"תרמתי כליה לזרה ואני בריאה ומאושרת"

13/03/2017 17:00

במבט לאחור, הכל התחיל במשבר גיל ה-50.

 

נכון, הכל היה ממש בסדר. נשואה באושר, אמא ל-3 (היום סטודנטית ושתי חיילות), חברת קיבוץ מירב בגלבוע, קהילה תומכת ומשימתית. אבל עדיין


משהו היה חסר. בתקופה זו החלטתי לעזוב את התפקידים בתחום התעשייה והניהול ולעבור לעבוד בעמותה בתחום ההשכלה הגבוהה, וזה עזר. אבל אז, תוך כדי גלישה באינטרנט, נתקלתי בכתבה שכתבה מכרה, שבה היא תיארה את החוויה שעברה עליה כשהיא....תרמה כליה לבחור שלא הכירה. היא ראתה בתרומה דרך "להעביר את זה הלאה". הייתי מרותקת, ועוד לפני שהגעתי לסוף המאמר, משהו נדלק אצלי בפנים וידעתי שאני חייבת לבדוק את העניין.

 

גיליתי עולם ומלואו. בתור אדם בריא, לא עסקתי יותר מדי במצבם של חולים. פתאום גיליתי עולם של אנשים שלא יכולים לקחת את הבריאות שלהם כמובנת מאליה, שחייבים להשקיע את כל הכוחות בהישרדות. בפעם הראשונה נכנסתי למכון דיאליזה וראיתי את הפנים המיואשות של המטופלים. והבנתי שבמקרה הזה, להבדיל מרוב המחלות הקשות – יש מה לעשות! תרומת כליה מאדם בריא מצילה חיים, פשוטו כמשמעו.

 

כיום יש כ-1,200 ישראלים שמחכים להשתלת כליה. רובם הגדול תלויים בטיפולי דיאליזה קשים וכואבים כדי לשרוד. הידעתם שמטופלי דיאליזה מרותקים לכיסא עם מחטים בידיים במשך כ-4 שעות, שלוש פעמים בשבוע? האם ידעתם שחולים אלה חייבים לשמור על דיאטה קפדנית ביותר, ושאסור להם לשתות יותר משתי כוסות מים ביום, גם בימי הקיץ הישראלי? נסו להסביר לילד בן 6 שאסור לו לשתות מים כשחם לו והוא צמא.

 

החזון - לחסל את רשימת ההמתנה להשתלות כליה בישראל

בשלב זה נודע לי על קיומה של עמותה מיוחדת בשם "מתנת חיים" שמגייסת ומלווה מתנדבים בריאים שתורמים כליות לחולים הזקוקים להשתלה. פגשתי את הרב ישעיהו הבר, רב חרדי מירושלים שייסד את העמותה אחרי שעבר כשל בכליות והגיע בעצמו לדיאליזה. בני משפחתו לא התאימו לתרום לו, אך לאחר כשנה הוא ניצל על ידי כליה שתרם לו חבר.



הוא החליט להקדיש את חייו להצלת מטופלי הדיאליזה, והתחיל לחפש מתנדבים לתרום כליות – דבר שלפני 8 שנים היה נראה הזוי לגמרי. כיום, בזכות "מתנת חיים", יותר מ-400 איש קיבלו חיים חדשים ובריאים, ואף אחד כבר לא צוחק. חזון העמותה הוא לחסל את רשימת ההמתנה להשתלות כליה בישראל – ואנחנו מתקדמים.

 

לאחר כחצי שנה של בדיקות רפואיות, שהוכיחו לי שאני מאד בריאה, ובדיקות פסיכולוגיות שדרכן הצלחתי לשכנע את כולם שאני שפויה (יחסית?!), תרמתי את הכליה הימנית שלי לרינה, אישה בת גילי מחיפה, נשואה ואם לשני בנים, שסבלה מאי-ספיקת כליות. אז רינה היתה חולה ואני הייתי בריאה – והיום שתינו בריאות ושמחות ומרגישות כמו משפחה. וזה מדהים.

 

אנחנו חיים בשפע חומרי ומכירים בצורך לתרום מכספינו לנזקקים. מי שמתברך בבריאות טובה אולי מברך על כך, אך לא רגיל לחשוב שגם בנושא זה יש דרכים להתחלק עם אחרים. מסתבר שזה אפשרי. אני יכולה להעיד שתרומת הכליה הוסיפה משמעות רבה לחיי וגרם לי לתחושת סיפוק אדירה עד כדי כך שאני לפעמים חשה שתרמתי כליה מסיבות אנוכיות.



 


כדי להראות לכולם שתרומת כליה לא פוגעת בבריאות של התורם, הקמנו קבוצת ריצה המורכבת בעיקר מתורמי כליה

 

לאחר תרומת הכליה, כמו תורמים רבים, המשכתי להתנדב בעמותת "מתנת חיים", ולפני שנה וחצי אף הפכתי לעובדת בעמותה. כדי להעלות את המודעות ולהראות לכולם שתרומת כליה לא פוגעת בבריאות של התורם, הקמנו קבוצת ריצה המורכבת בעיקר מתורמי כליה - ואנחנו רצים ביחד זאת השנה השנייה במרתון ירושלים. עשרות תורמי כליה ירוצו ויראו לכם שאפשר "לתרום ולהמשיך לרוץ"!.

 

השנה שמחנו מאד שארגון "ישראל תורמת" הקים פלטפורמה נוחה ויעילה לגיוס כספים שמאפשרת לכל הרצים להכפיל את הסיפוק בריצת המרתון באמצעות גיוס כספים לעמותות. רצים רבים מקבוצת "מתנת חיים" נענו לאתגר והופתעו לגלות עד כמה קל לגייס כספים למטרה טובה – ולהמשיך להציל חיים.


באדיבות אתר ynet.


לכתבה המלאה: לחצו כאן.

עבור לתוכן העמוד