ההתנדבות, ממש כמו אומנות, מגשרת על פערים חברתיים ותרבותיים, מייצרת קשרים משמעותיים בין אנשים מרקעים, תרבויות ודעות שונות, מחזקת את תחושת השייכות ויוצרת קהילה שבה יש מקום לכולם וכל דעה ואמונה זוכה לכבוד.
לכן זה לא מפתיע שדווקא באחד מאירועי “חג החגים” השנה נחשפנו לדוגמה יפה ומרגשת לשילוב הזה- בין קהילה, התנדבות ותרבות, שמתרחש בעמותה “אקרופוליס החדשה”- עמותה בין לאומית ללימודי פילוסופיה כדרך חיים. על קצה המזלג – חברי העמותה מנסים להפוך את החכמה הפילוסופית העתיקה לדבר פרקטי בחיי היום יום דרך מגוון ערוצי התנדבות, אירועי תרבות, יצירה ואמנות ועבודות אדמה, שמחברות את האדם לטבע, לחברה ואל עצמו.
אקרופוליס בישראל היא חלק מארגון בינלאומי שהוקם בשנת 1957 ופועל בלמעלה מ-60 מדינות בעולם. הפעילות בעמותה נעשית ללא מטרות רווח, בהתנדבות על ידי כל המשתתפים – מורים, מנהלים, כותבי התוכן, המבשלים, אנשי התחזוקה, ואפילו המנקים, במטרה לחלוק את הרעיונות והערכים הפילוסופיים עם אחרים. בישראל יש שמונה סניפים, ושלושת המרכזיים שבהם הם בחיפה, בראשון לציון ובתל אביב.
כדי ללמוד יותר על העמותה בכלל ועל ההתנדבות בה בפרט נפגשנו לשיחה מרתקת עם נתנאלה אשטמקר, האחראית על ההתנדבות בחיפה.
היי נתנאלה, תוכלי בבקשה לספר קצת על העמותה ועל ההתנדבות בה?
אקרופוליס מפעילה בית ספר לפילוסופיה כדרך חיים- זה אומר שאנחנו מנסים לחיות את הפילוסופיה, להחיות אותה בתוכנו, בתוך החיים שלנו. השאלה היא איך לחבר את הרוח לתוך האדמה. העבודה הפילוסופית אומרת קודם כל לדעת את עצמך, להכיר את החלקים שהאדם מורכב מהם, להיות יותר במודעות אליהם ולשלוט בהם. הנה דוגמה קונקרטית למשל לאיך זה בא לידי ביטוי בהתנדבות- יצאנו להתנדבות בשכונת תלפיות בחיפה- פתחנו שביל, במקום שהיה מאוד מוזנח ומלוכלך, בשיתוף פעולה יחד עם העירייה, התחלנו לנקות אותו ולפתוח אותו כך שתושבי השכונה והמבקרים בה יוכלו להנות ממנו. באחת הפעילויות גם רשמו על הקיר הסמוך לשביל את המשפט: “היה אתה השינוי שהנך רוצה לראות בעולם” (מהטמה גנדי) ובעצם המטרה של זה היא גם להזכיר- אם אתה רוצה לראות אהבה בעולם- אז תביא אותה, אם אתה רוצה לראות שמחה- תביא אותה, אתה רוצה לראות נדיבות- תביא אותה. זו האחריות שהפילוסופיה מדברת עליה, שהאדם לוקח. בעצם ההתנדבות זה הערוץ בו אנחנו מתרגלים את ההתרחבות של ההכרה שלנו לסביבה, לעולם, לאדם, לאחר- שהוא לא שונה ממני, להיפך, אנחנו מחוברים. כשלחברה לא טוב- לי לא טוב. כשלכדור הארץ לא טוב- גם לי לא טוב. אני בסוף מיקרוקוסמוס, הכל מתקיים בתוכי, אבל בשביל להיות בהכרה לזה אני צריך לעשות עבודה של התרחבות, לקלוט את זה, לחוות את זה. צריך לעבור דרך זה. וזה בעצם התרגול שלנו. ההתנדבות זה ממש לתרגל את הערכים האלו. זה לא רק לבוא לנקות את השביל. זה לבוא לנקות ולראות גם מה אני מנקה בתוכי. נגיד עולה לי שיפוטיות, עולה לי ביקורתיות, אז איך אני עובדת עם הביקורתיות והופכת אותה נגיד לבקרה. כי ביקורתיות ושיפוטיות קיימת בתוכנו באופן טבעי, השאלה מה אנחנו עושים איתן? האם אני עושה את העבודה של להפוך את הביקורת לבקרה? בקרה זה כשאני מסתכלת על מה עולה בתוכי, למה זה מציף אותי, למה זה קשה לי? מה אני יכולה לשנות בתוך הדבר הזה? ובעצם ההתנדבות זה ממש חלק מהתרגול הפילוסופי של להיות אדם. של לתרגל להיות בן אדם.
ואז איך זה מתקיים בפועל? מגיעים ללמוד בבית הספר לפילוסופיה, ואז חלק מהפרקטיקה זה בעצם התנדבות?
כן, אנחנו לומדים פעם בשבוע. קודם כל מתחילים בקורס (של כשלושה חודשים), ואז אחרי מי שרוצה להמשיך מצטרף. אנחנו מנסים לבנות קהילה של אנשים שהמטרה שלהם זה להאיר, בתקופה החשוכה הזאת במיוחד. אנחנו לומדים דרך תרבויות עתיקות- לומדים יהדות, נצרות, בודהיזם, אינדואיזם, יוון עתיקה. המטרה היא לראות שכל הדרכים מובילות לאותה נקודה בקצה ההר. זה קשור לאחדות- זה צורות שונות עם אותה מהות, אותם ערכים אוניברסליים. שזה אחד מהעקרונות שלנו- אחווה אוניברסלית, ללא הבדל בין דת, מין גזע, לאום. ובאמת ההתנדבות היא הערוץ שבו אנחנו מתרגלים את זה.
אז איך פועלת ההתנדבות? מי המתנדבים? איך מגייסים מתנדבים?
כולם מוזמנים להתנדב, גם מי שלא לומד במסגרת הקורס. בגדול יש לנו את הקהילה שלנו, אצלנו בסניף של חיפה יש כשישים חברים. אנחנו מפרסמים לגבי פעילויות התנדבות בפייסבוק, באינסטגרם, בקבוצת וואטסאפ שלנו.
וההתנדבות היא בפעילויות חד פעמיות או שיש גם התנדבויות קבועות?
חיפשנו פרויקט יותר מתמשך והתחלנו לאחרונה פרויקט איפה שאנחנו ממוקמים בעיר- בשכונת הדר, בשוק תלפיות. קראנו לו “עושים תלפיות” ובעצם אנחנו כל פעם עושים משהו אחר בשכונה- השביל שניקינו היה שם, ואנחנו גם ניצור פעילויות ונשקם את הגינה במתנ”ס השכונתי ובגינה הקהילתית. הרבה מזה עכשיו בתכנון- אנחנו בונים בדיוק את הלוז השנתי של 2025.
ויש לכם שיתופי פעולה עם גורמים נוספים? עם העירייה?
בטח. יש שיתופי פעולה עם העירייה, אנחנו נמצאים ברשימה של הרווחה. אנחנו גם ב”מועצת הדר” וגם במתנ”ס הדר (שגם הם מגייסים מתנדבים לפעילויות השונות).
ומבחינת המתנדבים עצמם, אז יש איזשהם מאפיינים בולטים? רוב החבר’ה הם צעירים, או שדווקא לא בהכרח?
זה מאוד תלוי. למשל, בהתנדבות האחרונה דווקא הגיעו הרבה צעירים. זה משתנה, אבל אנחנו כן מכוונים מן הסתם גם לדור הצעיר, שזה דור העתיד, וגם למבוגרים יותר, כדי מה שנקרא “ליצור את הגשר”.
ואיך המלחמה השפיעה על ההתנדבות?
קודם כל בלהעמיק את הרצון שלנו עוד יותר להיות נוכחים, באדמה, איפה שצריך אותנו. בתחילת המלחמה היינו במלא פעילויות התנדבות שקשורות לזה בכל מיני אופנים. וזה גם פשוט להיזכר למה אנחנו פה, מה באנו לעשות. זה עוד יותר מזכיר את זה שהאור עכשיו נדרש יותר מכל זמן אחר. האור של כל אחד מאיתנו והאור הקולקטיבי. זה גרם לנו עוד יותר לחזק את הערוץ של ההתנדבות. היתה התגייסות מעוררת השראה, ועדיין יש.
ומה הקשר לחג החגים?
האקרופוליס עובד גם בערוץ של תרבות, וההשתתפות באירועי “חג החגים” זה בעצם שיתוף פעולה שקשור לתרבות. הרעיון הוא לעורר את האור והאחדות דרך אומנות. זה ערוץ נוסף שהוא תמיד מתחבר ביחד. הכל מתחבר בסוף. זה גם לצאת החוצה, להביא את עצמנו ולהמשיך להפיץ את מה שאנחנו עושים. את העבודה הפנימית של האדם.
מקסים ומרתק! תודה רבה! יש עוד משהו שתרצי לשתף לסיום?
רק הייתי מסכמת בלהגיד שתמיד יש תקווה לאור, והאור מתקיים כל הזמן. זה משהו שחשוב לזכור, האור של האדם. אבל הוא לא מתקיים סתם, הוא מתקיים מתוך מאמץ. זאת אומרת האור שם, וזה דורש מהאדם איזה שהוא מאמץ פנימי להביא אותו. והמאמץ הזה הוא המאמץ שלנו כבני אדם. והוא המאמץ הראוי ביותר, לפי תפיסתנו.
וזה גם לגמרי מתחבר לחגי האורות שמציינים ב”חג החגים” 😊 תודה רבה לנתנאלה, וחג אורות שמח!
