הפניית מטופלים לפעילות התנדבותית החלה כבר בשנות ה-90 כחלק מתוכנית “מרשם חברתי”, ובשנים האחרונות ניתן להיווכח בהתרחבות של מגמה זו בעיקר בבריטניה, אירלנד והולנד. אין זה מפתיע כי ישנם אנשי מקצוע מתחום הבריאות ובריאות הנפש בישראל שתומכים ביצירת מסגרת טיפולית דומה בארץ – מהלך כזה עשוי לתמוך בשיתוף פעולה בין מגזרי, לסייע בגיוס מתנדבים ולקדם מצב שכולם מרווחים ממנו.

נסביר כאן בקצרה איך זה עובד במדינות בהן זה כבר קיים:

רופאי משפחה, אחיות ואנשי מקצוע נוספים בתחום הבריאות יכולים לרשום למטופל “מרשם חברתי” שמהווה אמצעי שאיננו קליני להתמודדות עם מצב בריאותי לקוי כתחליף או לצד מרשם לתרופות. הפעילויות שנכללות תחת הקטגוריה הזו יכולות להיות פעילות ספורטיבית, שיעורי העשרה (כגון בישול) אומנות, קבוצות תמיכה וגם – התנדבות.

השיבוץ יכול להתבצע באמצעות גורם מקשר- המטופל מופנה במקרה כזה ל”רכז קישור” שהוא סוג של עובד קהילתי- שמקשר בין המטופל והשירות הקהילתי (שניתן באמצעות ארגונים, עמותות, שירותים מקומיים או ממשלתיים) או באופן עצמאי על ידי המטופל.

ממחקרים שנעשו על מנת להעריך את האימפקט של התוכנית ניכר שהיא תורמת למטופלים בהפחתת תחושת בידוד חברתי, שיפור ברווחה האישית ובהתמודדות עם מצבי חרדה ומתח, הגברת הביטחון העצמי ותחושות חיוביות וכן שיפור בכושר הגופני ובתחושת הבריאות הפיזית. נוסף לכך נמצא כי התוכנית מביאה להפחתת הלחץ על מערכת הבריאות ושירותיה ואף חוסכת למערכת הבריאות עלויות כלכליות גבוהות.

כמובן שחשוב לקחת בחשבון שהתוכנית מעלה גם התמודדות עם אתגרים כמו אחריות על הטיפול, צורך בהכשרת גורמים שונים בקהילה, צורך במשאבים, צורך בהכרה וקבלה של סוג  מיוחד של “מתנדבים שהם גם מוטבים” והתאמת תוכניות התנדבות לצרכיהם וכן צורך בליווי צמוד של תוכניות כאלו. אך במידה ואתגרים אלו יקבלו מענה, ניכר כי מדובר בתוכנית בעלת פוטנציאל עצום לתרומה למערכת הבריאות ולקהילה כולה.

מעניין להבין מה הפוטנציאל של הקמת תוכנית כזו בישראל וכיצד ניתן לקדם זאת.