הוסטל למפגרים שבראשה עומד בהתנדבות ברנהולץ כבר 28 שנים.
הגדל

 החלום: להקים מרכזי רווחה עירוניים עבור מוגבלים
יחיאל ברנהולץ מספר, "העיריה הקצתה את המגרש, הפרוייקט היה צריך לעלות 25 מיליון שקל, הצלחנו להקצות מיליון וחצי שקל שהיו לנו בעקבות ניהול שמרני של כספי העמותה במהלך השנים. כיום אנחנו מחפשים תורמים נוספים לסגירת התקציב של הבניין הזה את הישיבות מקיימים בבית פרטי, חלק מהעבודה עושה המזכירה שלי בסוכנות הביטוח. אין לנו משרדים, אין משכורות והחזר הוצאות לחברי ההנהלה, עובדים בהתנדבות."

 אחרי קריירה של 50 שנה בתחום הביטוח, החליט יחזקאל ברנהולץ להשאיר את הטיפול בפוליסות ובפרמיות לילדיו ולהתפנות לפרוייקט חייו - הקמת מרכז רווחה עירוני שיאפשר ל-400 נכים מדי יום להרגיש קצת "כמו כולם" .

 יחיאל ברנהולץ,  שנים  מנהל בהתנדבות את עמותת ש.ק.ל בת ים, העוסקת בטיפול ושיקום נכים מסוגים שונים ובעיקר טיפול במפגרים, זאת במקביל לקריירה מפוארת של עשרות שנים בתחום הביטוח.
 
כעת, בגיל 69, החליט יחזקאל ברנהולץ שהוא עוזב הכל ומתמקד במפעל חייו. אם תשאלו אותו מה זה תסמונת דאון, הוא יגיד בפשטות "זה אנשים נורמליים שחסר להם את גֶּן הרשעות. ולמרות זאת, פעמים רבות המשפחות מתכחשת להם". 
 בא בטוב
הפרוייקט המרכזי של העמותה הוא הוסטל המשמש בית חם ואוהב למפגרים. התקנון בהוסטל דורש מהחוסים לצאת לעבודה, כאשר כל אחד נדרש לעבוד בתחומים שונים: שטיפת רכב, עבודה בקונדיטוריה ועוד, תהליך המסייע לשיקומם. אלו שאינם מסוגלים, עובדים במעש – מרכז עבודה שיקומי, שם הם נדרשים לבצע עבודות פשוטות מאד.
 
איך הגעת לניהול הפרוייקט הזה?
"בתחילת שנות ה-80, הקים הג'ויינט עמותות שטיפלו במפגרים ברשויות. הפרוייקט נקרא שקל (שירותים קהילתיים). שימשתי אז כנציג המפד"ל בעיריית בת ים וכממונה על תחומי הרווחה בעיר והתנדבתי לעמוד בראש העמותה בבת ים. כשסיימתי את הקדנציה בעירייה, החלטתי שאני ממשיך בעמותה".
 
ברבות השנים, מתוך 17 עמותות שפעלו במסגרת המיזם ברחבי הארץ, נותרו שתיים פעילות בלבד - אחת בירושלים כשהפעילות עם החוסים שם מתנהלת בפורמט עסקי-מסחרי, והשניה זו העמותה בבת ים שבראשה עומד בהתנדבות ברנהולץ כבר 28 שנים ומשמש גם כמנכ"ל וכגזבר העמותה.
 
מרכש באוניברסיטה לסוכנות ביטוח מצליחה
ברנהולץ שזכה בפרסים רבים על פעילותו למען אוכלוסיות מוחלשות, התחיל לעסוק בתחום הביטוח עוד כשהיה סטודנט באונ' בר אילן. "האוניברסיטה ביצעה רכישות גדולות בחו"ל בעיקר למעבדות לצרכי מחקר והיה צריך לבטח סחורות והתחלתי להתמחות בנושא כעובד האוניברסיטה".
 
תוך זמן קצר הפך ברנהולץ למנהל רכש חו"ל באוניברסטת ת"א. בין השאר לקח חלק ברכישת המקרוסקופ האלקטרוני הראשון והטלסקופ במצפה הכוכבים שמצפה רמון.
 
לאחר תקופה עבודה ממושכת באוניברסיטה, החליט להתמקד בתחום הביטוח ולהקים סוכנות ביטוח עצמאית. "רציתי להתמחות בביטוח חיים, למדתי את התחום והקמתי סוכנות עצמאית בבת ים".
 
המעבר לתחום הביטוח לא ניתק את הקשר לאקדמיה - בנוסף לפעילות בעמותה, משמש ברנהולץ בהתנדבות, כחבר בחבר הנאמנים ובוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן.
 
למרות הלקוחות הרבים והפיכת סוכנות הביטוח שהקים, לאחת הרווחיות ביותר, מצהיר ברנהולץ כי לא היו לו שאיפות להקים סוכנות גדולה, "אף פעם לא רציתי להיות מגה סוכנות, כי זה פוגע בשירות. בראש סדר העדפויות שלי ניצב הלקוח אחר כך החברה ואחר כך הסוכן". ברבות השנים הכניס ברנהולץ גם את ילדיו לפעילות בתחום הביטוח וכיום הם אלו שמנהלים את הסוכנות.
 
"אני לא אוהב לשנורר"
מלבד ההוסטל למפגרים, הקימה העמותה גן ילדים איבחוני המטפל בילדים פגועים קשה, מועדון לפגועי גוף קשים מאוד, מרכזי תעסוקה לעוורים, מרכז תעסוקה לגבוליים (פיגור קל). העמותה מעסיקה גם עובדים סוציאלים לטיפול באלימות במשפחה ומלווה פרוייקטים של מניעת אלימות בקרב בני נוער.
 
בגלל הצורך באנשי מקצוע לעבודה הטיפולית באוכלוסיות השונות, העמותה משלמת 140 משכורות לעובדים מקצועיים בשכר, כאשר חברי ההנהלה עובדים בהתנדבות. רוב התקציב השוטף של העמותה מגיע מהרשויות השונות, אולם בכל הקשור להשקעות גדולות יותר בפרוייקט, מקורות המימון מצומצמים.
 
מהיכן התקציבים? מאיפה השגתם כסף למבנים?
"התחלנו עם תקציבים מהג'וינט. בנינו מבנה, הכסף לא הגיע במהירות הנדרשת, כי הקבלן סיים את הבניה לפני הזמן המתוכנן. שאלתי את אשתי אם היא מוכנה לשעבד את הבית. היא הסכימה, קיבלתי אשראי מהבנק ושילמתי וכך הושלמה הבניה.
 
באתי ממשפחה שנקלעה לקשיים כלכליים, עם פטירת אבי המשפחה בגיל 44. כשהגעתי למעמד שלי, אמרתי שאני חייב להחזיר לקהילה. אני לא אוהב לשנורר. אני לא תלוי בתרומות, כל פרוייקט הוא מאורגן במשק סגור יש הוצאות ידועות ותקבולים" .
 
לא מעט עמותות מתנהלות עם הוצאות ניהול גבוהות, מציאות ששואבת כספים רבים המיועדים לאוכלוסיה שלה אמורה העמותה לסייע. "ניהול עמותה גוזל היום 40% מסך הפעילות להנהלת העמותה" אומר ברנהולץ, "זה המקובל. אני עושה את זה עם הוצאות הנהלה של 3% בלבד. את הישיבות מקיימים בבית פרטי, חלק מהעבודה עושה המזכירה שלי בסוכנות הביטוח. אין לנו משרדים, אין משכורות והחזר הוצאות לחברי ההנהלה".
 
ואולם הההוצאות הולכות וגדלות כל הזמן. מספר הנעזרים בשירותי העמותה הלך וגדל וההנהלה נדרשה לגייס כספים נוספים לצורך בניית מבנה חדש.
 
"גם לחוסים בהוסטל יש זכאות למשכנתא. כשבניתי את ההוסטל השתמשתי בזכויות של החוסים כדי לקבל הלוואה מהבנק. זה למעשה הבית של החוסה, ואין סיבה שהוא לא יזכה לאותם תנאים של שאר הזכאים. כדי למנוע אפשרות שבה במקרה שהחוסה עוזב את הוסטל הוא למעשה מאבד את זכויות המשכנתא, כי הוא כבר השתמש בהן, קידמתי חקיקת משנה בעזרת ח"כ דאז שאול יהלום, שחוסה היוצא מההוסטל יוכל לשוב לקבל זכויות, כשבמקביל חוסה אחר נכנס במקומו".
 
הנהלת העמותה הקפידה שלא יבוצע כל שיעבוד על רכושם של החוסים ולמעשה בתמורה למשכנתא משכנו את ההוסטל עצמו לטובת הבנק.
 
הפרוייקט הבא: מרכז רווחה עירוני
בשנים האחרונות פועל ברנהולץ עם חברי העמותה על הפרוייקט הגדול הבא. "לפני 15 שנה עלה רעיון של משרד הרווחה והביטוח הלאומי, להקים מרכזי רווחה עירוניים שלמעשה מספקים סדר יום שלם לנכים המטופלים. הם מגיעים בבוקר מבצעים עבודה או פעילות המותאמת להם, ארוחה חמה, מלווים אותם לאורך כל היום, בסוף מקלחים אותם ומחזירים אותם הביתה", מתאר ברנהולץ. "יהיו שם כל סוגי הנכים, נכי צה"ל, נפגעי תאונות, תאונות עבודה. ינתן שם טיפול לכמעט 400 איש מדי יום".
 
"העיריה הקצתה את המגרש. הפרוייקט היה צריך לעלות 25 מיליון שקל. הצלחנו להקצות מיליון וחצי שקל שהיו לנו בעקבות ניהול שמרני של כספי העמותה במהלך השנים. כיום אנחנו מחפשים תורמים נוספים לסגירת התקציב של הבניין הזה".
 
ברנהולץ רצה לנצל את הקריירה הארוכה שלו כסוכן ביטוח מוביל וניסה לגייס את חברות הביטוח כמממנות לפרוייקט, אולם החברות התחמקו באלגנטיות. "הייתי מוכן לתת להן את השם של הבית הזה, אבל הם
כנראה מעדיפים לתרום לצרכים פופולרים יותר כמו אימוץ קבוצת כדורגל".
 
ברנהולץ מציין לשבח את התגייסותו של ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני, למימוש הפרוייקט החשוב. "זה לא סוג האוכלוסיה שתיתן לו קולות בבחירות, אך כאיש המאמין שעוצמת החברה נמדדת בהתייצבותה לצד האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים, הוא אישר את הפרוייקט ויצא לדרך".
למרות שהבניין החדש עוד לא הושלם, וחסרים לסיום הפרוייקט לא מעט מיליונים, ברנהולץ נשאר אופטימי: "אחת הסיבות שאני נשאר בבת ים זה בגלל העמותה. אני רואה בזה מפעל חיים ואין לי ספק שנצליח בעזרת השם לחנוך בקרוב בניין לתפארת שישמש לרווחתם של מאות נזקקים". באדיבות ynet  שקל צילום גולן ארביב
 
לפרטים נוספים, והתנדבות בעמותת ש.ק.ל לחצו כאן .
לתרומות למרכז הרווחה העירוני - מספר חשבון הבנק: 106090 סניף 425

 

עבור לתוכן העמוד