צבא של אהבה

29/01/2017
השבת תכף נכנסת, ו"הבית של יעקב" בבואנוס איירס הומה מטיילים ישראלים שיצאו לטיול הגדול מייד עם שחרורם מצה"ל. העברית מהדהדת בין קירות החדרים, ועל אחד מהם כתוב בגדול "כמה טוב שבאתם הביתה". במטבח, שתי בשלניות מקומיות מהדקות היטב את מילוי האמפנדס הכשרים, שיונחו אחר כבוד על פלטות שבת עטופות בנייר כסף. 
בין כל הצעירים היפים והנמרצים שבאו לכאן כדי להרגיש קצת בבית באמצע הטיול, בולטים 20 לובשי חולצות לבנות עם צווארון, שבחזיתן הכיתוב "לוחמים ללא גבולות, צוות עוז 2016", והם יוצאי דופן מעצם המדים הבוהקים שלהם, מעצם היותם "הא, אתם מהמשלחת?", וגם כשילבשו את בגדיהם הרגילים הם יהיו מגובשים באופן מרגש, מתוקף משימתם המשותפת שבזכותה הם נמצאים פה.
הביחד שלהם הוא כאילו זקוף יותר, גאה, מואר ושלם עם ההחלטה הלא ברורה מאליה שקיבלו - לשלב את המהנה והמועיל גם יחד, לקבל, אבל קודם כל לתת. קבוצה של מטיילי הטיול הגדול שהחליטה להתנדב למשימות הומניטריות בשכונת עוני בפרבריה של בואנוס איירס כדי לעשות טוב, ועל הדרך לשרטט בקווים אחרים את פניו של הצבא הישראלי.
במשך שבועיים הם יעבירו לילדי הסלאמס שיעורים בנושאים שונים, ישפצו את קירותיו העגומים של אחד מגני הילדים המקומיים ויסיימו את בניית "הקוֹמֶדוֹר", חדר האוכל שיאפשר לילדי השכונה לקבל ארוחת צהריים חמה, התייחסות ותחושת שייכות ואכפתיות. את הקמת הפרויקט הזה החלה בדיוק לפני שנה המשלחת הקודמת ששיגרה העמותה למקום.
רשימה של שמות חברי המשלחת "צוות עוז, בואנוס איירס 2016" הגיעה אלי לאי־מייל שבוע לפני שהמראתי לארגנטינה כדי ללוות את עשייתם מקרוב, כדי להבין למה בתקופה שאמורה להיות הכי חופשית ומשוחררת מבחינתם, תרתי משמע, תקופה שבה הם אמורים להיות מרוכזים בעצמם ובטיול הגדול שתיכננו בקפידה - למה דווקא אז הם בוחרים להיכנס לתוך מסגרת תובענית, שדורשת מהם יכולות נתינה והתמודדות עם מציאות לא פשוטה, מסגרת שתוחמת לוחות זמנים, ישיבות, ושוב ישיבות, בדיוק כמו שהיה להם עד לא מכבר בצבא שממנו השתחררו.
הרשימה ציינה את מקום מגוריהם של חברי המשלחת, והיה ברור כי המיון הקפדני שנעשה הביא בחשבון גם את המשתנה הזה. היו שם מהעיר ומהכפר, מהקיבוץ ומהמושב, מדרום ועד צפון. ארץ ישראל היפה, לאורכה ולרוחבה. שמות יפים ועדכניים של עשר בנות ועשרה בנים, בני 25-21, שעליהם בדיוק נטבע הביטוי "מלח הארץ".
כל הדרך הארוכה לארגנטינה ציפיתי לרגע המסקרן הזה, שבו השמות שלמדתי להכיר מתוך טבלת האקסל יקבלו פנים והוויה, ובעיקר כל כך הרבה חיוכים מאירים ורצון לנתינה ולעשיית הטוב. כל אחד מהם רכש בכספו את כרטיס הטיסה והגיע בזמנו, עם חברת התעופה וטיסת הקונקשן שבחר לעצמו, וכולם יחד התקבצו לשישי הראשון של המשלחת ב"בית של יעקב" בשכונת בלגרנו היוקרתית. יעקב הוא אדוארדו יעקב אלשטיין - מעשירי ארגנטינה ובעל השליטה באיי.די.בי, שנרתם לאירוח המשלחת ומפנה מזמנו בארוחת שישי כדי להגיע ולשבח את חבריה.

 
מותת "לוחמים ללא גבולות" הוקמה לפני שנתיים על ידי סרן (מיל') גילי כהן (29), שיצא לטיול הגדול בתאילנד עם אשתו אחרי שמונה שנים בדובדבן. שם, בקידוש של יום שישי בבית חב"ד, בין אלפי המטיילים הישראלים, הבין כהן את הפוטנציאל הגדול שטמון בעשרות אלפי משוחררי צה"ל שיוצאים בכל שנה לדרום אמריקה ולמזרח - ולא הבין איך אף אחד לא חשב על זה קודם.
ביחד עם חברו ליחידה, סרן (מיל') יאיר אטיאס, הם הקימו עמותה ללא מטרות רווח, שהלוגו שלה הוא כדור הארץ שאליו מחוברות כנפי יחידת דובדבן, והיא ממנפת את התשתית שבלאו הכי קיימת לעשייה הומניטרית ולהסברה על הפנים האמיתיות של משוחררי צה"ל בפרט ועל ישראל בכלל.
בתוך שנתיים הוציאה העמותה משלחות סיוע להודו, לאתיופיה ולארגנטינה, ובעתיד הקרוב מתוכננות משלחות לנפאל, לתאילנד, למקסיקו ולברזיל. הפעילות, הנמשכת שבועיים, ממומנת מתרומות של אנשי עסקים ישראלים ויהודים מרחבי העולם. נשיא העמותה הוא מפקד חיל האוויר ומנכ"ל אל על לשעבר, אליעזר שקדי, ובוועדה המייעצת חברים פרופ' אסא כשר, שופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה ואיש החינוך וההסברה אלון פוטרמן.
כל משלחת קרויה על שם חלל צה"ל, וזאת שלנו מנציחה את סמ"ר עוז מנדלוביץ', שנפל במבצע צוק איתן. ב־20 ביולי 2014, בעת לחימה וטיהור בית שבו היה פיר מנהרה שהוביל לשטח ישראל, נפגע עוז מצרור יריות ונהרג במקום. בן 21 היה בנופלו. 
לכתבה המלאה: לחצו כאן.

עבור לתוכן העמוד