התנדבות בעת המשבר הכלכלי
23/12/2008
הגדל

מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים מקצועיים של מכון לר לניהול התנדבות ביד שרה. מכון לר מפתח ומרכז מידע מקצועי על ההתנדבות בישראל. לאתר מכון לר www.hitnadvut.org  

חלוקת העבודה שכירים-מתנדבים: זמנים חדשים, הנחיות חדשות, פתרונות חדשים?

היום רבים יודעים שחלק גדול ממה שאנו מכירים כמערך הביטחון הסוציאלי ושפע שירותי הבריאות והרווחה שהורגלנו לקיומם הם מעשה ידיהם ופרי יזמתם של מתנדבים יחידים. ניתן לדמות זאת לפעילות לא-מאורגנת של גבירה חסודה המעתירה חסדים על חולים ויתומים מסכנים, או לחילופין,  למה שסוזן אליס כינתה "השוליים הסהרוריים" – יחידים, תכופות בעקבות טרגדיות אישיות, אי-צדק או מחלה – שהחלו לפעול למיקוד תשומת-הלב למצבי מצוקה, להענקת שירותים ולתיקון המצב. כך או כך, פעילות התנדבותית היא היסוד שעליו מושתתים חיי קהילה.

המעבר הזה –  ממעשי חסד של יחידים שנאבקו נגד מצבי מצוקה קיימים, דרך שירותים ראשונים, תכופות מעשה טלאי על טלאי, שסיפקו שכירים באופן יותר ויותר מאורגן, ועד לשירותים לא רק בתשלום אלא אף "מקצועיים" – זכה לתיעוד נרחב.

במשך עשרות בשנים מגמת ההתפתחות היתה חד-כיוונית – מהתנדבות לעבודה שכירה. את המגמה הזאת הובילו מתנדבים שעם הזמן הפכו לעובדים בשכר. בהדרגה העבודה המאורגנת חדרה אל המגזר הציבורי ואל מגזר המלכ"רים, ובשלושת העשורים האחרונים יותר ויותר משרות של שכירים מוסדו באמצעות הסכמים קיבוציים. המעבר מהתנדבות לעבודה שכירה לא נתקל כמעט בהתנגדות. למעשה ניתן למצוא היום מקומות רבים המעסיקים שכירים ומתנדבים אלה לצד אלה – אם לא במשרות זהות הרי לפחות כחברים בצוות המופקד על ביצוע קשת רחבה של פונקציות חשובות ותכופות אף חיוניות,
כגון:
- מכבי אש שכירים ומתנדבים העובדים אלה לצד אלה;
- מתנדבים בחדרי מיון בבתי-חולים, הדואגים לנוחות החולים ותומכים בהם נפשית;
- שכירים המופקדים על מדריכות בתנועות נוער לנערות (Girl Guide, Girl Scouts);
- שירותי הצלה בים וכבאות באוסטרליה, המבוצעים באורח כמעט בלעדי בידי מתנדבים;
- אנשי מקצוע מובילים התורמים מומחיות וידע להקמת שכונות מגורים.

לדעתי – אם גם הדברים ינוסחו כאן בפשטנות יתר – מגמת ההתפתחות הזאת מעלה כמה שאלות נוקבות שעלינו להתמודד עמן:
- האם במלכ"רים יש לתת עדיפות לזכויות העובדים על-פני מטרות הארגון ושליחותו?
- אם ארגון יכול לשרת בני-אדם רבים יותר, להעניק להם שירות טוב יותר או להשיג את מטרותיו ביתר הצלחה – האין הוא מחויב (מבחינה חוקית או מוסרית) לעשות זאת?
- האם אנו קיימים כדי לספק למועסקים מקום עבודה?
- אם נידרש לבחור בין מחייה לבין הגשמת המטרה – מהי מחויבותנו העיקרית?

אבהיר את עצמי – אינני באה לטעון שיש להחליף בשרירות לב את כל השכירים במתנדבים ככל שניתן למצאם, ומזה 30 שנה אני חוזרת ומתריעה שהחלפת שכירים במתנדבים בלא הבחנה עלולה לפגוע בהמשך המימון של משרות קיימות כשהעניינים משתבשים. אבל כשהמימון באמת כבר איננו בהישג יד – האם עלינו להשאיר לקוחות ללא שירות חיוני רק מפני שהפונקציה הנידונה בוצעה בעבר בידי שכירים? ושאלה קשה מזו – אם פונקציה שהיום מבוצעת בידי שכירים יכולה להתבצע לא פחות טוב בידי מתנדבים – האין זה הגיוני שהמלכ"ר יארגן מחדש את כוח האדם שלו כדי שיוכל למקסם את טווח פעילותו וכך גם יחזק את מימוש שליחותו? ואם ניתן לשחרר שכירים על-ידי העסקת מתנדבים בתחום מסוים – האם אין זה הגיוני להעביר כוח אדם שהתפנה לתחום שירות אחר?

אין כוונתי לומר שנשכח אי פעם את התפקיד שמילאה העבודה המאורגנת בהשגת זכויות לעובדים ובהגנה עליהן, ואיני חושבת שאין עוד צורך לפקוח עין ולשמור על ההישגים הקיימים. נהפוך הוא – אנו זקוקים לעבודה המאורגנת כדי להילחם למען זכויות העובד ולפקח על מימושן. תמימות היא לראות בנדבנות גורם שיכול להנחות קבלת החלטות בפעילות למטרות רווח.

עלינו לזכור שתנועת העבודה היא בת-בריתנו בהגנה על רשת הביטחון הסוציאלי, במאבק נגד ביטול שירותים קהילתיים חיוניים, כשדולה בנושאי זכויות ורווחה בפני הממשלה וגורמי מימון – והיא עושה זאת לא רק למען חבריה אלא למען כלל האזרחים. במובן זה העבודה המאורגנת היא מבני בריתנו העיקריים, הגם שלא מיהרנו להודות בקיומה של ברית כזאת ולהפיק ממנה את מירב התועלת.

ובכל זאת, הזמנים השתנו מן הקצה אל הקצה. מקצת השאלות נותרו בעינן וקצתן חדשות. האם קיימות הנחיות שיעזרו למלכ"רים לפעול באורח מוסרי, ראוי, על-פי החוק ומתוך יושרה?

וחשוב לא פחות – מדינות רבות, בעיקר באירופה, מתמודדות עם אבטלה מתמשכת, והקריאה להגדיר מחדש צורות עבודה מסורתיות הפכו קבילות יותר בעיני גורמים פוליטיים. חוקרים כמו אולריך בק (Ulrich Beck) וג'רמי ריפקין (Jeremy Rifkin) הציעו להשוות את סטטוס עבודת התנדבותית לזה של עבודה שכירה וליצור מערכת חדשה של הכרה חברתית בעבור אנשים הממלאים תפקידים בשירות הקהילה. השיטה תאפשר למתנדבים לקבל תשלום ב"דולרים חברתיים", שיחד עם תשלומיהם הכספיים למערך הביטחון הסוציאלי ייחשבו גם הם תשלומים לצורך קבלת שירותי בריאות, חינוך או הטבות לעת פרישה. בלא קשר להערכה הגבוהה לבק ולריפקין ולשיטתם, הצעתם מלמדת על שינויים גדולים בתפקידי ההתנדבות ובפוטנציאל שלה, ובתפקידים הממלאים עבודה שכירה, שירות לקהילה ואחריות חברתית. 

האין זו העת שבה ראשי עולם ההתנדבות נקראים לפתוח דו-שיח עם עמיתיהם-עמיתינו אנשי העבודה המאורגנת? ראוי ליצור הנחיות חדשות שיותאמו לבעיות זמננו אשר בדרך מתחשבת, רגישה ומוסרית יסייעו לפתור את השאלה הקשה "מי צריך לעשות מה", וזאת מבלי לשכוח לרגע במה עלינו להתמקד בראש ובראשונה – בהשגת המטרה.


Linda Graff and Associates Inc.
www.lindagraff.ca

עבור לתוכן העמוד