה של מי שמגיע להתנדב גם לנושאים של שוויון ונגישות, וזה ממש חשוב.
יש גם ש”שינים, שהם מלח הארץ. מה שטוב אצלם זה שהם צעירים- בגילם של המשתתפים, אז יש בכך עוד יתרון- הם מהווים גם דמות לחיקוי, הם מדברים באותה שפה. תמיד היו גם 2-5 מתנדבים צעירים מחו”ל, אבל עכשיו בעקבות המצב הביטחוני הם עזבו.
בכוונים יש מנעד מאוד רחב של מתנדבים- מתנדבים שהם בעצמם משתתפים בעמותה ומתנדבים שמגיעים מהקהילה, מתנדבים מבוגרים ומתנדבים צעירים, קבוצות של מתנדבים-עובדים מחברות עסקיות, אפילו משפחות. זה מאוד מאוד מגוון וגם בא לידי ביטוי בהרבה תחומים. זה מאפשר באמת שכולם יוכלו להתנדב מצד אחד ושכולם ייהנו מההתנדבות מצד שני.
באמת עשייה התנדבותית כל כך רבה ומרגשת. תרצי לשתף בסיפור מעורר השראה לסיום?
אחד המשתתפים שלנו קבל תפקיד משמעותי במטה החירום בבית החולים שהוא התנדב בו. הוא היה כל כך טוב בזה וכל כך סמכו עליו בזמן חירום שהוא הפך לאחראי על התפקיד. והוא עשה עבודה מעולה. אותו משתתף הוא כבר בוגר של “מכינת כרמל”, וכיום הוא בוגר העמותה. לבוגרי המכינות ישנה תוכנית ליווי המשך שנקראת “כווני דרך” בה אנו מלווים ושומרים על קשר רציף עם בוגרי המכינות. כיום הוא מתנדב במועדון רכיבת האופניים בנהרייה עם משתתפים עם נכויות פיזיות ומלווה אותם ברכיבה. אני רואה בזה ממש הישג- התנדבות למען צעירים אחרים עם מוגבלויות אחרות בפעילות ספורטיבית זה ממש נהדר. אני רואה בזה גם סיפור של השראה- מעבר להצלחה של אותו משתתף בשירות לאומי (ויש הרבה סיפורי הצלחה), הוא ממשיך ומתנדב ותורם גם בחייו הבוגרים.
מדהים. תודה רבה איריס!
