המסע בעקבות התרבות האחרת

18/01/2018
המסע בעקבות התרבות האחרת (הגדל)


 

"כל אחד הגיע מסביבה שונה, דת, גזע, תחום לימוד, ובעל אישיות אחרת. כל אחד הוסיף או שינה בנו משהו". היַא ג'ברין ונטלי בכור, סטודנטיות במכללה האקדמית הדסה ירושלים שהשתתפו בתכנית "המסע בעקבות התרבות האחרת", משתפות בחוויה מקרבת לבבות

 

בשנת 2017 זכינו, היַא ג'ברין ונטלי בכור, להשתתף בתוכנית "מסע להיכרות תרבות אחרת", תוכנית חברתית מגשרת, רב-תרבותית, המשלבת סטודנטים יהודים, ערבים, חילונים ודתיים, מכל חלקי הארץ, הלומדים בחוגים שונים במכללה האקדמית הדסה ירושלים.

 

התוכנית כללה מפגשים חווייתיים, המאפשרים היכרות ושיח באווירה חיובית מעבר למסגרת הלימודים. ההשתתפות בתוכנית פתחה לנו צוהר לעולמות תוכן שונים: בישול, ריקוד ישראלי וערבי, שירי ילדות אותם שרנו בעברית, בערבית, רוסית וצרפתית, טיולים ושיח. התוכנית איפשרה מפגש אנושי בין-אישי ששבר סטראוטיפיים. מנחים מקצועיים ליוו את כל המפגשים, שהיו מובנים וניכר שהושקעו בהם משאבי זמן, מחשבה ותקציב. בזכות ההנחיה נוצרה אווירה חיובית שאפשרה לנו להתחיל לעסוק גם בנושאים של זהות, זכויות, שוני בתרבויות ובחיי היום-יום.

 

הכרנו חברים חדשים. כל אחד הגיע מסביבה שונה, דת, גזע, תחום לימוד, ובעל אישיות אחרת. כל אחד הוסיף או שינה בנו משהו. היַא: "למדתי דברים חדשים על הדת היהודית, וגם החברים מתרבויות אחרות למדו דברים חדשים על המוסלמים. בנוסף, הכרנו מנהגים שונים ממשתתפים ערבים מאזורים שונים". הופתענו לשמחתנו, לראות שיש דברים רבים משותפים בינינו כמו אהבת הזולת, קשר עם המשפחה וחשיבות ערכי הכבוד והחברות בין בני אדם. למדנו על החגים השונים ומשמעותם. כל הפעילויות היו מאוד מהנות, מרגשות ומלהיבות. זה גרם לנו להתלהב מחדש לקראת כל מפגש.

 

במשחקי המילים בשפה העברית והערבית, הופתענו לגלות כמה אנו שואבים זה מזה מילים, למרות שאין אנו מבינים תמיד את משמעותם המדוייקת. כששרנו ביחד, גילינו שכל שירי העמים, היתוליים באותה המידה ונהנינו לשיר קאנון בשלוש שפות לשיר אחד. כשלמדנו לרקוד גילנו שהקושי הגדול ביותר הוא ביצוע צעדי הריקוד ולא הקשר בינינו.

 

 

החששות והפחדים משאלות נוקבות התחלפו במהרה בחברות, הנאה ושיתוף. נותר מרחב בטוח שבו יכולנו ליצור שפה משותפת, להתמודד עם מטרות משותפות, וגילינו שאנו דווקא מעוניינים בשיח שממנו חששנו בתחילת התוכנית, וכשהתוכנית הסתיימה היא לוותה בתחושת הפסד, שלא הספקנו לדבר עוד.

 

מעבר לכך שכל רגע של פעילות היה מהנה ומלווה בצחוק, התוכנית משנה את התודעה. מנתקת את ההפרדה בין יהודים וערבים, חילונים וחרדים מנושאים פוליטיים, ומחברת בין אנשים. הגיוון בתוכנית של המשתתפים ושל התכנים הוא המפתח ליצירת תפיסה של שותפות בחוויות בהווה ולמציאת הקווים המקבילים והמשותפים בחיינו מתוך סיפורי ילדות, שירי עמים, בישול, משחקי שפה וטיולים בעיר. מצאנו שהדברים המשותפים לכולנו הם רבים מספור.

 

הקמנו "קהילה משותפת" שבבסיסה עומד עקרון קבלת האחר, הכבוד ההדדי והשותפות. יש לנו תחושה שרוב המשתתפים, אם לא כולם, רוצים להמשיך ולפתח את הקשר להחליף דעות, ליצור חוויות משותפות נוספות ואף להגיע לשיח בנושאים העומדים בלב הסכסוך הפוליטי.

 

לא לתת לבורות להוביל למחשבות שליליות על אדם אחר

ברור לנו שהשינוי צריך לבוא מאיתנו, אנו רואות במשתתפים "שליחים" שלמרות הקשיים יכולים להוביל חלום, לקדם את הסובלנות, לתרום לצימצום הפערים והמחלוקות בין הזרמים והעמים, ולהראות גם לאחרים שהמשותף גדול מהשונה.

 

 

מבחינתנו, אחד הדברים הכי חשובים בתוכנית, הוא הזכייה בחברים חדשים מתרבויות שונות. גם כעת לאחר סיום התוכנית, וחופשת הקיץ אנו בקשר. אנו מאוד רוצות להמשיך את החברות שנוצרה וללמוד ולהכיר עוד. גם כי כיף לנו ביחד וגם כדי להתפתח ולא לתת לבורות להוביל למחשבות שליליות על אדם אחר, מתרבות שונה.

 

בסופו של דבר גילינו שלא משנה מאיפה אתה בא או לאיזה דת אתה שייך, מה שחשוב הוא האדם, מעשיו והכבוד שלו לאחרים. למדנו מהתוכנית שהחברה אינה מורכבת מפרטים זהים עם חשיבה אחידה, ואין לעשות הכללות. חייבים ללמוד לראות את בני האדם עצמם ולא את שיוכם הקבוצתי-חברתי. אין לשייך לאנשים תכונות הנהוגות בחשיבה העממית על החברה מנגד.

 

נשמח לראות את התוכנית ממשיכה ואף מתרחבת, הן לסטודנטים נוספים והן לתוכנית ארוכה ובעלת תכנים נוספים. תוכנית שתכלול דיאלוג פתוח ועם זאת מעמיק בין שווים. לדעתנו, חשוב להעצים את פוטנציאל ההשפעה של התוכנית על המודעות והאחריות החברתית, ופיתוח של חיים רב-תרבותיים הן במכללה והן מחוצה לה, מתוך מטרה לעורר שינוי חברתי בונה.

 

לבסוף, חשוב לנו להודות למכללה האקדמית הדסה ולמובילי התוכנית על הפעלת התוכנית וההשקעה הרבה, על האפשרות שניתנת לנו הסטודנטים, להצטרף להעשרה שאינה חלק מתוכנית הלימודים. 

 

באדיבות אתר ynet

צילום: יעל לזימי

עבור לתוכן העמוד