101 משפיעים לטובה - פילנתרופים
מגזין TheMarker איגד את 101 המשפיעים לטובה, הרי לפניכם רשימת הפינלתרופים: על פועלם של רות חשין, יעקב בורק, סטף ואיתן ורטהיימר, דב לאוטמן, בני לנדא, אבי נאור, יהודית קרנאטי, אורני פטרושקה, אבנר סטפק, ורעיה שטראוס-בן דרור
1/10/2010
הגדל

 

 

רות חשין, נשיאת קרן ירושלים, 73

ירושלים של כסף

גם השנה תחלק רות חשין, נשיאת קרן ירושלים ב-44 השנים האחרונות, כ-30 מיליון דולר למוסדות תרבות וחינוך בירושלים. בשנותיה כמנהלת הקרן עשתה חשין כל שביכולתה כדי להפוך את ירושלים למקום שטוב לחיות בו. היא ניתבה את כספי הקרן ללא פחות מ-2,000 מוסדות שונים, בהם גן החיות התנ"כי, מוזיאון המדע, מוזיאון עיר דוד להיסטוריה של ירושלים, תיאטרון החאן הירושלמי, בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סם שפיגל, מרכז המוסיקה ירושלים, מרכז תרבות משכנות שאננים ותיאטרון ירושלים, מועדון הצוללת הצהובה, תמיכה בבתי ספר ובתוכניות לגיל הרך בכל המתנ"סים בעיר ופרויקטים לדו קיום. אוהדיה של חשין אומרים שהצלחתה לעשות שינוי אמיתי בעיר נובעת מכך שהשכילה להימנע מהקמת פרויקטים מגלומניים, ובמקום זה פיזרה היטב את הכסף: לא רק סינמטק לתפארת, אלא גם הפיכת מזבלה בשכונת מצוקה לגינת משחקים לילדים.

חשין (73) נכנסה לתפקידה כבר בשנות ה-60 כשטדי קולק, אז ראש העיר הכל יכול, החליט להקים קרן פילנתרופית שתאפשר לו לפתח את העיר בתקציב ייחודי, הרחק מידיהן של שותפותיו לקואליציה העירונית וללא ביורוקרטיה. קולק הבין שמתקציב העירייה אפשר להשקיע סכומים מוגבלים בלבד, אבל המותג ששמו ירושלים יכול להביא הרבה כסף. חשין, שסייעה ב-1965 לקולק לפתח את מחלקת התיירות של העיר, היתה מועמדת אידיאלית לעמוד בראש קרן שכזאת, שלעתים כונתה "הקרן של החילונים": אישה צעירה, מרשימה, נצר למשפחת סלומון ממייסדות חברת טבע (אחותה נשואה ליו"ר החברה לשעבר, אלי הורביץ), ונשואה למישאל חשין, לימים שופט בית המשפט העליון ובנו של שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין.

שנה לאחר הקמת הקרן מונתה חשין לרכזת הארגון והצטרפה למסעות גיוס הכספים של ראש העיר בקרב תורמים בחו"ל. כך הכירה את התורמים ולמדה את מקצוע גיוס הכספים. היא היתה תלמידה טובה שהפכה לאחת ממגייסות הכספים העיקריות של הקרן ולאחת הבולטות בישראל. עד כה גייסה הקרן כחמישה מיליארד שקל, והיקף הגיוסים שלה לא נפגע גם לאחר פרישתו של קולק.

בשנים האחרונות חשין מוטרדת מאוד ממצבה של ירושלים. לדעתה, ראשי העירייה האחרונים לא השכילו להפוך אותה לאטרקטיבית לציבור החילוני, שמשנה לשנה נוטש אותה בהמוניו. לטענתה, אלמלא הפילנתרופיה היה מצבה של העיר גרוע הרבה יותר, עם מערכת חינוך מתפוררת, שממה תרבותית ומערכת סוציאלית קורסת. כשהתמנה אהוד אולמרט לראש עיריית ירושלים הוא ביקש את שיתוף הפעולה של הקרן, אבל חשין התנגדה. אולמרט הקים ב-1999 קרן מתחרה, הקרן החדשה לירושלים, שלא הצליחה להתקרב להישגיה של הקרן הוותיקה. מאורי לופוליאנסקי, ראש העירייה החרדי שהחליף אותו, היו לה ציפיות נמוכות עוד יותר. כלפי ראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, היא מתנהלת בזהירות. במקרים רבים היא משתפת עמו פעולה, למשל בפיתוח הסינמטק, אבל מותחת עליו ביקורת, לדוגמה בנוגע לפירוק החברה הירושלמית למתנ"סים.

חשין מחזיקה קצת פחות מאחוז ממניות טבע. למרות היותה אחת הנשים העשירות בישראל היא נחשבת לצנועה, ונמנעת מהשתתפות במסיבות הון ושלטון. הסביבה החברתית שלה כוללת את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, המשפחה המורחבת של מייסדי טבע וותיקי התעשייה בהם דב לאוטמן. לפני שנים רבות רכשה דירה בתל אביב כדי לבלות חלק מזמנה בקרבת ילדיה המתגוררים באזור המרכז. ביוני השנה אירעה טרגדיה בחייה: בנה, שניאור חשין, נדרס בעת שרכב על אופניו בכביש 5.

 

יעקב בורק, מייסד אוורגרין, 62

תו תקן

יעקב בורק הוא האיש שמקפיץ את המגזר השלישי צעד גדול קדימה. הוא עושה זאת בזכות יכולתו לראות רחוק יותר, ולהציב בפני העוסקים בתחום חזון מעורר השראה. היזם, בעל טור במגזין זה, הקים ב-1987 את חברת ההשקעות אוורגרין, מחלוצות תחום הון הסיכון בישראל. הוא היה שותף השנה להשקת מיזם עיגול לטובה (עם אורני פטרושקה ויהושע אגסי). המיזם אוסף תרומות באמצעות עיגול עסקות בכרטיסי אשראי. אם יכבוש לבבות וכרטיסים יביא המיזם לגידול בהיקף התרומות שיעמדו לרשות ארגונים חברתיים בישראל, שמקורן במעמד הביניים הרחב ולא בקומץ הפילנתרופים הגדולים.

השנה התמנה בורק ליו"ר ארגון מידות, הפועל למדידה ולדירוג של עמותות ושואף לקבוע תו תקן לארגוני המגזר השלישי, במטרה להגדיל את השקיפות בענף ולעודד תרומות. בורק, שנכלל לא פעם ברשימת עשירי ישראל, תורם לארגונים שונים ומנצל את קשריו בקרב תורמים ישראלים כדי לעודד אותם לאמץ את תו התקן של מידות. בכך הוא גם מושך אש מצד פעילים חברתיים הטוענים שמדידה דקדקנית זרה לרוח הארגונים החברתיים ומתאימה יותר לעולם העסקים.

עד לפני כמה שנים עמד בורק בראש ארגון מעלה, עמותה ללא כוונת רווח המעודדת עסקים לפעול מתוך אחריות סביבתית וחברתית. הוא נחשב לדמות מפתח בהקמה ובהתבססות של הארגון.

מעורר השראה: הנגשה של המגזר השלישי לעולם העסקים.

 

סטף ואיתן ורטהיימר, מייסד ויו"ר ישקר, 84 ו-59

האב, הבן והרוח היצרנית

כמעט מיותר לפרט: האב והבן לבית ורטהיימר הקימו באזור הצפון את ישקר - אחד מהמפעלים המרשימים בישראל, שמייצא במיליארדי דולרים ומספק תעסוקה לאלפי עובדים גם לאחר שמכרו 80% ממנו לוורן באפט.

אחרי שפרשו מהניהול השוטף של החברה, הקדישו נתח גדל והולך מזמנם לפעילות חברתית המשלבת מעורבות אישית ותרומות נדיבות. סטף ורטהיימר הוא דובר רהוט ומעורר השראה למען קידום התעשייה בישראל והכשרת הדור הצעיר לעבוד בה. עד כה הקים חמישה גני תעשייה, וביולי השנה הונחה בנצרת אבן הפינה לגן השישי, המיועד בעיקר לחברות ערביות. כמי שדוגל בחינוך יצרני, הוא כלל בגן התעשייה לבון פעילות לחינוך טכנולוגי. לאחר שהקים את כישורית - כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים - הוא מקים בימים אלה כפר כזה למגזר הערבי, ותורם למיזמי מורשת ותרבות.

הפעילות הפילנתרופית המשמעותית ביותר של איתן ורטהיימר היא תמיכתו בפרויקט עתידים, הפועל לשילוב תלמידים נבחרים מהפריפריה בחברות מובילות במטרה שימלאו בעתיד תפקידי ניהול. חלק ניכר מזמנו הוא מקדיש להקמת מרכז רפואי וביוטכנולוגי ליד בית החולים רמב"ם. יחד עם הסוכנות היהודית הוא הקים את ארגון דרומה-צפונה, המסייע לצמיחתם של עסקים קטנים ובינוניים בפריפריה.

מעוררי השראה: חינוך (ותעשייה) מהבית.

 

דב לאוטמן, מייסד דלתא, 74

טבעי שעושים

בשנים האחרונות מרבה דב לאוטמן לעודד את חבריו לעולם העסקים לקחת חלק פעיל בחניכה ובהובלה של מיזמים חברתיים. התעשיין הוותיק, מייסד דלתא, חבר בוועד המנהל של 14 עמותות שונות, ונוהג להדגיש את החשיבות והדחיפות בפעילות למען החברה בישראל. "מי שתורם הוא בכלל אגואיסט, מכיוון שהוא נהנה מזה", אמר לאנשי עסקים באחד מהכנסים הרבים שבהם נכח. "אתם עושים טובה לעצמכם. קוראים לזה אגואיזם אלטרואיסטי".

בשנה החולפת התמקדה האג'נדה של לאוטמן בשני תחומים עיקריים: בחינוך, באמצעות תנועת הכל חינוך שהקים ושבה הוא משמש יו"ר, ובדו קיום בין יהודים וערבים, באמצעות עמותת קו משווה שהקים עם שותפים. ב-2008 מיסד את הפעילות הפילנתרופית של משפחתו באמצעות הקרן משפחתית שהקים עם בנו, נועם, התורמת מיליוני שקלים מדי שנה למספר רב של עמותות ופרויקטים, בהם תוכנית צמרות לפיתוח מנהלי בתי ספר, תוכנית צדק לקידום בני נוער דרוזים ותוכנית גבעת אולגה לקידום השכונה.

מעמדו של לאוטמן הוא נכס חשוב לכל עמותה ופרויקט שבה הוא פועל: כשלאוטמן מתקשר למנכ"ל של חברה גדולה ומבקש לקבל נתונים על תעסוקת אקדמאים ערבים בארגון הוא באמת מקבל אותם. וכשהוא מבקש לקדם את תחום החינוך הוא זוכה לשיתוף פעולה ממשרד החינוך.

מעורר השראה: מעורבות עמוקה ואישית בתחומים הבוערים ביותר.

 

בני לנדא, מייסד אינדיגו, 64

דפוס שוויוני

בשנת 2002 מכר בני לנדא את אינדיגו, החברה שהקים ושעמדה בחזית מהפכת הדפוס הדיגיטלי, ל-HP. המחיר: 830 מיליון דולר, והבטחה להשאיר את החברה בישראל. ואולם, בניגוד לאחרים שביצעו אקזיט שמן, לנדא לא הסתפק בגריפת ההון מהשולחן ובנסיגה לעמדת המשקיע השקט. אמנם הוא השקיע בחברות סטארט-אפ שונות באמצעות קרן הון סיכון (לנדא ונצ'רס) וחברת מחקר (לנדא לאבס) שהקים, אבל במקביל נתן פומבי לחששותיו באשר לעתידה הכלכלי של החברה בישראל, שלפי תפיסתו מתדרדרת במהירות בשל גידול בלתי נסבל בפערים בחברה.

כחלק מהמאבק על צביונה של החברה היה לנדא שותף לכתיבת מחקר על כלכלת ישראל בעידן הגלובליזציה, שבו הצביע על הסכנות הטמונות בהמשך קיומם של הפערים. הוא לא הסתפק בדיבורים ובכתיבת מחקרים, ופנה גם לעשייה פילנתרופית מרשימה. יחד עם אשתו פטסי הקים את קרן לנדא לשוויון הזדמנויות המתמקדת בפעילות חינוכית ומאפשרת לבני נוער לרכוש השכלה גבוהה. לשם כך הקצה לנדא לא פחות מ-200 מיליון שקל מהונו הפרטי לקרן שעתידה לכלות את הונה בתוך עשר שנים. הקרן סייעה בהקמת מרכזי שוויון באוניברסיטאות ומחלקת מלגות הקשורות ללימודים ומחקרים בנושא השוויון וצמצום הפערים בחברה.

מעורר השראה: השקעת הון אישי ואנושי לצמצום הפערים בחברה הישראלית.

 

אבי נאור, מייסד עמותת אור ירוק, 62

משימה לאומית

אי אפשר לדעת כמה אנשים חבים את חייהם ישירות לפעילות עמותת אור ירוק העוסקת במיגור נגע תאונות הדרכים. ואולם, המקצועיות וההתמדה בפעילות העמותה שהקים ב-1997 אבי נאור, ממייסדי אמדוקס, השתלמה בוודאות ב-2009, אז נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר מאז קום המדינה.

באמצעות העמותה הוכיח נאור את יכולתה האדירה של חברה אזרחית אפקטיבית לשפר את איכות החיים של חבריה. התברר כי חשיבה עסקית המקדשת ניהול קפדני וממוקד מטרה בגיבוי כספי נדיב (שמקורו בהונו העצמי), מצליחים להניע את הממשלה לפעולה לאחר שנים של הזנחה. הלחץ של אור ירוק הוביל להקמת ועדת שיינין שהמליצה על שורה של צעדים שבאופן נדיר גם יושמו: הוקמה רשות התחבורה, הוגדלו משמעותית התקציבים המופנים לתחום הבטיחות בדרכים והמשטרה אימצה שיטות מדידה ובקרה קפדניות יותר בתחום האכיפה.

מאז 2004 פועל נאור בזרוע נוספת של פילנתרופיה: קרן אורן המשפחתית העושה לשיפור במצב אוכלוסיית הילדים והנוער בסיכון בישראל. הקרן תומכת בקהילות שח"ף (מודל של התיישבות קבע של צעירים בפריפריה למען חיזוקה), בפנימיות, בכפרי נוער ועוד. על פי הערכות, מאז החל נאור בפעילותו הפילנתרופית הוא השקיע בה עשרות מיליוני שקלים.

מעורר השראה: הון פרטי מניע תהליכים שמוסדות המדינה הזניחו.

 

יהודית רקנאטי, מייסדת ויו"ר עמותת נט"ל וקרן גנדיר, 59

מימון ממוקד

למעמד המיוחד שיהודית רקנאטי זוכה לו בקרב הפילנתרופים בישראל היא הגיעה לא רק בגלל המקצוענות והמעורבות שהיא מגלה בפעילותה, אלא גם בשל בחירתה להתמקד בכמה מטרות כדי לחולל שינוי, במקום לחלק תרומות ספורדיות לארגונים רבים.

את עיקר פעילותה מבצעת רקנאטי באמצעות הקרן הפילנתרופית גנדיר (שמה הוא צירוף שמות בני משפחתה) שהקימה ב-2004. הקרן מחלקת מיליון עד שני מיליון דולר בשנה למטרות המיועדות לחיזוק החברה הישראלית במספר תחומים מצומצם יחסית: צעירים, תנועות נוער, ומרכז שיתופים התומך בארגונים חברתיים. כך תומכת הקרן בקהילות שח"ף (מודל של התיישבות קבע של צעירים בפריפריה למען חיזוקה), וכן מסייעת לצעירים בוגרי פנימיות בתקופה שלאחר סיום לימודיהם באמצעות פרויקט גשר לעצמאות.

ב-1998 הקימה יחד עם ד"ר יוסי הדר ז"ל את עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי), ומאז היא תומכת בה ומשמשת בהתנדבות יו"ר במשרה מלאה.

מעוררת השראה: מיסוד פילנתרופיה פרטית באמצעות קרן משפחתית, המגדירה יעדים ממוקדים ומעורבת באופן מלא בפעילות.

 

אורני פטרושקה, ממקימי חברת כרומטיס

האקזיט המיתולוגי

אורני פטרושקה עשה היסטוריה בשנת 2000: עסקת כרומטיס, שבמסגרתה רכשה לוסנט את החברה שהקים תמורת כ-4.5 מיליארד דולר, היתה האקזיט הגדול ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית. מאז המשיך פטרושקה בעסקיו. בין השאר הקים ב-2005 עם שותפו, רפי גידרון, את קרן פרסיד המתמקדת בסטרט-אפים של אנרגיה חלופית - אבל במקביל הוא מקדיש לעשייה חברתית כשליש מזמנו.

בתחום העשייה החברתית משתדל פטרושקה לעסוק בנושאים שיש בהם מינוף גבוה ופופולריות נמוכה. במלים אחרות: הוא מעוניין פחות בפעולות צדקה מקומיות שיש להן השפעה מיידית, ויותר במיזמים שיש להם השפעה לטווח ארוך על החברה. "ב-DNA אני יזם", הוא אומר, "תמיד יזמתי דברים. אני מאמין שאפשר לעזור לאדם ספציפי הנמצא במצוקה אבל זו פעילות נקודתית. לא פחות מכך חשובה הרמה המערכתית".

אחת הפעולות הראשונות של פטרושקה בכיוון הזה היתה ב-2000, כשסייע לאיציק דבש, גם הוא איש עסקים ויזם חברתי, להקים את תוכנית עתידים לשירות הציבורי. התוכנית הכניסה צעירים מצטיינים מהפריפריה למסלול לימודים לתואר ראשון ולתואר נוסף בניהול ציבורי בתמורה לחתימת קבע בשירות הציבורי. כל זאת במטרה כפולה: גם לקדם צעירים מוכשרים מהפריפריה וגם לתרום לשיפור איכות הניהול במגזר הציבורי. כעבור שנתיים היה פטרושקה מעורב ביוזמת המפקד הלאומי של עמי איילון וסרי נוסייבה. הוא תרם לפרויקט סכומים נכבדים וכיום מכהן כיו"ר המפקד. לדבריו, אחת מתוצאות פעילותו זו היא החשיפה למצוקתם של ערביי ישראל. בעקבותיה הצטרף לארגון יוזמות קרן אברהם, המתמקד בפעולות למען דו-קיום יהודי-ערבי, ובין היתר תומך בלימודי השפה הערבית בבתי הספר. באחרונה, בתום חמש שנות התנדבות וחברות בוועד המנהל, מונה ליו"ר העמותה.

לפני כשנה השיק פטרושקה (ביחד עם יעקב בורק ויהושע אגסי) את עיגול לטובה, חברה לתועלת הציבור שפיתחה שיטה לגביית סכומים קטנים מעסקות של בעלי כרטיסי אשראי ומעבירה אותם כתרומה לעמותות. פטרושקה, המכהן כיו"ר הוועד הפועל של הארגון, מסביר כי בעוד ישראל הופכת להיות דומה יותר ויותר לארה"ב בהתנהלותה הכלכלית, ברמת הפילנתרופיה היא עדיין רחוקה ממנה מאוד, שכן בארה"ב שיעור התרומות ביחס לתמ"ג גבוה באופן משמעותי מזה הנהוג בישראל. ויש עוד מטרה למיזם החדשני, שיושם לראשונה בישראל אך צפוי להיות מיוצא גם למדינות אחרות - לקדם את תדמיתה של ישראל כמדינה תורמת. "זה משהו שיכול לשפר את האופן שבו ישראל נתפסת בעולם, מכיוון שזאת לא פילנתרופיה של גבירים, אלא פילנתרופיה עממית", מסביר פטרושקה. הפרויקט האחרון שלו לעת עתה הוא עמותת עתיד כחול-לבן שהקים השנה עם גלעד שר ועמי איילון, ושמטרתה להעצים את תמיכת הציבור בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים.

פטרושקה הוא אדם צנוע המתרחק מהתקשורת. מתארים אותו לעתים כאדם קשה, אבל מתחת למעטה המחוספס מתגלה דווקא אדם נעים וחביב. בשיחות פרטיות הוא נוהג לספר כיצד לא השפיע הכסף הגדול על אורחות חייו, וזה נכון: הוא גר באותו בית שבו חי לפני הבום של כרומטיס, נשוי לאותה אישה, לא מחזיק יאכטה או מטוס פרטי ומעולם לא חשב להפסיק לעבוד. מה שכן, את קצב העבודה הוא האט - פריבילגיה השמורה לאנשים שעשו הון ושולטים היום בזמנם.

את המונח "יזם חברתי" פטרושקה לא אוהב, אף כי במובנים רבים זה בדיוק מה שהוא. "לא המצאתי את עצמי מחדש כי פשוט המשכתי להשתמש באותם כלים שהיו לי בעבר", הוא אומר. "המשכתי להקים סטארט-אפים עם שותפים, כפי שהייתי רגיל לעשות, רק בתחום שונה". הוא צודק, כמובן, רק שהמוטיבציה שלו כיום שונה מאוד מבעבר.

לשוק שאין בו ערך חברתי מוכח פטרושקה כבר לא יחזור ככל הנראה. חלק נכבד מזמנו הוא מקדיש לתחומים שאינם עסקיים ובחלק השני הוא משתייך ליזמי הקלינטק (טכנולוגיה נקייה), שם זיהה, לדבריו, הן הזדמנות עסקית והן אפשרות לתרומה לעולם טוב יותר. "זה כבר בבחינת בונוס", הוא אומר. בכל עסקיו הנוכחיים הוא שומר על כלל בסיסי אחד: הוא נפגש עם כל מי שמבקש לראותו. כך עולים אליו לרגל לא מעט יזמים צעירים המבקשים עצה וסיוע ורואים בו מנטור. בפורומים גדולים, לעומת זאת, הוא מסרב לעלות על הבמה.

 

אבנר סטפק, סגן יו"ר בית ההשקעות מיטב, 36

חושב רחוק

לפני כמה שנים קרא אבנר סטפק, סגן יו"ר בית ההשקעות מיטב, בלוג של חולה סרטן שחלם לפרסם ספר. סטפק השאיר לו טוקבק שהזמין אותו ליצור עמו קשר. הוא מימן את הוצאתו לאור של ספר המבוסס על הבלוג, שמחברו הספיק לראותו בכריכה לפני שנפטר. יש בכך כדי להעיד על אופיו של סטפק. למען הסר ספק, יודגש כי הוא אינו המקור לסיפור.

המקרה הזה חריג מעט על רקע פעילותו הקבועה של סטפק בחברה האזרחית. רוב פעילותו אינה מתמקדת במעשי צדקה אלא ביצירת תשתית לטווח ארוך ותמיכה בעמותות המחויבות לשינוי חברתי. פעילות זו נמשכת אף כי סטפק הפך בשנים האחרונות לאדם עסוק מאוד. הוא צמח בתוך בית ההשקעות שהקים אביו, צבי. סטפק (36, נשוי+2), מכיר את מיטב לפני ולפנים. סטפק נוהג לספר כיצד למד את העבודה מלמטה, ואיך הועסק בחברה בעבודות דואר עוד כשהיה ילד. החריצות השתלמה, וסטפק, הנחשב למומחה לאיגרות חוב ובעל ידע רחב בשוק ההון, מונה ב-2008 למנכ"ל בית ההשקעות. אביו היה ליו"ר החברה.

בתקופה שבה מכהן סטפק כמנכ"ל בחרה מיטב באסטרטגיה של רכישה והתמזגות. ב-2009 רכשה את בית ההשקעות אפריקה ישראל ואת קופות הגמל של וייזר, והתמזגה עם גאון שוקי הון ועם ישיר בית השקעות, שדיללו את שליטת המשפחה בחברה הממוזגת ל-50.01%. כתוצאה מהמהלך נאלצו הסטפקים לפטר עובדים, בניגוד למדיניותם במשך השנים. בהמשך עבר סטפק לתפקיד סגן יו"ר החברה, ובמקומו מונה אילן רביב. כעת היה יכול להתמקד בתחומים המועדפים עליו: פיתוח עסקי, יזמות ופילנתרופיה.

בפעילותו הפילנתרופית מתמקד סטפק בפיתוח תחום התשתית, ובניגוד לחלק מאנשי הדור הצעיר בעולם העסקים אינו מסתפק בחתימה על צ'קים. הוא חבר בוועד המנהל של כמה עמותות, ובמקביל מלמד את יסודות שוק ההון בבית ספר. עם הארגונים שהוא מעורב בניהולם נמנים עמותת אלי"ע (אגודה לקידום קטינים עיוורים ולקויי ראייה), וחברת מידות המדרגת עמותות ומספקת בסיס מידע על יעילותן.

כניסתו של סטפק לעמותת מידות היתה מבחינתו צעד אסטרטגי. היא ממחישה את מחויבותו למגזר השלישי, ובמיוחד את תרומתו להבנה שפיתוח התחום מחייב את הקמתם של ארגוני תשתית כאלה. ב-2006 הציע לו היזם החברתי צביקה ארן להשקיע בחברה שתבצע דירוג של עמותות. הפגישה נערכה בביתו של סטפק, ובזמן משחק יורוליג מותח של מכבי תל אביב בכדורסל. הזמן שלקח לו להבין את חשיבות המיזם ולומר לארן "אני בפנים", היה קצר יותר ממשך הזמן התקני שבו מותר לקבוצה להחזיק בכדור בהתקפה. בסיכום הערב מכבי אמנם הפסידה, אבל מידות הרוויחה תורם נדיב ודמות עסקית בולטת שתעמוד בראשה. סטפק סייע בתרומה נדיבה לפרויקט, גייס אנשי מפתח ויועצים עסקיים, שימש יו"ר הארגון והעמיד את משרדי מיטב לרשות ארן ואנשיו. כעבור שנתיים זז הצידה ופינה את מקומו ליעקב בורק.

סטפק מקפיד לקחת חלק באירועים שונים שבהם הוא יכול להשפיע על קולגות לתרום או לקחת חלק בפעילות. גם אצלו בחברה, כחלק מהשקפת עולמו, הוא מודע לצורך ליישם מדיניות תעסוקה הוגנת לאוכלוסיות מגוונות, והוא הראשון להודות בכך שעדיין לא עשה די בנושא. המסר הקבוע שלו, "אנחנו הישראלים צריכים לקחת אחריות על עצמנו", חיבב אותו על קרנות וארגונים בינלאומיים הפועלים לאיתור פילנתרופים ישראלים, שיישאו בנטל ויחליפו את היהודים מחו"ל המצמצמים את תרומותיהם משנה לשנה. מבחינה זו, הצעיר משוק ההון שמוכן להשקיע ולפעול מייצג בעיני רבים בדיוק את מה שדרוש לחברה האזרחית בישראל.

 

רעיה שטראוס-בן דרור, שותפה ונשיאה בשטראוס השקעות, 70

סדר יום חדש

רעיה שטראוס-בן דרור, בתם של מייסדי חברת שטראוס, היא מהפעילות הבולטות בתחום הפילנתרופיה בישראל. לא רק בזכות תרומותיה למספר רב של ארגונים, אלא גם בשל המעורבות האישית שהיא מגלה בפעילותן.

לאחר שמכרה ב-2007 את מניותיה בחברת שטראוס, בנתה לעצמה שטראוס-בן דרור סדר יום פילנתרופי שבמסגרתו היא מבקרת בארגונים, משתתפת בקביעת מדיניות ובהעלאת רעיונות חדשים וכל זאת מתוך גישה מכבדת וצנועה. מעורבותה זוכה לשבחים הודות ליכולתה לתת לארגון להתנהל בלי הנחתות מלמעלה.

בין הגופים שבהם תומכת שטראוס-בן דרור בכסף ובזמן: בית השאנטי (שאותו ייסדה), המרכז למוזיקה קשת אילון, להקת המחול הקיבוצית, מידות, מעלה, עמותת ידידי בית החולים לגליל המערבי בנהריה ועמותת אחרי.

בשנתיים האחרונות היא פועלת לקידום החזון של מכון ראות להפוך את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות בעולם באיכות החיים של תושביהן. היא תורמת למכון, משלבת את פעילותה החברתית המגוונת בחזון זה, משתתפת בכנסים ומעלה את הנושא על סדר היום. במקביל היא עוסקת בקידום הקשר בין התפוצה היהודית לישראל בתפקידה כיו"ר ארגון שותפות 2000 - יוזמה של הסוכנות היהודית לקשר בין קהילות יהודיות בעולם לבין ישראל.

מעוררת השראה: אני אנווט, אתם תנהלו. 
 

עבור לתוכן העמוד