לחסל את בית המשפט לתביעות קטנות
הגדל

אסור לחסל את בית המשפט לתביעות קטנות
מינוי רשמים לשופטי תביעות קטנות יכול להיות התחלת הסוף של ערכאה זו. צעד שכזה משקף עמדה הגורסת, שלאזרחים המבקשים דיון בערכאה זו אין זכות להתדיין בפני שופט מקצועי שמוּנה בהליך מינוי ארוך ומבוקר.  
"האם ישנה תוכנית להקטין את התביעות הקטנות?" – שאלה כאן, ולא בכדי, מירב קריסטל – נוכח הצעת החוק אשר תידון מחר בבוקר בוועדת חוקה, חוק ומשפט, ובמסגרתה מציע משרד המשפטים להסמיך רשמים לדון גם בתביעות קטנות. התחושה היא שאנחנו עומדים בפני שלב נוסף בפיחות מעמדה של אחת הערכאות היותר חשובות בישראל, אשר אינה נהנית מהילה רבה חרף יתרונותיה לצרכנים.
 
רק לפני שבועות אחדים ציינו כי לערכאה עממית זו, אשר פועלת – למרות קשיים ופגמים – כבר 35 שנה, אין תחליף. בצדק ציין עו"ד יורם סגי זקס, יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות, כי בית המשפט לתביעות קטנות הוא המקום היחיד שאנשים ייפגשו עם בית המשפט.
 
ולא זו בלבד, אלא שלבית משפט זה הם יכולים להגיע בלא עורכי דין, הדיון שם מתנהל במהירות תוך שהוא משוחרר מכבלי כללי הראיות והפרוצדורות המורכבות הנהוגות בבתי המשפט הרגילים, וההמתנה לדיון ולפסק הדין לרוב אינן ממושכות.
 
נכון, העומס על ערכאה זו רב, ובכל יום עבודה דן כל שופט תביעות קטנות בתיקים רבים, לפעמים רבים מנשוא. הדבר בהכרח משפיע על יחסו של השופט לחומר שלפניו, העייפות עלולה לגרום קוצר רוח כלפי המתדיינים, ואולי אף לפגוע באיכות השיפוט. לכל אלו יש פתרונות, אך כפי שראינו – במיוחד בזמן האחרון – יש מי שמבקשים לנצל את קשיי הערכאה הזאת כדי לפחת במעמדה או אף לחסלה.
 
1,500 שקל = תרופות לשלושה חודשים
כאמור, לפני כחודש וחצי ביקרנו כאן בחריפות את התבטאותו של השופט בדימוס אליעזר גולדברג, נציב התלונות נגד שופטים, אשר אינו מבין מדוע שופט צריך לדון בתביעות של 1,500 שקל, ואף הציע לבטל את בתי המשפט לתביעות קטנות. התבטאות זו משקפת אטימות כלפי תפקידה של מערכת בתי המשפט לתביעות קטנות, והתעלמות מן העובדה שהיא משרתת אזרחים רבים – ובזול.
 
אך מעבר לכך, כאשר היא באה מפיו של שופט בכיר בדימוס, היא מלמדת כנראה על הלך רוח שעלול להיות מסוכן מבחינה חברתית ומוסרית כאחת. האמירה של גולדברג, כי אינו מבין מדוע שופט צריך לדון בתביעות שסכומן נמוך יחסית (תלוי למי – יש אנשים שעבורם סכום זה הוא עולם ומלואו; חישבו למשל על גימלאי שבסכום זה יכול לרכוש תרופות ל-3 חודשים), משקפת תפיסה כי מי שידו אינו משגת אינו זכאי לשיפוט של שופט מקצועי.
 
ואם כיוֵון גולדברג לכך שתביעות קטנות צריכות להיות מוכרעות במסגרת בוררות בפני עורכי דין, הרי שזו כבר בבחינת הוספת חטא על פשע. בוררות – כדאי לדעת – היא הליך שבצדו סכנות לא מבוטלות לצרכנים, ורובם כלל אינם מודעים לכך.
 
מינוי רשם, בהליך מקוצר
כך או אחרת, במבט לאחור נראית ההתבטאות הזאת של גולדברג כתקיעת החצוצרה שאחריה באה הסתערות חיל הפרשים. זו האחרונה אמנם לא החלה רק בימים אלה, אך הדיון הצפוי מחר בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בעניין מינוי רשמים כשופטי תביעות קטנות נראה כחלק ממנה.
 
הרעיון של מינוי רשמים לשופטי תביעות קטנות משקף גם הוא זלזול בערכאה זו. נחזור לדבריו של עו"ד סגי זקס: "אני מתנגד להעברת סמכויות משופטים לרשמים, משום שבעיני זה לא נכון שרשם, שמתעסק בהליכים טכניים, ידון בסוגיות מהותיות של צדדים, כשאין סיבה מהותית לכך. זו פגיעה בזכויות האזרחים, ואם זה יקרה - זו טעות חמורה".
 
סגי זקס גם עמד על עובדה אשר אינה מוּכרת לאנשים שאינם משפטנים: בעוד שופטים עוברים דרך ארוכה של בחירה והכשרה בטרם יחלו לשפוט, רשמים מתמנים בהליך קצר יחסית. למעשה, נשיא בית המשפט העליון, באישורו של שר המשפטים, רשאי למנות כל אדם אשר כשיר להתמנות לשופט של בית משפט שלום לתפקיד רשם.
 
זאת ועוד: בעוד שמותיהם של המועמדים לשיפוט מתפרסמים לפני מינויָים על מנת לאפשר למי שמבקש להתנגד לך לבטא את עמדתו, מינוי רשמים אינו עשוי להיתקל במשוכה כזו. החוק קובע כי הודעה על המינוי תפורסם ברשומות, ולאחר פרסום ההודעה אי-אפשר לערער על המינוי.
 
ההיגיון מאחורי שיטה זו ברור: לאותם תפקידים טכניים שממלא הרשם די באנשים שמונו בלא המסננת של הוועדה למינוי שופטים והחשיפה של מועמדים לשיפוט לעיני הציבור. זהו כנראה כורח בל יגונה במציאות הישראלית, שבה בתי המשפט כורעים תחת נטל התיקים וריבוי ההתדיינויות.
 
אך דווקא מכאן נובעת הסכנה לתביעות הקטנות. העניינים המובאים בפני ערכאה זו אינם פחות מהותיים מאלו הנידונים בבתי המשפט האחרים; כל ההבדל מתמצה בסכום התביעה ובדרך הטיפול בה בידי השופטים. לכן, בערכאה זו חייבים לשבת שופטים מקצועיים, כפי שהיה נהוג מאז ומתמיד.
 
כדאי לדעת, שלא פעם מגייסים לתפקיד זה, לתקופות קצובות וכאשר קשה לאייש תקן בשופט צעיר, שופטים בדימוס, ותיקים ומנוסים, שכבר שפטו בעניינים גדולים ומורכבים בהרבה. לא נראה שאיש מהם חש כי משהו מכבודו נפגע בשל כך שסכומן המרבי של התביעות המובאות בפניו הוא כ-30 אלף שקל.
 
האם הרשמים ישתלטו על תביעות קטנות?
לא זו בלבד שזו אחת הדרכים לשמור על ערכאת התביעות הקטנות, היא גם עשויה לשמש חוצץ בפני סחף שראשיתו – אולי – בהצעת החוק שתדון בה ועדת החוקה של הכנסת. הרי אם תתקבל הצעת החוק ויתחילו למנות רשמים לשופטי תביעות קטנות, מי מבטיח לנו שהפתרון הזה, שנועד אמנם להקל על העומס בערכאה זו, לא יהפוך לפתרון של קבע? הרי ראינו שהרבה יותר קל למנות רשם מאשר למנות שופט.
 
ולא זו בלבד. הרי שופטי תביעות קטנות בדרך כלל מכהנים בתפקיד זה כמה שנים, בעיקר בראשית דרכם, ואז עוברים לכהן בבתי משפט השלום הרגילים. או אז התקן מתפנה, ויש לאיישו. עד היום הוא אויש בשופט צעיר או בשופט בדימוס במינוי לתקופות קצובות. האם מכאן ואילך יתמנה רשם בכל פעם ששופט תביעות קטנות ימשיך הלאה במסלול הקידום המקצועי שלו? ואם אמנם כך, האם תוך כמה שנים נראה אך ורק רשמים מכהנים כשופטי תביעות קטנות? 


כעת חיזרו למשפט שבו פתחנו. האם הוא עדיין נראה כמו משפט מופרך על פניו? לכן, ובדיוק כדי שלא נגיע ליום הזה, טוב תעשה ועדת החוקה של הכנסת אם תדחה על הסף את האפשרות למנות רשמים כשופטי תביעות קטנות. בכך גם תוכיח עד כמה חשוב בעיניה עקרון השוויון בפני החוק, שכפועל יוצא ממנו זכאי כל אדם, ולא רק מי שיש לו די אמצעים לשכור עורך דין ולתבוע בבית משפט שלום, לשיפוט מקצועי. באדיבות ynet
 
 
 
 

עבור לתוכן העמוד