ראשי הנוער המתנדב במודיעין
הגדל

רגע לפני שהם מתעופפים מכאן לצבא, לשירות לאומי וארבע קצוות הארץ, תפסנו קבוצת שמיניסטים מקומיים לשיחה על המצב • הם אמנם מייצגים היטב את שכבת הנוער הפעיל והמתנדב • אבל הם לא מתביישים להגיד שבשלב הזה בחייהם – מודיעין כבר לא ממש מעניינת אותם
 את צלצול בית הספר הם שמעו בפעם האחרונה. את מבחני הבגרויות הם כבר סיימו. אפילו נשפי הסיום כבר מאחוריהם. רגע לפני שהם פורשים כנפיים, פגשנו חמישה בוגרי י"ב טריים. נציגיה המובחרים של מערכת החינוך המודיעינית. ארבע נערות ונער אחד שעברו את כל מסלולי ההתנדבות האפשריים בעיר. תנועות נוער, מדריכים, מגשימים, פעילים במועצת הנוער וחניכים מצטיינים של יחידת הנוער במתנ"ס. נפגשנו לשיחה על עבר, הווה ועתיד, והתברר כי מדובר בראיון על מזוודות. העתיד של מיטב הנוער המודיעיני אמנם לוטה בערפל, אך הדרך היחידה שמובילה אליו היא הכביש הבינעירוני היוצא ממודיעין. מתי הם מתכוונים לחזור? פעם כשיהיו גדולים, ויהיו להם ילדים משלהם. אולי.
באים על מדים
בשעה 14:00 בצהריים, לפנות בוקר על פי שעונם, התכנסו במועדון הנוער ברחוב עמק דותן חמישה בני 18 טרוטי עיניים ומפהקים. גוון מגר, בוגרת עירוני א', סהר זינגפר, אף היא בוגרת עירוני א', נעמה קרסנה, בוגרת תיכון "פלך" ברחובות ופרויקט של"פ בנהריה, גל אלבז, בוגרת עירוני ב' ומאט שמעוני, בוגר "יחד". החמישה מיהרו להחליף את בגדי היומיום בחולצות תנועות הנוער או המועצה שהם מייצגים, סיימו במהירות להחליף רשמים מנשף הסיום שהתקיים לילה קודם וניסו להתמקד בנושא שלשמו התכנסנו. ראשונה, פתחה את השיחה גל אלבז, בעבר יו"ר מועצת הנוער העירונית. "היום אני אחראית על שלוחה", היא מספרת, "שבט חדש של הצופים שנפתח באבני חן. זה שבט מתפתח, ואני כרגע הרשג"דית שלו. יש פה כרגע ארבעים חניכים, ואנחנו מצפים שהשבט ימשיך לגדול בשנה הבאה. אם את שואלת אותי מה הכי מפריע לי, עכשיו כשאני מסיימת 12 שנות לימוד..."

אני אשתף פעולה. מה הכי מפריע לך?
"טוב ששאלת", היא צוחקת. "הפריע לי השם שנוצר לתיכון שלי, עירוני ב'. בעיקר בגלל כתבות שהיו עליו בעיתונות המקומית. היו סיפורים על אפרוחים בארונית של אחת המורות, יונה תלויה ועוד כל מיני תקריות אלימות. בית הספר שלנו בכלל לא כזה. אני באופן אישי מאוד גאה לסיים אותו. היו לי שש שנים מדהימות והיו לנו גם המון דברים יפים בבית הספר, שאף אחד לא מספר עליהם, אבל על עניין הכתבה המדוברת התגברנו בצורה יצירתית".

שהיא?
"המחזנו אותה. כל מסיבת הסיום שלנו היא הסיפור של מאחורי הכתבה".
מסיבת הסיום ובית הספר כבר כמעט מאחורייך, מה את מתכננת לעתיד הקרוב?
"בנובמבר אני כנראה מתגייסת. אני מנסה להגיע לפרמדיקים, רצוי ב-669, וכמה שיותר קרבי ורחוק מהבית יותר טוב".
קרובה רחוקה
גל רוצה רחוק מהבית, אבל נעמה קרסנה כבר הקדימה אותה. היא לא חיכתה עד סיום י"ב כדי לעזוב את מודיעין. עד כיתה י"א למדה בתיכון דתי ברחובות, ובכיתה י"ב עזבה את הבית וההורים במודיעין ונסעה ללמוד בנהריה כחלק מפרויקט של"פ – שמיניסטים לעיירות פיתוח.

למה לעזוב את הבית כל כך מוקדם?
"הרגשתי שיש לי כוחות לתרום, ואם אני אשאר באותו מקום שבו הייתי כבר חמש שנים, אני לא אשקיע את כל הכוחות שלי. החלטתי להצטרף לתכנית הזו, שהיא תכנית של בני עקיבא. השתלבתי בכיתה בתיכון בנהריה, גם למדתי מהם וגם עזרתי להם בכל מיני דברים בכיתה".

גילית אוכלוסייה שונה מזו של מודיעין?
"כן, זו אוכלוסייה חמה ומחבקת, אבל קשה יותר. בתים יותר קשים, מצוקה, כאן בני הנוער יותר מעורבים ויוזמים, שם צריך ממש לגרור אותם מהבתים שלהם בשביל להרים פרויקטים".

איך ההורים הגיבו להחלטה שלך לעזוב?
"הם לא שמחו", היא צוחקת, "אבל עכשיו, במבט לאחור, הם מבינים. בכל זאת מפחיד לשלוח את הבת לשנה מחוץ לבית, למרות שזו עדיין מסגרת דתית".
בימים אלה הסתיימו הלימודים, הבת האובדת חזרה הביתה, אך הוריה של נעמה רחוקים מלנשום לרווחה. הם כבר יודעים שהחזרה של הבת היא עניין זמני בלבד.
"בתחילת אוגוסט אני יוצאת לשירות לאומי", היא מספרת, "בכפר הנוער חסידים. זה כפר נוער לבנים בלבד. תלמידי כיתות ז'-י"ב בני המנשה ואתיופים. אני אגור שם ואלמד את התחום הבלתי פורמלי".

מחברה של בנות בלבד את עוברת לחברה של בנים בלבד?
"כן", היא מחייכת, "החלטתי לעשות שינוי, לשנות כיוון. זה קצת מפחיד, אבל אני מקווה שיהיה טוב".


אל תלכלך
מאט שמעוני, הבן היחיד בחבורה, עומד על סף גיוס, אך את המלחמה שלו הוא כבר התחיל. האויב הנורא שנגדו הוא נלחם כיום הוא הגרפיטי."אני מתנדב בקיר העיר", מסביר מאט, "ארגון התנדבותי למיגור הגרפיטי בעיר".

איך אתם ממגרים את התופעה?
"יש לנו מפגש פעם בשבוע ואנחנו עושים כל מיני אירועים ופעילויות בנושא. למשל, לא מזמן צבענו את כל ארונות החשמל בעיר, עשינו גם אירוע בקניון, שכל מי שרצה צייר על בד קנבס ענק".

יש כבר תוצאות?
"זה לא שאין יותר גרפיטי במודיעין, ואנחנו גם לא הולכים ומוחקים גרפיטי מהקירות, אבל חלק מהאנשים בקבוצה שלנו היו כאלה שעד לא מזמן היו עושים גרפיטי, ועכשיו הם נלחמים בו. בגרפיטי יש אמנם צד של ונדליזם, אבל יש בו גם עניין אומנותי של אנשים שרוצים להביע את עצמם, כאן יש להם כלי להביע את עצמם באומנות שלהם בלי להרוס. אנשים שינו כיוון בשנה אחת. זה מדהים".
גם לוחם הגרפיטי האיום לא מתכוון לנטוע שורשים במודיעין. התיקים שלו כבר ארוזים ומוכנים לצאת לדרך.

לאן אתה יוצא?
"אני הולך ללמוד במכינת העמק בעמק בית שאן. זו מכינה מעורבת של דתיים חילוניים. זו מכינה מאוד מיוחדת, ועברתי הרבה מכינות לפני שבחרתי אותה. פעם בחודש אנחנו יוצאים לסדרת טיולים של שבוע, לומדים עם אנשים מעניינים".
מאט בקרוב מאוד פורש כנפיים לעמק בית שאן, אך באוקטובר הוא מתחיל גיבוש לקורס טיס, כך שאולי מהר מהצפוי הוא יקבל גם כנפיים אמיתיות.
לצאת מהחממה
סהר זינגפר מסיימת שנה שלישית של התנדבות בתנועת הנוער לילדים מיוחדים, "כנפיים של קרמבו"."בשנתיים האחרונות אני רכזת הדרכה", היא מסבירה, "ובשנה הבאה אני הופכת לרכזת מחוז של התנועה. אני עוד לא יודעת איפה, אבל זה לא יהיה במודיעין".

למה לא?
"אני רוצה צפון, אני רוצה לצאת מהחממה של מודיעין. לראות עולם, לראות את הארץ קודם כל. להכיר נופים חדשים. נראה לי לגיטימי. הצבא אצלי עוד רחוק, יש עוד שנה שלמה".

יש כבר כיוון בצבא?
"אני מתארת לעצמי שאני מדריכה או משהו בכיוון. אני חושבת על קרבי. רוצה מאוד שירות משמעותי, ואני אתן בראש כשאני אגיע לשם".
היי דרומה לשדרות
גם גוון מגר, יו"ר מועצת הנוער הנוכחית ובעלת היסטוריה התנדבותית עשירה שקצרה היריעה מלפרט את כולה, החלה את תהליך הפרידה מאימא. "אני עוזבת לשדרות", היא מצהירה בנחישות.

מה יש בשדרות שאין במודיעין?
"מכינה קדם צבאית של נחשון. לנחשון יש מכינות צבאיות בעוד שני מקומות אבל אני בחרתי דווקא את שדרות, ולמרות כל האזהרות. בשדרות אנחנו נהיה רק מחזור שני במקום, ואני לא אוהבת לבוא למקומות שהם כבר בנויים ומוכנים. העדפתי ללכת למקום שנמצא בחיתולים שלו כדי לראות מה אפשר לפתח שם. עד עכשיו חיינו בבועה, אנחנו יודעים רק להיות תלמידים בעיר המוגנת מודיעין, הגיע הזמן לצאת לעולם".

שדרות בימים אלו קצת פחות מוגנת, לא חשבת על עניין הטילים כשהחלטת לעבור?
"זה מה שמשך אותי. יש לנו כל מיני מסלולי התנדבות בקהילה המקומית, ואני רוצה להגיע למקום עם אקשן".

מה התכנון לצבא?
"אני רוצה להיות מדריכת חי"ר. עד עכשיו קיבלתי כל מיני מיונים משעממים ל-8200 וכאלה, אבל אני מקווה שהצבא ישתכנע שאני לא צריכה מחשב, אני צריכה אקשן".

מה נעשה הקיץ
אי-אפשר לשוחח עם בני נוער מודיעיניים בלי להזכיר את תופעת השעמום של הצעירים המקומיים. שעמום שמוביל לוונדליזם, אלימות ובעיקר טרדה לשכנים בימי הקיץ. התברר כי זה נושא רגיש במיוחד עבור השמיניסטים שלנו.
גוון: "כל הטענות האלה על שעמום הן ממש ממש לא נכונות. יש המון פעילויות בקיץ. לכל גיל ומכל סוג. יש חוברת מלאה בפעילויות של יחידת הנוער, צריך רק לבחור".
מאט: "זה נכון, עושים פה כל כך הרבה בשביל הנוער גם בתוך העיר, וגם למי שרוצה, נותנים כלים לצאת מהעיר – קווי הלילה. יש פיתרון לכל אחד".

אתם חושבים שכל בני הנוער בעיר מסכימים איתכם ומשתתפים בפעילויות המאורגנות האלה? החברים שלכם מהכיתה, למשל?
גוון: "בהתחלה פחות, אבל הם נגררו אחרינו. הם באים בשכנועים לפעולה אחת, ואז כאילו, יאללה, הם מבינים שזה שווה. הדור הצעיר, למשל, כבר גדל לתוך זה. עובדה שבקיץ הזה המועדונים מלאים והמסיבות מפוצצות. זה תהליך שהיה קשה להגיע אליו, אבל זה קרה בסוף. אני מקווה שגם עם היותר מבוגרים זה יקרה בסוף".

כולכם נמצאים בימים אלו בשלבי עזיבה כאלה ואחרים, אתם רואים את עצמכם חוזרים למודיעין בעתיד? אחרי הצבא, למשל?
מאט: "בכנות, ישר אחרי הצבא אני לא אחזור. לא בשנות העשרים שלי. אלה השנים שאני לא רוצה להיות פה. אולי יותר מאוחר כשתהיה לי משפחה, אני ארצה לחזור. סך הכל אנחנו חיים פה בבועה, אבל בועה טובה".
סהר: "אני לא חושבת שאני ארצה לחזור לפה. במודיעין יש סוג של חור. אין פה בני עשרים ומשהו, זה הגיל שרוצים מסיבות וחבר'ה. את זה אין במודיעין, רק בתל אביב, ירושלים. כרגע אני רוצה רק לצאת מעיר המשפחות הזאת".
גוון: "אני רוצה את ניו יורק. לפחות לשנה, כן אמא שלי כבר יודעת את זה, והיא לא תגלה את זה בעיתון. את מה שיש בניו יורק בטוח שאין במודיעין".
נעמה: "אני לא מחפשת מסיבות, אבל אני בטוחה שאחרי השירות הלאומי אני כבר לא ארגיש ממש שייכת לכאן, אז אני אחפש מקום שיש לי יותר שייכות אליו".
כבוגרים צעירים, מה הייתם רוצים לומר היום להורים שלכם? במה אתם שונים מהם?
גוון: "תהיו פחות נוקשים ופחדנים. אתם מפחדים על כל צעד שאנחנו עושים. תנו לנו להתנסות כי ככה לומדים הכי טוב. תסמכו עלינו".
סהר: "אני חושבת שאנחנו רואים דברים מאוד שונה. אנחנו גדלים למציאות שונה מהם. מציאות של פחות עוינות ויותר גישור וסובלנות. אני למשל רואה את עצמי בעתיד כאדם מבוגר מאוד מעודד".
מאט: "אני חושב שעם כל קפיצה בדור, ילד זה מהדורה משופרת של שני ההורים שלו יחד. אנחנו השדרוג", הוא צוחק, "אז אנחנו לומדים מההורים שלנו את הדברים הטובים, ומה שלא טוב אנחנו משפרים קצת".
גוון: "להורים יש ראייה יותר כוללת מאיתנו. לפעמים הם בכל זאת צודקים, ויש מקרים", היא מפטירה במהירות, "שהם אפילו יודעים יותר טוב מאיתנו".

איתנו לממשלה
החמישייה הדעתנית תהיה בקרוב מאוד חלק מדור חדש שיתפוס את עמדות הכוח במדינה, והם בטוחים כי יש מקום לשינוי.
מה אתם חושבים על האופן שבו דברים מתנהלים כיום במדינה, אתם הייתם עושים עבודה טובה יותר?
נעמה: "אנחנו ננהל יותר טוב את הדברים, אין ספק. גדלנו כל כך במקום של לתת ולמדנו כל כך הרבה על נושא הגישור. השיח בינינו, בדור שלנו, יהיה שונה. אם נשב בממשלה, למשל, השיח שלנו יהיה תרבותי יותר, ערכי ונכון".
סהר: "זה נכון. מגיל צעיר החדירו בנו ערכים שלדעתי חסרים כיום בפוליטיקה".
מישהו מכם היה רוצה ללכת לכיוון הפוליטיקה, לנסות לשנות את הדברים?
נעמה: "אני הייתי רוצה להכנס לפוליטיקה. נראה לי שיש הרבה מה לתקן שם".
מאט: "אני דווקא לא. זה מקום די מלוכלך. הייתי רוצה להקים משהו גדול, או להיות פסיכולוג ולעבוד על תיקון דברים אחד על אחד".
הטענה הרווחת היא שהדור הצעיר הוא דור אדיש, כזה שלא מודע לפוליטיקה, לא יודע מה קורה סביבו ולא הולך אפילו להצביע. אתם מסכימים?
גוון: "לגבי חברים שלי אני לא יודעת, יש ביניהם כאלה שאדישים, אבל ברור שאני אלך להצביע ואהיה מעורבת במה שקורה מסביב".
נעמה: "אנחנו לא יכולים לגרום לאחרים לא להיות אדישים, אבל כולנו פה לא כאלה. אם היינו כאלה, לא
היינו מתנדבים ותורמים לקהילה. הרקע שלנו לא מאפשר לנו להיות אדישים".
סהר: "אי-אפשר להכחיש את זה. גם אצלנו יש אדישות. אדישות שנובעת מחוסר מודעות וחוסר רצון. גם לגבי ההתנדבות, למשל. הרבה פעמים חברים שואלים אותי: 'מה אין לך חיים?' אבל זו הבחירה שלי. כל אחד עושה את הבחירה שלו, ואני בחרתי לא להיות אדישה".
בקרוב הם עוזבים את הקן, כנראה לא כדי לחזור (לפחות לא בעשור הקרוב). רגע לפני, דוד צור, מנהל יחידת הנוער והצעירים במתנ"ס מודיעין, מסכם, נפרד ומשלים עם המציאות.
"אלה חבר'ה טובים אחד אחד", הוא אומר, "אין כמעט תלמידי י"ב שגם לאחר שהלימודים שלהם הסתיימו, ממשיכים להגיע ולהתנדב ולתרום. הם עוזבים בקרוב, אבל היינו מאוד רוצים לראות אותם חוזרים ומובילים את העיר לקראת העתיד שלה. אז שיהיה לכם בהצלחה ותחזרו אלינו. נקבל אתכם בשמחה ובזרועות פתוחות".  באדיבות- Mnews


 

עבור לתוכן העמוד