פרויקט התנדבותי חברתי של ארגון בוגרי הטכניון.
הגדל

"איך נטשה שינתה לי את החיים"

"היא התיישבה לידי ופתחה את ספרי הלימוד, וביקשה, כמעט בלחש, סיוע במקצועות מדעים, אנגלית וצרפתית, בהם היו לה ציונים חלשים. שני הוריה עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה וידם אינה משגת כדי להביא לה עזרה לימודית בתשלום". ד"ר אפרים דביר חולק רשמים במסגרת התנדבותו בפרויקט הטכניון לידרס של ארגון בוגרי הטכניון

 

את נטשה (שם בדוי) הכרתי לפני 3 שנים במסגרת טכניון לידרס, פרויקט התנדבותי חברתי של ארגון בוגרי הטכניון. לחדרון הקטן במרכז הלמידה במתנ"ס של חיפה נכנסה נערה שמנסה להתחבא מהעולם. היא ישבה כפוף והמעיטה במלים. אם כבר יצאו מספר צלילים מפיה, הם היו כה חלושים כאילו שנדרשה להתנצל

על עצם נוכחותה. באותה תקופה נטשה הייתה בת 13, וכבר למעלה מ-8 שנים בארץ, היא נחשפת לתעוזה ולפתיחות הישראלית אך נרתעת ממנה כמו מאש.

 

אני בן 70 כיום, נשוי, אב לארבעה, סב ל-5 נכדים ומנתח פלסטי מומחה מ-1980, בוגר המחזור הראשון של הפקולטה לרפואה בטכניון. מאז שסיימתי את לימודי, לא עזבתי ברוחי את הפקולטה ולכן כשהתקשרו וביקשו ממני לסייע לנערה, שהוריה בעלי קשיים כלכליים משמעותיים, נרתמתי מיד למשימה. מטרת הפרויקט, כך אמרו לי באותה השיחה, היא לשמש דוגמה חיובית וזרקור ללימודים גבוהים עבורה.

 

היא התיישבה לידי ופתחה את ספרי הלימוד, וביקשה, כמעט בלחש, סיוע במקצועות מדעים, אנגלית וצרפתית, בהם היו לה ציונים חלשים. שני הוריה עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה וידם אינה משגת כדי להביא לה עזרה לימודית בתשלום.

 

התחלנו להיפגש פעם בשבוע, שעתיים בכל פעם כאשר היא ממעיטה בדיבור ומוצאת את מבטחה בספרים, נצמדת לחומר הלימוד. השפה העברית לא הייתה שגורה בפיה לחלוטין, והיו מלים רבות שנדרשתי לפרש לה. באנגלית היה המצב אפילו יותר גרוע – כאן הייתי צריך להכתיב ולאיית לה את המילים. רק לאחר זמן מה למדתי כי היא רקדנית בלט המופיעה במסגרת בית הספר לאמנויות בו היא לומדת, בכל רחבי הארץ.

 

חלפה עוד שנה וחצי עד שהיא חשפה סיפור משמעותי בחייה הפרטיים בזכות סיפור הנסיעה שלי לביקור אצל בני בלונדון שעזר לה להיפתח. התברר לי שיש לה אח גדול בסוף שנות העשרים לחייו מנישואים קודמים של אביה. אותו האח הגיע לארץ לביקור והביא אתו את בנו הקטן. היא סיפרה לי על המפגש אתו, יחד עם משפחתה ועל המפגש המרגש עם האחיין הקטן שלה והחיוך לא מש משפתיה.

 

בסיום השנה הראשונה לפעילות ביקשה ממני נטשה להמשיך גם לשנה הבאה. היום שלוש שנים מאוחר יותר, נטשה כבר לא הולכת שפוף. אין צורך להסביר לה פרשנותן של מילים בעברית וגם באנגלית היא כבר כותבת ללא קושי. הציונים שלה עלו משמעותית וכיום אחרי שהיה לה מבחן, ולשאלתי "איך היה" היא היום עונה בגאון "היה נהדר והלך ממש מצוין".

 

קשה לי להסביר במלים מהי תחושת סיפוק. קשה עוד יותר להסביר מהי התחושה של השתתפות בתיקון עולם – כך באמת הרגשתי. הייתה לי ההזדמנות לתקן סיטואציה שלא הייתי אחראי לה אבל הייתי שותף בתהליך השיפור.

 

כמה פעמים בחיינו נופלת בחלקנו ההזדמנות לקחת חלק ולהיות מעורב בעולמו הרגשי של ילד? למעשה, הסיפור שלה לימד גם אותי משהו. למרות שלא חסר לי הרבה בחיי ואני מביט על העולם במבט מפוכח של זאב קרבות ותיק של החיים.

 

כאן התגלתה בפניי בעשור השמיני לחיי משמעות נוספת: משמעות של תרומה, משמעות של ערך המשפחה, משמעות של ההשפעה שיש לסביבה חיובית תומכת על ההתפתחות האישית בגיל הנעורים. כאשר זה מגיע ממקום אחר, הרחוק מן המעגלים הרגילים שלך, מתקבל ערך מוסף שקשה להסבירו במלים. תרומתי רבה בעיניה, למען התקדמותה בחייה, אך לא פחות מכך, מנת חלקי שהיא התרוממות הנפש וסיפוק מאז ועד היום.

 

פרויקט הטכניון לידרס המופעל על ידי ארגון בוגרי הטכניון, מיועד לסייע בלימודי המקצועות הריאליים לבני נוער מתקשים בפריפריה החברתית (גילאי 12-18), שהם בעלי חסכים סביבתיים וחינוכיים המקשים עליהם להתפתח ולהתקדם בלימודיהם. לצד הקידום הלימודי, מטרת העל של הפרויקט היא לחשוף את התלמידים בדרך כלל, לראשונה בחייהם לאפשרות להגיע לאקדמיה, ולדרך הדרושה לשם כך. הקשר, שמתחיל בהגדרתו לצורך סיוע לימודי, הופך במהרה לקשר בלתי אמצעי קרוב.

 

  • "בגוף ראשון "- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות שלחו לshlomit-sh@y-i.co.il וציינו - למדור "בגוף ראשון ". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.

 

רוצים להתנדב? עמותת "רוח טובה " מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. היכנסו או התקשרו ל- 9093*.

  • באדיבות   ynet  
  •  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4511669,00.html
עבור לתוכן העמוד