מתנדבים? כנראה שיש בכם מוטיב "רוח החופשית" ומוטיב "ניהול רציונלי"
אתוס "הנתינה המנוהלת" אינו מבטל את הכוונה המוסרית, אלא מציג את שילובה הדינמי ותלוי ההקשר עם המוטיבים של "הרוח החופשית"
הגדל

*אימוצה של דרך הניהול הרציונלית של ארגוני התנדבות הומניטריים ישראליים אינה סותרת תחושות חמלה והזדהות כלפי מקבלי הסיוע *
הפרקטיקה הרציונלית מונעת התנהלות "בזבזנית", העלולה לפגוע בסיוע * אתוס "הנתינה המנוהלת" אינו מבטל את הכוונה המוסרית, אלא מציג את שילובה הדינמי ותלוי ההקשר עם המוטיבים של "הרוח החופשית"

12 ארגוני מתנדבים לסיוע הומניטרי והתנדבותי בין-לאומי ולהתערבות במוקדי מצוקה וחירום בעולם פועלים בישראל והם מחליפים במידה רבה את הסיוע הממשלתי, המאורגן וממומן על-המדינה. פעילות ארגונים אלה, המהווים גם חלק מתופעה עולמית ההולכת ומתרחבת, הנחשפת בעיקר בעיתות של אסונות טבע כצונאמי ורעידות אדמה, המוטיבציה של פעיליהם ודרכי ואופני ארגונם הם נושא עבודת הדוקטורט של דר' כרמית הבר במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. המחקר אינו רק הראשון בנושא זה, שנערך באקדמיה בישראל, אלא הוא אף הראשון שחושף את מפת הארגונים, שפעילותם כלל אינה ידועה כפעילות מאורגנת לציבור. הציבור מתוודע לרוב אך רק לפעילותם של כוחות החילוץ של צה"ל, שהיו מעורבים בפעולות שונות לאחר רעידות אדמה.

אחד הממצאים המרכזיים והחשובים, העולה מן המחקר, הוא קיומם של שני מוטיבים סותרים זה לזה במידה רבה, שבאמצעותם מסבירים ראשי הארגונים את משמעות פעילות הסיוע שהם מקיימים ברחבי העולם ואשר דר' הבר מגדירה אותם כמוטיב "הרוח החופשית" ומוטיב "הניהול הרציונלי".

תוכנו של מוטיב "הרוח החופשית" הוא מוטיב הנתינה הבלתי תועלתנית, שאינה מבקשת תגמול חומרי ומגלמת רגש של אהבה וחמלה אוניברסליות. "אף ערך של שיגרה יום-יומית ושל עשיית כסף בהתאם להגשמה הקפיטליסטית אינו משתווה לזה, אינו עומד בהשוואה לתרומה שתרמתי כשהגעתי לאדם מרואנדה והוצאתי אותו, ולו לרגע, מבדידותו", כתב בשנת 2000 אורי, מייסד ארגון "קוסמופוליטן", ונתן בכך ביטוי ממצה למדי ל"רוח חופשית".

הנתינה האלטרואיסטית, המבטאת ומגלמת, לדברי ראשי הארגונים, אהבה ודאגה לזולת, חוזרת אל המתנדבים כחוויה אישית, רגשית ואינטנסיבית כאשר החשיפה לסבל יוצרת בין כל השותפים למעשה ההתנדבות תחושה של שליחות קולקטיבית. "מבחינת העובדים ומבחינת הצוות זה מכניס אווירה אקסטטית של הרגשה של עשייה", מתאר ירון, מנכ"ל ארגון סיוע, את התגמול המשותף לעשייה. להערכת דר' הבר רגש הנתינה, המבוטא ומתואר על-ידי ירון, מעורר דמיון למאפייני האהבה הרומנטית, שיש בה מידה של חוסר רציונליות בהיותה חסרת תביעות ונטולת כוונת רווח. "היא אורגנית ואינה תועלתנית ומייצרת קשר רגשי עמוק בין שחקנים חברתיים".

אותה "רוח חופשית" מכילה בתוכה גם את התכונות הישראליות המיוחדות, שמוזגים ראשי ארגוני המתנדבים, במעשה ההתנדבות שלהם: אילתור, ביצועיזם – קודם עושים אחר-כך שואלים – אנטי-מימסדיות ו"יהיה בסדר". "אנחנו מסתדרים. יש דאגות כמו 'מאיפה אני אביא את הכסף ואם אני לא מגייס את הכסף אז מה אני אעשה? איך אני פותר את זה?' אבל בסוף זה פשוט עובד. הפרוייקט ממשיך", מספר אריאל יו"ר ארגון הרופאים "עזרה ללא גבולות". ועל כך מגיבה החוקרת: "התבססות על אמונה ש'יהיה בסדר' והטענה כי 'זה פשוט עובד' קושרת את הנתינה לכוחות מיסטיים בלתי רציונליים, שאין צורך או יכולת להסבירם". תחושת הצוותא, ההתגייסות למען מטרה מקודשת ועילאית ותרומה ללא תמורה חומרית הם חלק מן התיאורים, שבהם מתארים הפעילים את מניעיהם ומתמצתים את מה שמכנה החוקרת "הרוח החופשית".

לעומת רוח זו איתרה החוקרת מוטיב מנוגד - "הניהול הרציונלי" - המבוסס על דברי אותם מנהלים עצמם, המתארים את הסיוע ההומניטרי כמקצועני ויעיל. "הקמת גוף הומניטרי זה כבר לא רק נאיביות ואידיאליזציה", אומרת שלומית, יועצת ארגונית לארגון "אחווה", ומסבירה: "אלא יש לחשוב קצת יותר מה זה. דורשים ממך מיומנות ופרופסיונליות ברמה של אוניברסיטה או רופאים. היתרון שלך הוא שתביא את הבן אדם הכי מקצועי".

חתירה לעבודה מקצועית, יעילה ובת מדידה בקרב מקבלי ההחלטות מתיישבת גם עם ציפיות הסביבה הממוסדת, שבה פועלים ארגוני הסיוע. ארגונים אלה מבקשים גם להוכיח לסביבתם, שהם פועלים, למרבה הפרדוקס, בדיוק כמו ארגונים עסקיים שמטרתם רווח תוך הטמעת שיטותיהם והפרקטיקות שלהם.

פרדוקס זה נפתר על-ידי דר' הבר באמצעות מונח מקורי משלה: "נתינה מנוהלת". מארג היברידי זה, "נתינה מנוהלת", מאפשר לבכירי הארגונים שימוש דינמי וגמיש בכל אחד משני המוטיבים המרכיבים את אתוס ההתנדבות. תנועה זו בין שני המוטיבים על-ידי בכירי הארגונים היא טבעית, כאשר הם מעניקים משקל ומינון שונים לכל אחד ממרחבי המשמעות של שני מוטיבים אלה על-פי הזירה וההקשר של עבודת הסיוע. כך, למשל, כאשר הם מתייחסים ליעד המוסרי של עבודתם הם מדגישים כמובן את מוטיב "הרוח החופשית", אך כאשר הם עוסקים ביחסים עם ממסדים פוליטיים בין-לאומיים הם מדגישים את מקצועיותם.

"אימוצה של דרך הניהול הרציונלית אינה סותרת את יכולתם לחוש חמלה, אמפתיה, אהבה והזדהות כלפי מקבלי הסיוע. הפרקטיקה הרציונלית מונעת, לדידם, התנהלות 'בזבזנית', העלולה לפגוע בסיוע. אתוס 'הנתינה המנוהלת' אינו מבטל את הכוונה המוסרית, אלא מציג את שילובה הדינמי ותלוי ההקשר עם המוטיבים של 'הרוח החופשית' ", מסכמת החוקרת.

לעומת עליית רוח ההתנדבות ההומניטרית בישראל, הנושבת ממחקרה של דר' הבר, מגלה מחקר, שנערך בבית-הספר לממשל ומדיניות באוניברסיטת ת"א על-ידי דר' עליזה בלמן-ענבל, כי שיעור הסיוע הכספי של ממשלת ישראל לתושבי אזורי מצוקה ואסון הוא הנמוך ביותר בעולם יחסית לתמ"ג – 0.042 מן התמ"ג השנתי. זאת, לעומת כמעט 1% שמקצה נורבגיה, המובילה בסיוע הומניטרי בין-לאומי, ולעומת הקצאה עולמית ממוצעת של 0.82 מן התמ"ג. לדברי דר' ענבל-בלמן, ממשלת ישראל משקיעה בסיוע חוץ רק כאשר היא מעריכה כי צפוי לה רווח פוליטי מכך ואין לה כל שיקול הומני או מוסרי אחר. לדבריה, ישראל היתה מובילה עולמית בסיוע חוץ בשני העשורים הראשונים לקיומה והיא עשתה זאת כחלק מן המדיניות שלה. היא אף הקימה למטרה זו יחידה מיוחדת – מש"ב (מחלקה לשיתוף פעולה בין-לאומי) – במשרד החוץ, שהיתה אחראית להגשת סיוע חירום מיידי למדינות שנקלעו לאסונות טבע ולגיבוש וביצוע מדיניות סיוע ארוכת-טווח.

אומרת דר' ענבל בלמן: "יש ציפייה של הקהילה הבין-לאומית שכל מדינה מתועשת תתרום, ואם ישראל אינה עושה זאת, היא פוגעת במוניטין שלה וביחסיה עם גורמים בין-לאומיים רבים וחשובים". ראשי הארגונים, על-פי מחקרה של דר' הבר, מספרים כי משרד-החוץ מכיר אמנם בערכם התדמיתי של ארגונים אלה ועל כן עושה בהם שימוש אך אינו משתתף בהוצאות הכרוכות בכך: "נציגי המדינה דיווחו על נכונותם לשתף פעולה עם ארגונים אלה ואף ציינו את תרומתם לדימויה של החברה הישראלית בזירה הבין-לאומית, אך על אף גילויי האהדה אין מדובר בתמיכה כספית".

עבור לתוכן העמוד