טייסים בחיל החיים
ילדים חולי סרטן מוצאים עצמם ליד הגה של מטוס קטן. מנווטים אותו למעלה בשמי הארץ, ומתנתקים לכמה דקות מתוקות מהמחלה ותופעות הלוואי שלה. עינב ברזני, שמתעד בהתנדבות את הטיסות הללו, מספר עליהן "בגוף ראשון"


הגדל

טייסים בחיל החיים
ילדים חולי סרטן מוצאים עצמם ליד הגה של מטוס קטן. מנווטים אותו למעלה בשמי הארץ, ומתנתקים לכמה דקות מתוקות מהמחלה ותופעות הלוואי שלה. עינב ברזני, שמתעד בהתנדבות את הטיסות הללו, מספר עליהן "בגוף ראשון" 
 
גבוה מעל השדות, הכבישים העמוסים, המשתזפים בחוף הצוק, הסירות והגולשים, מתקיימת בשדה התעופה בהרצליה, כבר מעל עשור פעילות המאפשרת לילדים חולי סרטן ליטול את ההגאים לידיים, ולטוס בשמי הארץ לצד טייס מיומן. הפעילות מתקיימת בעיקרה בסופי שבוע כחלק מהפעילויות של עמותת "חיים", וטומנת בחובה בנוסף לטיסה, מגוון רב של פעילויות. נגנים, אומנים, קוסמים, מספרי סיפורים, צלמים וליצנים, כולם מתנדבים לטובת הילדים ומשפחתם. כדי שגם הילדים שומרי השבת, יוכלו להשתתף בפעילות, מארגנת העמותה פעיליות סביב חגי ישראל, בבקרי ימי שישי או חוה"מ, בהם יכולים גם ילדים שומרי שבת לטוס.
 
 
בין תשע לעשר בבוקר מגיעים הילדים עם משפחתם לשדה. לפני שעולים לטיסה, הם מיד נשלחים ל"דיוטי פרי" - שולחנות מאורגנים קבועים עליהם מסודרים מתנות קטנות, כיבוד וחומרי יצירה. הנגנים הקבועים מתארגנים לשילוב מנצח של אקורדיון, סקסופון, קלרינט ולעיתים אף גיטרה.


הילד יושב לצד הטייס והפעם הוא זה שמנווט.  
לכל מפגש מגיעות שש עד שמונה משפחות, הורים, ילדים, חברים ובעצם כל מי שחפץ הילד להזמין - מגיע. הטייסים המיומנים מכינים את המטוסים כבר מהבוקר, ומעלים את הנוסעים הקטנים, למטוס מסוג "ססנה" עם ארבעה מושבים. לפני הטיסה, ילדים חדשים פוסעים אט אט בחשש קל לעבר המטוס הקטן. בדיחה של הטייס המושיב אותם מול ההגאים, מפיגה את המתח. הילד מניח את האוזניות על ראשו, מדבר עם הטייס ומחייך למצלמה. כולם חגורים, המנועים מופעלים ובעוד רגע אנחנו באוויר.
 
חוף הצוק נראה קטן וצר מלמעלה, ים כחול, שדות ירוקים, וילות קטנטנות ביניהן נטועות מספר בריכות מים כחולות. הטייס הקטן והחדש מאושר ומחויך. עכשיו הוא כבר מרגיש בטוח, תוך כדי משיכת סטיק, המטוס מרים אף, הבטן קצת מתהפכת, והילד בעננים. אני גאה להיות עד לרגעי אושר צרופים. בפעילות הזו, השליטה מוחזרת בידי הילדים. מחלת הסרטן, משבשת באופן נורא את סדר היום של החולה המוכתב כולו על ידי טיפולים, רופאים, אחיות ותופעות הלוואי שנגרמות עקב הטיפולים הכימותרפיים. כאן בפעם הראשונה, נותנים לילד את האפשרות לבחור, לשלוט, לצרף את חבריו לחוויה, מעבירים את ההגה לידיים שלו. הילד יושב לצד הטייס והפעם הוא זה שמנווט.
 
המחלה מפנה מקומה לחיוך
בתום עשר דקות מהנות, אנחנו נוחתים. המסלול נראה קרוב מתמיד, עוד רגע והגלגלים
נוגעים בקרקע. הטיסה נסתיימה, הטייס פותח חלון, משב אוויר מרענן נכנס פנימה, הילד כבר רוצה לרוץ ולספר איך היה. חיוך של מיליון דולר מסגיר את התשובה המתבקשת: "היה כיף חיים". התרופות מתחלפות באדרנלין שזורם בדם, הכאבים מפנים מקום ליצר הסקרנות, המחלה מפנה מקומה לחיוך, גם אם לרגע אחד קטן.
 
עכשיו חוזרים לעוגות, לחטיפים, לבלונים, לפעילויות היצירה, לשירים המתנגנים, ואפילו לטקס הענקת סיכות "טייס בחיל החיים" ותעודת טייס מצטיין. מספר ילדים סיפרו לי בעבר שההטסה לעיתים היא רק התפאורה או התירוץ, האווירה שנוצרת בזמן המפגש, היא זו שחשובה יותר לילד ולהוריו.
 
כמתנדב ותיק בעמותה, יש לי את הזכות לתעד את המפגשים האלה במצלמה שהולכת איתי לכל מקום. במפגשים מהסוג הזה מקבלים פרופורציה אמיתית לחיים. זה שיעור שאני למד כל פעם מחדש. אני נהנה מכל רגע בחברת הילדים ומשפחתם. מספיקה שיחת טלפון אחת מאימא שמספרת בהתלהבות, שהתמונות מהפעילות עשו לה את השבוע, כדי להפוך גם את השבוע שלי, להרבה יותר מוצלח.באדיבות   ynet תמונה עינב ברזני  
• לפרטים נוספים על פעילות ההטסה של עמותת חיים לחצו כאן . רוצים להתנדב בעמותת חיים ? לחצו כאן.

עבור לתוכן העמוד