סטודנטים מתנדבים בנפאל
הגדל

עניי עירך קודמים? סטודנטים מתנדבים בנפאל

כ-40 סטודנטים מהמכללה למינהל בראשל"צ יצאו כמשלחת הומניטרית לנפאל, במסגרתה שיפצו בית ספר ושימחו, רק אם לכמה ימים, את הילדים המקומיים. ולמה לנסוע כ"כ רחוק בשביל להתנדב? "יש בכל העולם אנשים שצריכים אותנו, זה לא סותר את זה שנתרום גם בישראל וגם מחוץ לה"

עבור ישראלים רבים נפאל היא לא יותר ממדינה הררית יפה וענייה, שעריה משובצות רחובות סואנים וצבעוניים ועשרות מקדשים, עוד יעד בטיול הגדול שלאחר הצבא. אך ישנם גם כאלה שבאים מסיבות אחרות לגמרי. אל קטמנדו בירתהּ הגיעו לאחרונה כ-40 סטודנטים כדי לקחת חלק במשלחת הומניטרית של אגודת הסטודנטים במסלול האקדמי במכללה למינהל, במסגרתה עבדו במשך שבועיים עם ילדים נפאלים וסייעו להם בתחומים שונים, ועל הדרך זכו הם והילדים לחוויה ייחודית שבוודאי יזכרו לעוד זמן רב.

את המשלחת, שמתקיימת זו השנה השלישית (בעבר יצאה לאתיופיה ולתאילנד), תכננו הסטודנטים במשך חודשים ארוכים בעיקר בכוחות עצמם, משלב בחירת היעד ועד תפעול העבודה ההומניטרית עצמה. "הכל התחיל כששלחנו אימייל לשגריר ישראל בנפאל. את הכתובת פשוט מצאנו באתר השגרירות", מספר שחר נהרי, ראש המשלחת לצד מאור כהן. "שעתיים מאוחר יותר קיבלנו טלפון ממספר חסום: 'שלום, מדבר חנן, שגריר ישראל בנפאל. מאוד שמחתי לקבל את האימייל שלכם, זהו פרויקט שאף פעם לא נתקלתי בו - של קבוצה ישראלית בכלל ושל סטודנטים בפרט'. מפה לשם, הוא קישר אותנו לבחור נפאלי בשם שיבה, ומשם יצאנו לדרך".

שיבה, שעומד בראש הארגון Social Tourism המציע לתיירים המגיעים לנפאל אפשרויות לשילוב עבודה הומניטרית בטיול, סייע למשלחת בתיאומים שונים. "מהר מאוד הבנו שבארגון עוד לא נתקלו בקבוצה בסדר גודל כמו שלנו, והיינו צריכים ללכת איתם צעד צעד ולהסביר בדיוק מה אנחנו רוצים וצריכים, כשכל זה מתנהל באנגלית קלוקלת למדי", מספר נהרי   

בין צביעת מבנים להקניית ערכים, הסטודנטים שיחקו עם הילדים 

לדברי כהן, "היה לנו חשוב להגיע למקום שבאמת יצטרך אותנו, לתרום למי שאין להם. עשינו מחקר מקיף על מערכת החינוך בנפאל, ולמדנו שהיא מתחלקת לשתיים: פרטית וציבורית, כאשר אל הציבורית מגיעים רק ילדים עניים מאוד - ולשם ביקשנו להגיע ולתרום".  

בהקשר זה, מבט קצר בתלמידים הנפאלים עשוי לבלבל עיניים ישראליות - הם לבושים בחליפה אחידה מכובדת למדי, הבנות לובשות חצאית והבנים עונבים עניבה. אך נהרי וכהן ממהרים להסביר: "כשראינו תמונות של בית הספר, הדבר בלבל גם אותנו בהתחלה, ואפילו שקלנו לבקש להעביר את ההתנדבות לבית ספר אחר. אך אז שיבה הרגיע אותנו והסביר שהתלבושת האחידה היא חובה על פי חוק במדינה ואין בה דבר כדי להצביע על מצבם הכלכלי של התלמידים".

איך בוחרים מאיפה להתחיל? במקום כזה שאין בו כלום, הסיכוי לעשות שינוי אמיתי הוא קטן כל כך.

נהרי: "לא באנו במטרה לשנות את העולם, ובטח לא הגענו עם ממון רב. כן באנו לגעת ברגש של הילדים ולהראות להם משהו אחר, להשאיר איזשהו חותם של צבע, תרבות אחרת".

כהן: "מבית ספר אפור אליו הילדים רגילים להגיע מדי בוקר, הם יגיעו לבית ספר צבעוני, שמח מעט יותר, וכשהם יראו את זה הם יחשבו על הסטודנטים הישראלים שעשו את זה".  

בזמן שחלק צבעו את קירות בית הספר, אחרים שיחקו עם הילדים משחקי חברה 

חודשים ארוכים של ציפייה והכנות בארץ התנקזו אל רגע המפגש המרגש בין הסטודנטים לילדים ולצוות בית הספר. אחרי נסיעה של כשעה אל פאתי קטמנדו, הגיעה הקבוצה הישראלית אל שערי בית הספר, שם קיבלו את פניה המורים והתלמידים בטקס מסורתי שכלל הענקת פרחים, צעיפי משי ומריחת טיקה אדומה על המצח למזל טוב.  

קשה היה לומר מי מהצדדים התרגש יותר, וכך או כך החיבור בין הצדדים היה מיידי: תוך דקות, עוד לפני שהתחילה הפעילות ה"רשמית", התחלקו הילדים והסטודנטים באופן ספונטני לקבוצות קטנות והחלו לשחק ולשמח אחד את השני. מאותו הרגע קשה היה להפריד בין הצדדים, ובימים הבאים, כשיגיעו הסטודנטים אל המקום, ירוצו הילדים ויתרגשו לקראתם, ובמהרה גם ילמדו את השמות האחד של השני.

"הסטודנטים באו לעבוד על חשבון החופשה שלהם

מדי יום התחלקו חברי המשלחת לשניים: קבוצה אחת צבעה ושיפצה את מבני בית הספר, והאחרת העבירה פעילויות שונות לילדים - לימוד אנגלית וחשבון והכרת מדינות העולם, משחקי ספורט, איפור פנים, פינות יצירה וציור, פינת בישול, הכנת סימניות ובובות, קישוט הכיתות ועוד.  

על הפן ההדרכתי והערכי של הפעילויות היו אמונות שתי סטודנטיות נוספות, ירדן עוז וליהי פרץ. לצורך הכנת התחנות הן ניצלו את יכולות שאר חברי המשלחת שסיפקו רעיונות ובנו בעצמם את התחנות ואת ההפעלות. כך, יכלו הסטודנטים לנצל את כישוריהם האישיים - יכולות הוראה והדרכה, בישול, כישורים ספורטיביים ואומנותיים - ולהתחבר עוד יותר לנעשה  

עוז מסבירה: "ביקשנו בכוונה להעביר ידע וערכים שיכולים להגיע גם דרך משחקים פשוטים שלא יקשו מדי על התקשורת עם הילדים מצד אחד, ומצד שני גם לא ידרשו מאיתנו הכנה לוגיסטית שלא נוכל לעמוד בה".

לדברי פרץ, "זה לא מובן מאליו שסטודנטים מגיעים לכאן בקיץ על חשבון חופשת הסמסטר שלהם. הם באים לעבוד, קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר, משקיעים הרבה אנרגיה, במקום לנפוש באיזה חוף. אנחנו נותנים כאן המון, אבל מקבלים פי שבע יותר".  

תמורת ההשתתפות במשלחת שילמו הסטודנטים כ-900 דולר הכוללים טיסות, ארוחות, לינה, הסעות ומלווים נפאליים מקומיים לימי ההתנדבות מטעם ארגון social tourism. הנהלת המכללה למינהל, אגודת הסטודנטים והחברה הכלכלית שלה סבסדו מטעמן עוד כ-250 דולר לכל משתתף. חברת טמבור תרמה למשלחת מברשות צביעה, מגל מערכות רכשה עבור בית הספר הנפאלי מקרן חדיש, ויצ"ו ו-iDigital תרמו בגדים וברקת שיווק תרמה כלים חד פעמיים וחומרי יצירה.

כשהבירוקרטיה מנצחת את הכוונות הטובות

הסטודנטים עצמם אספו אף הם ציוד לפעילויות ולתרומה לנפאלים - כמו שמיכות, בגדים ובובות - וכולם נדרשו להביא מזוודות גדולות יותר כדי שיהיה מקום לציוד הרב שהגיע עם המשלחת. אך לא כל הציוד הגיע בסופו של דבר בשלום ליעדו. מתוך כ-400 ק"ג של שקי ציוד, 80 ק"ג נעצרו במכס בשדה התעופה בקטמנדו, שדרש הון עתק לשחרורו. לא סייעו פה הסברים ותמונות המוכיחות כי המשלחת באה לשם מטרות הומניטריות, וראשי המשלחת נאלצו לגלות כי לפעמים הבירוקרטיה מנצחת את הכוונות הטובות.  

דור חיים, יו"ר אגודת הסטודנטים במסלול האקדמי במכללה למינהל, שהשתתף אף הוא במשלחת, מספר כי טרם הנסיעה הציג בפני פורום של ראשי אגודות הסטודנטים את המיזם: "זהו פרויקט שאנחנו גאים בו מאוד. כולם היו בשוק שאנחנו מצליחים להוציא כזה דבר לפועל. ביקשו לשבת איתנו ולשמוע עוד פרטים על איך זה עובד ואיך הצלחנו לממש את רעיון המשלחת ההומניטרית".

ניסיונות למצוא חסות ומימון חיצוניים לסבסוד עלות הנסיעה לא צלחו. לדברי נהרי וכהן, הבעיה העיקרית בכך הייתה שרוב החברות עמן הם יצרו קשר, היו מוכנות לסייע רק לעבודה חברתית שתיעשה בתוך גבולות ישראל.

אי אפשר להימנע מהשאלה: למה לנסוע עד לנפאל כאשר גם במדינה שלנו ישנן אוכלוסיות שלמות הזקוקות לסיוע ולתמיכה?

"ביקשנו ליצור חוויה שונה. חלק גדול מהסטודנטים כבר מתנדב בזמן הלימודים, אבל בסופו של יום הם חוזרים לבית החם והמוכר שלהם. בנפאל הם ירגישו את החוויה הרבה יותר מקרוב והם יראו דברים אחרת, לא כמו שהם יראו אותם בארץ", מסבירים נהרי וכהן.

פרץ ועוז מוסיפות כי "בתור ישראלים אנחנו חלק מהעולם, חלק מהכפר הגלובלי. אנחנו יכולים לחזק אחד את השני - יש בכל העולם אנשים שצריכים אותנו, וזה לא סותר את זה שנתרום ונתנדב גם בארץ וגם מחוץ לה".  

במכללה למינהל לומדים כ-12 אלף סטודנטים, 300 מתוכם ביקשו להשתתף למשלחת ולקחו חלק במיונים. מתוכם, 39 נבחרו. ניכר כי ראשי המשלחת ביקשו ליצור תמהיל מגוון של משתתפים: הצעיר שבהם חגג את יום הולדתו ה-23 בנפאל עצמה, והמבוגרת היא בת 32, אם לשתי בנות שעושה תואר שני במנהל עסקים. לצידם, אחת מהמשתתפות הייתה אף אוריאן ויצמן, סטודנטית למשפטים שהתפרסמה לאחרונה לאחר שהצליחה להביא לחשיפת הוצאות התקציביות של הזוג נתניהו.

סטודנטים לעיצוב פנים לצד סטודנטים לכלכלה 

הסטודנטים הגיעו מפקולטות שונות - תקשורת, משפטים, עיצוב פנים, חשבונאות, כלכלה ועוד - כשהמשותף לכולם הם המוטיבציה והרצון לתרום, המלווים ברקע התנדבותי בהדרכה או בעשייה חברתית זו אחרת בישראל, בין אם בצבא, בעמותות שונות או בתנועות נוער. לדברי כהן, "אחרי שמתחילים את הלימודים, אין הרבה הזדמנויות לעשות דברים כאלה. אבל מסתבר שאנשים רוצים לתת וגם מוכנים לשלם על זה הרבה כסף".  

 

במהלך ההתנדבות שיתפה המשלחת פעולה גם עם אנשי "תבל בצדק" - עמותה הומניטרית ישראלית שהוקמה ע"י הרב מיכה אודנהיימר, ופועלת בין היתר בנפאל. ליום מרוכז ומאומץ אחד הצטרפו הסטודנטים לחברי העמותה והגיעו לבית ספר אחר בקלימטי, אחת השכונות העניות ביותר בקטמנדו, וגם בו שיחקו עם הילדים ושיפצו את מבניו. את הקשר לעמותה יצרו חברי המשלחת דרך שני אריאלי (בתמונה מימין) שהגיעה לנפאל לראשונה דרך ארגון תבל בצדק להתנדבות שנמשכה ארבעה חודשים.

עתה, במקביל לעבודתה בארגון, עובדת אריאלי בשגרירות בקטמנדו כעוזרת קונסולרית. "כשהחבר'ה מהמשלחת יצרו קשר עם השגרירות, הצעתי שהם יפַנו יום אחד ונלך לבית הספר ש'תבל בצדק' עובדים איתו", היא מספרת. "זהו בית ספר ממשלתי, בו הילדים הם מהרקע הסוציו-אקונומי הכי נמוך והוא מקבל ממש מעט סיוע חיצוני. שיתוף הפעולה בין הארגון שלנו למשלחת הישראלית היה מתבקש, והתוצאות מדברות בעד עצמן. הסטודנטים עצמם חרוצים ועשו עבודה יפה, רואים שהילדים היו צמאים לכל מה שהם קיבלו מהם.

מילות פרגון חמות קיבלו הסטודנטים גם מחיים חושן, מנהל מחלקת דרום אסיה ודרום מזרח אסיה במשרד החוץ, שבעת ביקור המשלחת בנפאל שהה בה כממלא מקום השגריר בנפאל. לאחר שהגיע לבית הספר בו עבדו הסטודנטים ואף לקח חלק בעבודות הצביעה ובמשחק עם הילדים, אירח חושן את המשלחת לקבלת פנים רשמית במעון השגריר. "אני מאוד מתרשם אישית מכל אחד ואחד מחברי המשלחת, מהעשייה הרבה. הם מביאים כבוד למדינת ישראל. סיוע מעין זה הוא מה שנותן לנו את הקרדיט במדינה כמו נפאל - אין לנו אמצעים אחרים רבים לסייע, וקבוצה כזאת עושה לנו את יחסי הציבור הכי טובים שאנחנו יכולים לבקש", אמר ל ynet.

את המסע המרגש שעברו יחד הילדים הנפאלים והסטודנטים הישראלים יזכרו כולם זמן רב - גם בזכות החוויות המשותפות שנצברו במהלך שהות המשלחת במדינה, ובזכות הדברים שהשאירה אחריה: הציוד והתרומות שהביאו, ציורי הקיר שעשו, וגם שם טוב למדינת ישראל, מצרך שהוא די נדיר בימינו.

הכותב היה אורח המכללה למינהל בנפאל  

  באדיבות    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4439412,00.html     

 

(צילום: Devendra Shahi)  

ynet

עבור לתוכן העמוד