במאמר הנוכחי מרחיבים הכותבים את המטאפורה, במטרה לשבור את המבנה הסטטי והאחיד שלה, מתוך הבנה שהתנדבות היא דינמית – בני האדם שמבצעים אותה משנים את התנהגותם ההתנדבותית לאורך זמן ובמעבר בין ארגונים. התנדבות היא לא אפיזודה בודדת עם ארגון בודד – אלא אינטראקציה מתמשכת, לאורך זמן, עם מספר ארגונים, לאורך כל חייו של אדם. חשבו על מסע-מתנדב ארוך טווח ומוגדר היטב, שמאפשר למתנדב לבוא וללכת בהתאם לשלבי ותהליכי החיים, לפתח מיומנויות ולהשתמש במיומנויות קיימות, לנוע בין תפקידים ככל שתחומי העניין משתנים ולהתמקד ב”דבר הבא” עבורו – כמעין קריירה מתפתחת.

תפיסה זו מאפשרת לכותבי המאמר לעסוק בהתנדבות כמשאב טבע, וכדי לבסס את טענותיהם הם בוחרים להשוות בין מתנדבים לבין סוגים שונים של דגים, שגם הם משאב טבע נפוץ. ההבחנה שהם עושים היא בין שלוש קטגוריות של משאב ההתנדבות – משאב התנדבות מסורתי (סלמון בר), משאב התנדבות שמתווך על ידי צד שלישי (דגה חקלאית) ומשאב התנדבות ספונטני (פלנקטון). כל משאב התנדבות הוא בעל מאפיינים שונים, משרת מטרות שונות ודורש צורת ניהול ייחודית. שלושת המשאבים מקיימים אינטראקציה דינמית ביניהם. ההבחנה בין השלושה וההכרה בדינמיקה שלהם מחייבת גם התייחסות רחבה יותר, לסביבת התנדבות בה המשאבים משפיעים זה על זה ומשתלבים זה בזה. ההמשגה של התנדבות כמשאב טבע מספקת אג’נדה מחקרית חדשה, אשר מבקשת לזהות ולבחון אינדיקטורים והשפעות חיוביות ושליליות בתוך סביבת ההתנדבות הרחבה ולבחון כיצד ניתן לבנות סביבת התנדבות תומכת שבה קבוצות מגוונות של בעלי עניין משתפות פעולה זו עם זו בכדי ליצור סביבת התנדבות משגשגת.

שלושת משאבי ההתנדבות בחלוקה לפי זני דגים:

סלמון בר – משאב ההתנדבות המסורתי: סלמון הבר מייצג את משאב ההתנדבות המסורתי, לאור איכותו הגבוהה והביקוש שיש לו בשוק. הסלמון מכיל הרבה חומרים מזינים שמייצרים אנרגיה רבה אם מכינים אותו בצורה הנכונה. באופן דומה, משאב ההתנדבות המסורתי נחשב לאיכותי ואמין והוא מבוקש ומועדף על ידי ארגונים רבים המשתמשים בהתנדבות. מטרתו היא לתמוך בעשייה ובפיתוח של ארגונים ועמותות. כאשר הוא מנוהל נכון הוא מייצר אנרגיה בצורת מתנדבים איכותיים ועצמאיים, בעלי מחויבות לטווח ארוך לארגון. דייג של סלמון בר הוא יקר, בדומה לגיוס המתנדבים במשאב התנדבות זה, אשר מצריך השקעה רבה מצד הארגונים ולרוב מהווה את האתגר המרכזי בניהול ההתנדבות של משאב זה. ההתערבות האנושית בגידול ורבייה של סלמון הבר היא מעוטה מאוד, בדומה לאופן בו מופץ משאב ההתנדבות המסורתי – באופן טבעי, בעיקר “מפה לאוזן” בין חברים ובני משפחה. למעשה, ההתערבות האנושית הביאה לירידה, מחסור ודלדול של סלמון הבר בטבע, והוא נחשב כיום למין בסכנת הכחדה. ניתן לראות דמיון למצב של משאב ההתנדבות המסורתי, לאור המחסור הגובר במתנדבים מסורתיים בשטח שנובע בין היתר מ”שימוש יתר” במשאב התנדבות זה.

דגה חקלאית – משאב ההתנדבות המתוּוך: דגים שהאדם מגדל בצורה מתועשת נקראים דגה חקלאית. הדגה החקלאית מייצגת את משאב ההתנדבות שמניע אותו צד שלישי, כלומר, בנוסף למתנדבים ולארגונים המשלבים מתנדבים במסגרתם, במשאב זה מעורב תיווך של צד שלישי כגון ישות ממשלתית, מוסד חינוכי, תאגיד או ארגון מתווך (לדוגמא: חברה או תאגיד עסקי, המפעיל תכנית התנדבות עובדים ושולח את העובדים שלו להתנדב בארגון או עמותה). מטרת תעשיית הדגה החקלאית היא להגדיל את היצע הדגים בעולם, בדומה למשאב התנדבות זה, שנועד להגדיל את מספר המתנדבים על ידי התערבות מכוונת. הגידול המלאכותי הופך את תפיסת משאב זה לפחות איכותי ואמין בעיני חלק מצרכני הדגים כמו גם חלק מהארגונים שמשלבים מתנדבים, שעשויים לפקפק במניעים ובמוטיבציה של המתנדבים שמגיעים באופן “מלאכותי” (המתנדבים בו עושים זאת לעתים כחלק מחובה כמו חלק מתכנית לימודים). כפי שקיימים סוגים שונים של דגה חקלאית (למשל – סלמון ופורל), ישנם סוגים רבים של משאב ההתנדבות המתווך (למשל, התנדבות במסגרת התמחות והתנדבות עובדים) ולכן המתנדבים בו גם מגיעים מרקעים מגוונים. משאב זה מפחית את עלויות הדיג (הדגים גדלים בבריכה וצריך רק לאסוף אותם), כך גם את עלויות גיוס המתנדבים, כיוון שהצד השלישי הוא זה שמתווך בין המתנדבים והארגונים. מבחינת ניהול משאב זה מצריך יותר פיקוח – על תהליך גידול הדגים כמו על הכשרת וניהול המתנדבים.

פלנקטון – משאב ההתנדבות הספונטני: פלנקטון הוא מגוון רחב של יצורים ימיים זעירים שמהווים את בסיס שרשרת המזון הימי והוא מייצג את משאב ההתנדבות הספונטני. כמו הפלנקטון שמושפע מזרמי הים ומאופיין בעליות פתאומיות בריכוזיו, משאב זה מופיע כתגובה לצורך שעולה בשטח (למשל, אסונות טבע ומשברים הומניטריים) והוא מאופיין במספר רב של מתנדבים אפיזודיים שנכונים להתנדב בשעת חירום או משבר, באירועים ספציפיים או בצורות שונות של אקטיביזם. כפי שהפלנקטון חיוני לקיומם של מינים ימיים רבים כך גם משאב ההתנדבות הספונטני הוא בעל חשיבות רבה עבור שני משאבי ההתנדבות האחרים – במקרי חירום יש צורך רב במתנדבים ולא ניתן להסתמך רק על המתנדבים הקבועים (זה בלט מאוד במשבר הקורונה). הפלנקטון יכול להתפשט באמצעות פרתנוגנזה (רבייה א-מינית) ובאופן דומה, מתנדבים ספונטניים צצים “יש מאין” בתגובה לאירועים ספציפיים. משאב זה חשוף ל”בזבוז” אם מספר גדול של מתנדבים מגיעים לשטח או פונים לארגונים שאינם מוכנים לכך היטב (לדוגמא – עם פרוץ המלחמה באוקראינה הגיעו המון מתנדבים לאזורי הגבול אך רבים מהם היו חסרי הכשרה, ארגוני הסיוע בשטח היו עמוסים מאוד ונוצר מצב שבו לא ניתן היה להיעזר ברבים מהמתנדבים) לכן, האתגר שעומד בפני הארגונים בניהול משאב זה נוגע לתיאום הפעולות.

לסיכום

המטאפורה לדגים מאפשרת הבנה דינמית יותר של משאב ההתנדבות. באוקיינוס, מינים ימיים שונים מתקיימים יחד, מקיימים אינטראקציה, משפיעים על אוכלוסיות אחרות ומושפעים מתנאים שונים. זה חל גם על שלושת משאבי ההתנדבות בתוך סביבת ההתנדבות הרחבה יותר. שלא כמו מינים בטבע, בני אדם יכולים להוות בו זמנית כמה משאבי התנדבות עבור מספר ארגונים או לעבור בין משאבים במהלך חייהם. כך לדוגמא, אדם יכול להתנדב באופן קבוע בארגון מסוים, במסגרת מקום עבודתו ובאירוע חירום חד פעמי – ולקיים למעשה את שלושת משאבי ההתנדבות בו זמנית. דוגמא נוספת היא של התנדבות שמתחילה כספונטנית, באירוע חד פעמי, ומתפתחת להתנדבות קבועה בארגון מסוים (מסורתית). זהו למעשה המאפיין הראשון של סביבת ההתנדבות הדינמית שמתארים החוקרים, בה צורות ההתנדבות משתלבות, מתפתחות ומשנות את צורתן. המאפיין השני מתייחס לצורך במגוון משאבים ובעלי עניין מחיובים לקיום סביבת התנדבות בריאה, משגשגת ובת קיימא. גיוון המשאבים חיוני לתמיכה בהתנדבות באופן כללי והצמיחה והפיתוח של המשאבים מספקים יותר הזדמנויות להשתתפות מתנדבים.

כאשר מתייחסים להשפעה של התערבות בני האדם על משאב ההתנדבות בנושאים כמו קיימות וסכנת דילול (לאור המחסור במשאב זה שקיים בעשורים האחרונים), יש לבחון את אופן הניהול של ההתנדבות. הבנת ההבדלים בין משאבי ההתנדבות לצד הכרה בהשפעה שיש להם זה על זה ובהשתייכותם למערכת גדולה יותר, יכולה לסייע למנהלי התנדבות לקבל החלטות ניהוליות מתאימות. דוגמא לכך היא עידוד מתנדבים להמשיך “במסע ההתנדבות” ולהרחיב אותו (בין ארגונים שונים ובצורות התנדבות שונות) או בניית קמפיינים משותפים לגיוס מתנדבים למשאבי ההתנדבות השונים, כך שבמקום תחרות ייווצר שיתוף פעולה ותיאום.

לצד ההבחנה בין המשאבים, כותבי המאמר מצביעים על קיומה של סביבת התנדבות רחבה, וקוראים למעבר מנקודת מבט ארגונית חד פעמית על מתנדבים וניהול מתנדבים מסורתי לעבר פרספקטיבה שיתופית, רב-ארגונית וארוכת טווח של “ניהול סביבת התנדבות” (VEM). ניהול “אידיאלי” של סביבת התנדבות דורש יישום מדיניות של שיתופי פעולה בין ארגונים שונים, שתשלב בין משאבי ההתנדבות תוך הכרה בהשלכות הניהוליות של כל אחד מהם, ותוביל לשמירה וחיזוק של סביבת ההתנדבות הקיימת, או לבנייה מחדש של סביבת התנדבות בריאה ומשגשגת. ניהול לקוי של סביבת התנדבות (שגורם לתסכול וחוסר שביעות רצון אצל המתנדבים) עשוי להיות בעל השלכות ארוכות טווח ולהוביל לדילול בשלושת המשאבים.

לקריאת המאמר המלא: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/08997640221127947

Stephanie A. Koolen-Maas, Lucas C. P.M. Meijs, Philine S. M. van Overbeeke, and Jeffrey L. Brudney