מתנדבים לצה"ל למרות הסוכרת

29/01/2019
מתנדבים לצה"ל למרות הסוכרת (הגדל)

לאחרונה קיימה האגודה לסוכרת נעורים כנס גדול, אליו הוזמנו חולי סוכרת נעורים שמיועדים לשרות בצה"ל וכאלה שהתנדבו לשרות צבאי. בכל שנה בוחרים כ-80 בני נוער שחולים בסוכרת נעורים לוותר על הפטור שניתן להם על ידי רשויות הצבא ולהתנדב לצבא. אומנם הם אינם יכולים לשרת כלוחמים אולם בהתאם לרמת המחלה שלהם רובם בוחרים לשרת בתפקידים משמעותיים בתחום ההדרכה, מודיעין, טכנולוגיה ותחומים נוספים. זה אולי נראה פשוט אבל אותם בני נוער שעוסקים בספורט ובשלל תחביבים שאהובים על בני גילם צריכים גם ללמוד לחיות עם המחלה שמלווה אותם לאורך כל ימי חייהם, ולא פעם גם עם בורות מצד אלה שלא נחשפו למחלה.

תהליך ההתנדבות של אותם בני נוער לצה"ל לא מובן מאליו. עד לפני מספר שנים שערי הצבא היו סגורים בפניהם, אולם זה השתנה אחרי מאבק עיקש של האגודה לסוכרת נעורים בישראל, כדי לשנות את הפרופיל הרפואי של בני הנוער הסוכרתיים ולפתוח להם אפשרות להתנדב לצה"ל ולבצע שירות כמו שאר בני גילם. האפשרות לבצע שירות משמעותי תלויה כמובן ברמת המוטיבציה של המתנדב, וזו כך נראה גבוהה במיוחד.

איציק, שעובד כיום כעוזר ראש המטה של שר המדע יעקוב פרי, עשה השרות הצבאי שלו במודיעין של יחידה מובחרת. "הייתי מורעל צבא מגיל צעיר", הוא מספר. "לאבא שלי יש סוכרת ובגלל זה בדקו אותי ואת האחיות שלי, מה שהוביל למעקב. בגלל שהיה את זה לאבא שלי ידעתי מה התסמינים אם דבר כזה יקרה. ובאמת במהלך החופש הגדול בין י ל-י"א התחילו התסמינים, שזה שתייה מרובה וללכת הרבה לשירותים. הלכתי לבדיקת דם שם קיבלתי את התוצאות שזה באמת מה שזה".

בהתחלה איציק למד איך להתנהל לצד המחלה, איך מזריקים אינסולין ואיך בודקים את איזון הסוכר. הוא גם הבין שלוחם הוא לא יהיה אבל היה לו ברור אין לו שום כוונה לוותר על השירות הצבאי ובמקום הכי משמעותי. "זה נשמע ילדותי אבל הדבר היחיד שהציק לי זה שאני לא אהיה לוחם ויממש את מה שבזמנו היה שאיפה מרכזית. עד היום זה פספוס עבורי".

אך איציק לא מוותר, ואחרי מאבק בבירוקרטיה הוא מגיע למודיעין של יחידה מובחרת –  "הכי משמעותי שאני יכול". אבל לא פשוט כלל. "מצד אחד זה הכי משמעותי כשנחשפתי להרבה מאוד דברים. הרגשתי הכי קרוב שאפשר ללחימה. אבל אי אפשר להגיד שזה לא משפיע על הבריאות כי אתה לא אוכל הכי טוב שאפשר. היו לי מקרים של מבצעים וירידה לחפ"קים, אומנם לא בשטח אויב אבל לא בתנאים של בית. ער בשעות לא שגרתיות ולא מאוזן כמו שאני אמור להיות בתקופה הזו".

כשאינו מאוזן איציק הוא מרגיש יובש, צמא ואף תחושה של ערפול רעד והזעות. "במצבים כאלה אתה צריך לשתות משקה מסוכר אם זה נמוך מדי ואם גבוה מדי לדאוג להוריד. צריך להגיד שחוסר איזון לאורך זמן משפיע בריאותית על החיים שלך". בהומור הוא מוסיף שלצד המזרקים והערכה הוא יצא למבצעים עם הרבה מאוד ממתקים, "כדי להקפיץ את הסוכר כשצריך". עוד ציין שבכל מבצע הוא היה שם, "כאחד החיילים. אבל זה גם תלוי באישיות. לא תמיד היה לי נעים לעצור משהו כדי לטפל בסוכרת, גם זה קרה. בסוף רציתי להיות שם ואני מאושר שהייתי שם. בכלל אם יש לי מסר לסיפור הזה, זה להתנדב. חוץ מהחשיבות של הגנה על המדינה, ניתן להגיע למקומות משמעותיים".

קורס קצינים, למרות הכול

לסג"מ א', קצינת מודיעין בפיקוד דרום, היה חשוב להתנדב לשרות והיא הגדילה לעשות כשיצאה לקורס קצינים. היא מספרת שהחלה את השרות שלה בקריה "אז לא הייתה יותר מדי בעיה. בקורס זה היה יותר מאתגר כי אין הרבה מתנדבים בקורסים". כמי שמסתובבת באופן קבוע עם משאבת אינסולין היא נתקלה בלא מעט שאלות של "מה זה ולמה את מסתובבת עם ביפר. וגם היו כל מני שאלות של בורות, כמו האם זה מדבק".

בגאווה היא מספרת על כך שסימנה מטרה – והגשימה אותה. "יכולתי שלא להתגייס. אני גם דתיה אז הייתי יכולה ללכת לשרות לאומי, אבל אני חושבת שכל אחד צריך לרצות וזה משהו חשוב. ניסו להוריד אותי מהקצינים בגלל כל הבירוקרטיה אבל לא ראיתי סיבה לא לצאת לקורס אם כל אחד יכול. אין סיבה שהסוכרת תגביל אותי".

כמו במקרה של איציק גם בתחום של סג"ם א' השגרה היא לא חלק מהחיים, מה שמקשה על שמירת איזון. הדבר היה נכון במיוחד בימים של צוק איתן. "יש בעיות של איזון וכמובן שגם הלחץ והשעות השפיעו בזמן צוק איתן. אז עושים יותר בדיקות וכשהסוכר נמוך אני יוצאת מדיון לוקחת סוכר וחוזרת. מסתדרים אם זה. פעם הייתי מחביאה את המשאבה מתחת לחצאית אבל היום אני מסתובבת עם זה בחוץ וכולם מודעים. זה מאוד מעניין כי היו גם שאלות של, את הולכת למות? שאלות הזויות לפעמים מעליבות אבל מראה את הבורות. אז זה הפך להיות ההזדמנות שלי לספר ולעשות הסברה".

סג"מ א' ממליצה לבני נוער שחולים במחלה לא לוותר ולהתגייס לצבא. "אין שאלה בכלל. אני לא אוהבת להרגיש שונה וחושבת שאין סיבה שנרגיש שונים. אם עושים את מה שכולם עושים, כמובן שכל אחד בהתאדם לסוכרת שלו, הרווח של כולנו. אני יכולה להגיד שהצבא יודע לקבל אותם וכל מפקד שנתקלתי בו קיבל אותי כמו שצריך. כן, יש מחסומים ובירוקרטיה אבל חובה לכולם וגם חשוב".

להיות כמו כולם

בעוד שאיציק וסג"מ א' כבר הגשימו את חלומם, איילה שלם נמצאת בעיצומו של תהליך ההתנדבות. כיום היא נמצאת במכינה קדם צבאית המשלבת דתיים וחילוניים, לשם הגיעה אחרי שנאלצה לדחות את הגיוס. היא החלה את הליך הגיוס כמו שאר בני גילה וכבר היה לה תאריך גיוס, כשלפתע גילתה שהיא חולה בסוכרת נעורים. "זה קרה בסוף יוני, הלכתי לבדיקות דם בגלל ירידה במשקל ואז פתאום אמרו שיש לי סוכרת נעורים. בהתחלה אני לא מעכלת מה אומרים לי, הרופאים היו כל כך נחמדים שלא הבנתי מה הולך והייתי בסבבה שלי. הלכתי עם ההורים למסעדה עירקית ושם זה פשוט התפרץ לי, בכי מתפרץ".

היא מודיעה לצה"ל את הבשורה ומקבלת את הפטור. אבל היה לה ברור שהיא תתגייס. "ברור לי שאני מתגייסת כי זה חשוב. וברור שכמו שלמדתי בבית ספר ואחרי הצבא אני אלמד ויצא לעבוד ברור שאני אשרת בצבא, אין פה שאלה. אני עוד נמצאת בשלב של הבירוקרטיה וחושבת לחפש משהו בכיוון של המודיעין או משהו שיעניין אותי. חשוב לי שהשרות שלי יהיה משמעותי ולא סתם התנדבות".

בישראל יש כ-30 אלף איש שחולים בסוכרת נעורים. לא ברור מה גורם להתפרצות המחלה. זה קורה כאשר מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי הלבלב ומביאה להרס מוחלט שלו, לחוסר בהפרשת ההורמון אינסולין ולחוסר יכולת לפנות את הסוכר מכלי הדם. חיי הסוכרתיים תלויים בהזרקת אינסולין ממקור חיצוני, מספר פעמים ביום, בדקירות רבות לבדיקת רמת הסוכר בדם כמו גם במשטר דיאטה קפדני כדי לשמור על איזון.

האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל מעודדת בני נוער סוכרתיים להתנדב לצה"ל, למרות היותם סוכרתיים, ופועלת מול ראש תא מתנדבים והוועדות הרפואיות בצה"ל על מנת לאפשר לאותם בני נוער להתגייס כמו שאר חבריהם.


באדיבות:מאקו

צילום:תומר ושחר צלמים

https://www.mako.co.il/pzm-recruits/Article-e8853eddaf6c941006.htm

 

עבור לתוכן העמוד