הסמארטפון שמחבר בין מתנדבים לעמותות
הגדל

  
הברזייה בגן הציבורי שבורה. מתקן האבן - בעל רגל בטון עבה, מצופה בלוחות אבן בהירים ובעל 4 לחצני מתכת עגולים ב-4 פינות - אף פעם לא עובד. המים לא זורמים, ואם זורמים מדובר בזרזיף חם, בטח לא בזרם של מים קולחים קרים ונעימים לשתייה. כך גם הברזייה בבית הספר השכונתי. טוב, ממילא כולם קונים בקבוקי מים, ומי צריך בכלל ברזיות ציבוריות כיום?

הילדים רוכנים, מנסים ללחוץ, המים לא יוצאים, והם רצים הביתה למזגן לשתות. בסיבוב בבית הספר או בגן הציבורי בשכונה נדמה לפעמים שהברזיות הציבוריות הפכו למיותרות. שריד מן העבר שאולי מזכיר לחלקנו את הילדות. אף אחד לא ניגש לשתות שם וגם אין מי שיתקן וינקה.

אבל לא כולם בעולם חושבים שהברזיות מיותרות. מים נקיים בברזיות אמורים להיות משאב ציבורי שמסופק עלידי העירייה, ובישראל רצוי שכולם ישתו מים והרבה. כשאנשים נמנעים מלשתות מן הברזיות וקונים מים בבקבוקים קטנים, הם מוציאים כסף לחינם ומוסיפים בקבוקים שמזהמים ופוגעים בסביבה.

עבור המצוקה הזו בדיוק קם לו ארגון בסן פרנסיסקו שהחליט למפות את מיקומן של הברזיות הציבוריות. כמו כן, מי שנתקל בברזייה לא מתפקדת יכול לדווח על הליקוי למוקד העירוני המקומי. מים נקיים וראויים לשתייה במקומות ציבוריים היו פעם חלק מהנוף, וכיום קשה להסתובב בחוץ מבלי לסחוב כמויות מים מספקות בתיק.

מסיבה זו המכון הפסיפי בסן פרנסיסקו (The Pacific Institute), בשיתוף עם תוכנת המפות של גוגל, פיתח אפליקציה לטלפונים החכמים (כרגע רק לטלפונים בעלי תוכנת אנדרואיד), הקרויה We Tap. האפליקציה מאפשרת להעביר לידי הציבור חלק מן האחריות לטיפול בברזיות ציבוריות באמצעות Crowdsourcing.

האפליקציה החינמית, העומדת לצאת לשוק בארה"ב בקרוב, תאפשר למשתמשים לאתר את הברזייה הציבורית הקרובה אליהם ובאותו הזמן לדווח על תקלות בזרימת המים במקום. בשלב הראשון מתנדבים באזור סן פרנסיסקו יעלו למאגר המידע של האפליקציה את המידע על הברזיות הקיימות, ולאחר מכן יורחב הפרויקט לשאר ארה"ב. בכל מקום ובכל עת, באמצעות הסמארטפון, אפשר יהיה לדווח על ברזייה מקולקלת, דולפת, ומזוהמת, וגם לצלם את המקום ולהעיר הערות אישיות. 


אלפי סמארטפונים - כר נרחב לשיתופי פעולה למען איכות הסביבה גטי אימג'ס
עולם הרשתות החברתיות, כפי שמשתלב כיום בשימוש בטלפונים החכמים, מציע כר נרחב ועצום לשיתופי פעולה למען איכות הסביבה. We Tap אינה האפליקציה הראשונה שמנסה לנצל את חוכמת ההמון כדי לשפר את איכות החיים ולעזור לסביבה. פיתוחי האפליקציות בקטגוריה זו נמצאים בשלבים ראשוניים. בישראל, שאליה הגיע האייפון מאוחר יותר, התחום עוד לא קיים.

אחד הקשיים הברורים הוא כמובן גיוס תקציבים לפיתוחים טכנולוגיים, והגופים העומדים מאחורי מיזמי איכות הסביבה והעשייה החברתית הם לרוב עמותות המבוססות על ציבור מתנדבים ולא על גופים רווחיים. המכון שפיתח את תוכנת ה-WeTap, לדוגמה, הצהיר באתר שלו כי הוא מחפש גוף שיממן את ההסבה של אפליקציית האנדרואיד לאפליקציית אייפון שימושית.

כשהדברים נוגעים לעשייה חברתית, שם המשחק הוא ליצור שינוי או לעורר השראה בקרב המשתמשים. עמותה המעוניינת
לקדם נושא מסוים נסמכת אך ורק על קהל מתנדבים, והיא עושה זאת באמצעים פיננסיים מוגבלים. 3 הכלים של הרשתות החברתיות הינם קריטיים בניסיון לעורר התלהבות ולהדביק אנשים ברעיון או במיזם מסוים, והם גם מאפשרים לאנשים העוסקים בעשייה חברתית להיות נגישים לקהלים גדולים יותר.

ככל שקהל המשתתפים גדול יותר, באמצעות פייסבוק, טוויטר או יוטיוב, באמצעות המחשב או באמצעות הסמארטפון, כך העשייה החברתית יכולה להשיג יותר בפחות כסף. זה גם הטריק: כדי להגיע לקהל רחב צריך לפחות הון בסיסי לפיתוח אפליקציה מלהיבה, מתאימה, עם רעיון אמיתי מאחוריה.

עמותות, בארה"ב בעיקר, משתמשות ברשתות החברתיות כדי לגייס כספים, כדי להודיע על אירועים וכדי לגייס תמיכה רעיונית. אבל הצלחה אמיתית בהבאת האנשים לפיות הברזיות ובזרימת מים נקיים ובטוחים בכל מקום - תהיה הישג חברתי וטכנולוגי. 


מתנדבים בקטנה
ויש עוד כמה דוגמאות מעניינות לשימושים חברתיים בטכנולוגיות החדשות. אפליקציית אייפון בשם Snap Impact מנסה לחבר בין מתנדבים לבין הזדמנויות לעשייה חברתית מקומית. הכל התחיל כשכמה סטראט-אפיסטים הגיעו לוועידה מקצועית בבולדר קולורדו ונפגשו בבר מקומי. מהר מאוד התברר שחלק גדול מהם התחיל את הקריירה המקצועית שלו בעבודה התנדבותית בעמותות.

וכך על כוס בירה הם החליטו לנצל את סוף השבוע שלהם ביחד לפעילות חברתית. כולם פתחו את הסמארטפונים שלהם וחיפשו את המקום הכי קרוב למקום הימצאם שמאפשר להצטרף לעשייה חברתית בצורה מיידית. חיפוש מהיר בקטגוריית האפליקציות תחת המילה 'התנדבות' הניב אפס תוצאות, וכך הם החליטו מה תהיה העשייה החברתית שלהם: פיתוח אפליקציה שתעניק לאנשים הרוצים להשתלב בפעילות חברתית מידע על עמותות מקומיות המחפשות מתנדבים.

באמצעות האפליקציה הפשוטה מאוד הזו (הקיימת רק בארה"ב) מזינים למכשיר את מיקום המשתמש על-פי מיקוד ואת כתובת האי-מייל - ומיד מקבלים בחזרה מידע על אפשרויות התנדבות במקום שבו נמצאים.

ואפשר גם להתנדב מבלי להזיז את הישבן מהכיסא ומבלי שזה יעלה אפילו שקל. כך למשל, עם אפליקציית Extraordinaries אפשר לנצל את דקות השעמום בעת ההמתנה בשדה תעופה או בתור לרופא להתנדבות. במקום לשחק באנגרי בירדס, ניתן לקבל משימות קצרות מאוד לעשייה חברתית מתוך מכשיר הסמארטפון, כמובן. העוסקים בתחום אף המציאו לו שם: מיקרו התנדבות.

לדוגמה, מכון הסמיתסוניון בוושינגטון הוא אחד ממוסדות החינוך המובילים בארה"ב. הוא מפעיל את רשת המוזיאונים הגדולה ביותר ואינו גובה תשלום מן המבקרים בעשרות מוזיאונים ברחבי הבירה ובמקומות נוספים בארה"ב. באמצעות אפליקציית Extraordinaries אפשר לסייע לסמיתסוניון תוך כמה שניות.

לאחרונה העלה המכון את מאגר התמונות שלו לפורמט דיגיטלי, ומתנדבי המיקרו מסייעים להם לקטלג את התמונות השונות באמצעות מידע תיוג פשוט. עניין של שניות ועוד אחת מתוך אוסף מיליוני התמונות של המכון תקוטלג.
מנשנשים באחריות
אדם חולף במעבר מוצרים באחת מענקיות המזון ומחפש נשנוש. כל חברות המזון מפרסמות שמוצריהן גם בריאים, גם מכילים ערכים תזונתיים וגם קלים לעיכול. אבל צרכן נבון של המאה ה-21 לא מאמין אף לאחד מן הסיפורים הללו. הוא שולף את מכשיר הסמארטפון שלו, מקרב את המצלמה שבגב המכשיר אל הברקוד ובהרף עין מקבל אינפורמציה מלאה על איכות המוצר וגם על האחריות החברתית והאתיקה של החברה המייצרת.

חברת Good Guide (גודגייד) בעלת קטלוג של למעלה מ-70 אלף מוצרים, וכל מוצר מקבל ציון בין 1 ל-10 המורכב מ-3 אלמנטים: האם המוצר מסוכן/טוב לבריאות? האם תהליך הייצור נעשה תוך התחשבות בסביבה (פליטת זיהומים, שימוש נכון במים ועוד?) והאם החברה המייצרת נוהגת באחריות חברתית (יחס לעובדים, שיתוף קהילה מקומית ועוד?)

והרי זה ברור. יצרנית הנשנושים שבשמה מופיעה המילה "חווה" ועל חפיסות מוצריה רואים נוף הרים ירוק ונעים אינה דווקא החברה עם הציון הגבוה ביותר. היא עשויה להיות מזהמת די גדולה.

תעשיית פיתוח האפליקציות והכלים הטכנולוגים בתחום החברתי מפותחת בעיקר בארה"ב. בישראל, למרות חדירה בקצב מרשים מאוד של מכשירי טלפון חכמים (כ-600 אלף אייפונים נמכרו בישראל מאז הושק כאן המכשיר, מספר שאינו כולל את סוגי הסמארטפון האחרים הקיימים בשוק), פיתוח האפליקציות בעברית מוגבל מאוד.

אמנם חברות מסחריות בתחומי הבנקאות, התיירות, הביטוח, השוואות המחירים והתקשורת מיהרו להשיק אפליקציות, בעיקר במקומות שבהם האפליקציות מניבות להן רווחים ישירים, אך בתחומים אחרים, ובעיקר בתחום החברתי, מדובר בשממה. אין פיתוחים ואין יוזמה.

דבר זה יכול לשמש רעיון לתאגידים רווחיים בישראל, כמו בנקים, חברות סלולר או ביטוח. חברות אלה יכולות, אם ירצו, להפנות משאבים וחלק מתקציב האחריות התאגידית שלהם להפעלת קהילות מתנדבים בתחום איכות הסביבה או בתחום הסיוע לנזקקים.

דמיינו לעצמם, ורק לשם דוגמה, את יום ניקוי החופים בישראל. מתנדבים מצוידים בסמארטפונים סורקים את החופים ומסמנים על גבי מפות ריכוזי טינופת גדולים. הם מצלמים אותם ומעלים הערות בנוגע לפעולות הניקוי שביצעו באותו היום, ויוצרים עבור הרשויות דוח ממופה של מקומות שעדיין צריכים טיפול סביבתי מן הגורמים המקומיים.   באדיבות מעריב

עבור לתוכן העמוד