חיילים בודדים מתנדבים בפרויקט "אח גדול" למען חיילים בודדים
החבורה האמביציוזית החליטה לאמץ בהתנדבות מלאה חיילים בודדים המשרתים כיום בצה"ל. כוונתם היתה להעניק לחיילים את כל מה שהמוסדות הפורמליים לא יכולים לתת לצעירים,אוזן קשבת של צעירים בני גילם שיכולים להבין את מצבם המורכב ותמיכה נפשית ממי שכבר עבר את הקשיים שבהם הם נתקלים.
2/12/2010
הגדל

סיוון עזבה את הבית כבר בגיל 13 תפסה אוטובוס לפנימייה הצבאית זייפה את החתימה של אמא שלה והיתה לחשמלאית בחיל הים וחיילת בודדה. לפני כמה ימים פנה אליה בהתרגשות חייל בודד מגולני שאותו היא מאמצת ואמר לה שאין לו מכונת כביסה ושהוא מרגיש לבד. בקול סדוק הוא סיפר לה שמאוד רע לו. "ידעתי בדיוק מה הוא מרגיש כי גם לי היו תקופות כאלו של בדידות של חוסר גדול" סיפרה השבוע סיוון היום בת 24 "הפכתי את העולם נסעתי אליו לשומרון עם טרנזיט ומכונת כביסה טובה שהשגתי ושם נדהמתי. לא יכולתי לראות איך הוא חי בקרוואן איך המקרר שלו ריק - זה היה מזעזע. אמרתי לו 'קדימה עלה כבר על הטרנזיט אתה בא אלי לסוף שבוע.'בישלתי לו ארוחה נהדרת צחקנו טיילנו ברגל לא הפסקנו לשוחח עשינו חיים. הוא היה מאושר. גם אני פשוט קרנתי."
   סיוון לא לבד עכשיו. הצעירה הנמרצת הזאת היא חלק מקהילה יוצאת דופן של צעירים וצעירות שהיו בעבר חיילים בודדים ויזמו פרויקט חניכה ייחודי לחיילים בודדים. החבורה האמביציוזית החליטה לאמץ בהתנדבות מלאה חיילים בודדים המשרתים כיום בצה"ל. כוונתם היתה להעניק לחיילים את כל מה שהמוסדות הפורמליים לא יכולים - אוזן קשבת של צעירים בני גילם שיכולים להבין את מצבם המורכב ותמיכה נפשית ממי שכבר עבר את הקשיים שבהם הם נתקלים. ולמרות שהפרויקט החדש הוא הדבר הכי רחוק מהווילה המצולמת בערוץ 2 הם קראו לו דווקא "אח גדול.""החלטנו שאנחנו חייבים להישאר יחד לעשות משהו חברתי לעזור גם לאחרים" מספרת ילנה דונץ חיילת בודדה לשעבר המשמשת כאחראית על המתנדבים של "אח גדול.""והחלטנו להיות האחים הגדולים והמאמצים של החיילים הבודדים. ידענו שיש הרבה גופים שמטפלים בהם אבל גם ידענו שאנחנו נבין אותם יותר. הקמנו ארגון שלם והכל בהתנדבות. לא מעט כסף יוצא מהכיס שלנו אבל ההתלהבות עצומה." בלי הרשויות, בלי תמיכה
   הכל התחיל בסיעור מוחות במהלך סוף שבוע לפני כשמונה חודשים. קבוצת צעירים נסעה בתמיכת הסוכנות היהודית לניצנה שבנגב. הם בכלל חלמו להקים יישוב חדש כדי להמשיך ולחיות יחד. אבל אחרי שהסתבכו בנבכי הביורוקרטיה הישראלית והבינו שחלומם הגדול לא בהישג ידם הם דיברו ודנו במשך שעות ולבסוף יצאו עם הבשורה החדשה.
   דניאל אהרון בן 27 הוא מנהל הארגון ואחרי שהוא מסיים עוד יום של סטאז' באחד ממשרדי ראיית החשבון הגדולים בישראל הוא לא עוזב את הטלפון ואת המתנדבים שלו לרגע. דניאל עלה מליטא עם אמו בשנת 1989 והם הגיעו למרכז הקליטה בכפר סבא.
   "אני דווקא לא הייתי חייל בודד אבל בשירות הצבאי שלי וגם אחריו כל הזמן נתקלתי בחיילים כאלה ובענייני קליטה שונים" מספר הצעיר האמביציוזי "אחרי הצבא סגרתי מעגל במרכז הקליטה בכפר סבא והקמתי שם מועדון לחיילים הבודדים. שם גם הכרתי הרבה מאוד מהם ונוצר בינינו חיבור נהדר."
   "דווקא בגלל הקשיים שחווינו הפכנו להיות קבוצה של חברים מאוד מגובשת עם אידיאלים וציונות מאוד חזקה" מסביר יבגני מנוים בן 26 את סוד הקסם של הקבוצה. הוא עלה לבדו לפני כשבע שנים מבלארוס שירת כחייל בודד בחיל האוויר ושהה במרכז הקליטה בנצרת עילית. ימיו הראשונים בעיר הצפונית לא היו פשוטים והוא התקשה מאוד להתערות בחברה הישראלית. "אחרי כל הקשיים היה לנו חלום לא להיפרד אלא לעשות משהו יחד. הרגשנו שאנחנו רוצים לשנות את המציאות של החיילים הבודדים ולהרגיש עם עצמנו טוב חברתית" הוא אומר.
   עדי פריץ חברה נוספת בקבוצה עלתה לישראל לבדה בפרויקט "נעל"ה" לפני עשר שנים מאוקראינה הוכרה כחיילת בודדה ושירתה בחיל האוויר. אחרי השחרור התקבלה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ונהנתה ממלגת לימודים של "קרן הישג" המעניקה מאות מלגות לחיילים בודדים בכל שנה.
   "במסגרת הפעילות ההתנדבותית שלי בקרן הישג הכרתי את מרבית הקבוצה שלנו רובם ככולם חיילים בודדים לשעבר. מאוד התגבשנו ובניצנה נפל לנו האסימון" סיפרה השבוע "הקמנו וייסדנו את 'אח גדול' שהוא למעשה קבוצת חברים חיילים בודדים לשעבר שהולכים לאמץ לתמוך אישית ונפשית ולטפל בחיילים בודדים. ידענו שאנחנו נבין אותם הכי טוב. ידענו גם שיש גופים רבים המטפלים בהם נותנים להם המון אבל אנחנו נעניק להם משהו אישי משהו של כאלה שהיו ממש כמוהם וזה דבר ענק עבורם."
   חברי "אח גדול" התחילו את הפעילות שלהם לפני קצת יותר מחצי שנה. בהתחלה הם היו 20 חבר'ה שיצאו מניצנה. היום יש כבר יותר מ50-מתנדבים רובם ככולם חיילים בודדים לשעבר. השמועות על הפעילות החדשה עברו מפה לאוזן וכך גויסו המתנדבים החדשים. גם בין החיילים הבודדים המידע על "אח גדול" עובר בשיטת חבר מביא חבר.
   המתנדבים מוציאים לא מעט כסף מכיסם. אין מאחוריהם שום ספונסר או גוף תומך. האימוץ הצמוד שהם מעניקים למאות חיילים בודדים דורש מהם אנרגיה רבה וזמן לא מבוטל. "אנחנו עושים את זה במרץ רב ויש לנו עוד תוכניות רבות אבל מאוד קשה לנו מבחינה כספית. בגלל שהמתנדבים שלנו היו בעבר חיילים בודדים הם לא עושים עניין ממאה שקל פה מאה שקל שם שהם מוציאים אבל זה מאוד מכביד" אומר דניאל אהרון "יש לנו עזרה בעיקר במקום כינוס וטלפונים מקרן הישג אבל אנחנו מקווים שבימים הקרובים נהפוך לעמותה רשמית ונוכל להתרים כסף עבור הפעילות שלנו. זה מצוות חיינו ואנחנו לא מוכנים שזה ייפסק." חבר מביא חבר
   ארגונים שונים בהם האגודה למען החייל הסוכנות היהודית משרד הקליטה האחראי על החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית צביקה לוי ואחרים מעריכים שיש כיום כ5 500-חיילים בודדים בצה"ל. אלו צעירים שעלו לבדם ממדינות שונות באופן עצמאי או במסגרת פרויקטים שונים של המדינה או ילידי הארץ שעזבו מסיבות שונות את בית הוריהם או שהוריהם עזבו את הארץ והם נותרו כאן לבדם.
   צה"ל עוזר לחיילים הבודדים רבות מעניק להם שכר דירה ותוספת במשכורת. גם ארגונים אזרחיים שונים תומכים לא מעט אבל במקרים רבים לא יכולים להעניק לכל אחד מהם את התמיכה הנפשית הבית החם האוזן הקשבת והמשפחתיות שכה חסרה להם.
   אירנה בת 21 היא חיילת בודדה שמשרתת כסמלת מבצעים בקריה. לפני כשלוש שנים על אף התנגדות הוריה היא הגיעה מרוסיה לישראל ושוכנה באשקלון. אחרי שקיבלה סיוע מצביקה לוי וגם זכתה לליווי שוטף של יגאל שטיימן מהסוכנות היהודית היא חשה שהיא צריכה יותר. "מאוד עזרו לי דאגו לי לכל אבל חשתי שאני צריכה אחות גדולה אוזן קשבת מישהו שאני אוכל לדבר איתה בפתיחות על המצוקות שלי מישהו שאפשר יהיה לשתות איתו קפה בכיף דמות שאוכל לבטוח בה" היא מספרת.
   כאן נכנסה לתמונה עדי פריץ ולא רק היא. "אני דוגמה לקליטה טובה" אומרת פריץ "לפני כחודשיים התחתנתי עם שמוליק פריץ שהוא יליד הארץ. גם הוא נרתם לפרויקט שלנו ואנחנו בעצם האחים הגדולים של אירנה. אנחנו מדברים איתה כמעט מדי יום שותים איתה קפה יש לי איתה שיחות נפש היא באה אלינו הביתה להוד השרון היא מספרת לי הכל. התחברנו מאוד ואני מרגישה שזה בזכות העובדה שגם אני הייתי חיילת בודדה. שגם לי היה לא קל בעבר שהייתי צריכה להתגבר על בדידות על כך שאין ממש בית חם ומשפחתי לחזור אליו בסופי שבוע."
   אירנה מצידה מסתכלת על עדי כמעט בהערצה ומפטירה שהיא מאושרת עכשיו ושזה בדיוק מה שהיה חסר לה. "אני כל כך נרגשת ממה שאני מקבלת וחווה עם עדי ושמוליק וכל החבורה הנהדרת הזאת וכבר הפניתי אליהם עוד כמה חיילים בודדים." "זו השליחות שלי"
   החיילים הבודדים כאמור אינם בהכרח עולים חדשים. כך גם המתנדבים והחיילים בפרויקט אח גדול. "בגיל 13 נשברתי" מספרת סיוון "קמתי יום אחד תפסתי תחבורה ציבורית והגעתי לפנימייה הצבאית של חיל הים במבואות ים. עברתי את הבחינות זייפתי את החתימה של אמא שלי וכך התקבלתי. אחר כך הפסקתי להגיע הביתה ונשארתי בשבתות בפנימייה. בגיל 18 התגייסתי לחיל הים בתור חיילת בודדה ואחר כך הלכתי ללמוד מינהל עסקים קיבלתי מלגה מקרן הישג וכך הכרתי את הקבוצה.
   "עכשיו יש לי שני חיילים קרביים בודדים שאני מאמצת. אני נותנת להם הכל. אני יודעת מהו קושי מה זה סבל מה זה לחיות בלי" מספרת סיוון בגאווה גלויה "אני לא אתן שהם יהיו במצב הזה. אם הם צריכים מכונת כביסה אני אהפוך את כל המדינה ואשיג להם. המקרר שלהם יהיה מלא. ההרגשה שלהם תהיה טובה.
   "הצבא יודע לשכור לחיילים בודדים דירה לתת להם מאות שקלים תוספת במשכורת הארגונים השונים עושים בשבילם המון אבל הם מעולם לא היו כאלה. אני הייתי כזו. אני נשמתי את הבדידות אני יודעת מה זה שאין לך אוזן קשבת בעולם שפתאום לילה ואתה רואה הכל חשוך. אני באתי להאיר להם את הדרך להיות בשבילם. זו השליחות שלי זה הדבר הכי חשוב בחיים שלי." ממשיכים גם אחרי השחרור
   בשבת האחרונה נפגשה קבוצת "אח גדול" בתל אביב. היה שם איגור שמאמץ רופאה צבאית מברזיל יבגני שהחזיר חייל בודד לשירות קרבי ילנה שעושה ימים כלילות עבור חיילות בודדות ועוד רבים אחרים. המתנדבים מדברים בעיקר על העזרה שהעניקו לחיילים כשכל אחד מהם גאה בהישגים שלו.
   "היום עצרתי חייל רגע לפני שהוא הלך לקב"ן" מספר אחד המתנדבים. יבגני אומר בתגובה שהוא עדיין נרגש ש"האח המאומץ שלי שהחזרתי לקרבי קיבל חובש מצטיין.""כל חייל בודד שאנחנו עוזרים לו ומצליחים לשנות את היחס שלו לשירות ולחברה - זה רווח גדול מאוד" מסביר יבגני את המוטיבציה "זה לא פשוט לנו נפשית כי ההזדהות שלנו איתם היא מוחלטת. כבר חודשים ארוכים אנחנו מוכיחים את עצמנו ועוזרים לחיילים גם אחרי השירות. אנחנו לא עוזבים אותם והם ממש הופכים למשפחה שלנו."
   א' היה חייל בודד ששירת ביחידה קרבית עד שהדבר נודע לאמו שהסירה את חתימתה ולא הסכימה שימשיך בקרבי. "היה לי מפח נפש מאוד גדול" סיפר השבוע "לא הפסקתי לנסות ולשכנע את אמא שלי לאפשר לי להמשיך בקרבי. לא יודע מאיפה הגיעו אלי החבר'ה הנהדרים האלה מ'אח גדול.'הם לא עזבו אותי ובסוף החזירו אותי ליחידה. הם עשו אותי מאושר."
   "גם אחרי שהשתחררתי הם לא עזבו אותי" ממשיך א' להלל את המתנדבים "המשיכו איתי כמשפחה חמה ותומכת. עכשיו גם אני מצטרף אליהם. מעכשיו אני אתן את כל מה שקיבלתי לחיילים הבודדים המשרתים כיום. אני חייב את זה לעצמי אני חייב את זה לכל מי שכל כך תמך בי כשהייתי צריך." 

באדיבות ישראל היום


 

עבור לתוכן העמוד