הזירה החברתית כמרחב פעילות לפורשים מפעילות פוליטית ומשירות צבאי
התבוננות בהחלטות אותם קיבלו פורשים רבים מהזירה הפוליטית מראה שהאפשרות של מעורבות עיסקית, היא הנפוצה והמקובלת ביותר.
29/10/2008

בנאומו האחרון במועצת קדימה בה הכריז שאול מופז על החלטתו לסיים את פסק הזמן אותו נטל לעצמו, לחזור ולמלא את תפקידו כשר ולשוב לפעילות פוליטית מלאה בקדימה, הוא הסביר את החלטתו בכך שהאופציה של השתלבות בעסקים "ועשייה לביתי" אינה תואמת את כישוריו ושאיפותיו האישיות ולכן הוא החליט להמשיך ולתפקד בזירה הפוליטית.

הרושם שעשוי להתקבל מדבריו של מופז הוא שבפני אלו הפורשים מרצונם, או שלא מרצונם, מפעילות פוליטית ניצבת למעשה רק אפשרות אחת – השתלבות בעולם העסקים. ואכן, התבוננות בהחלטות אותם קיבלו פורשים רבים מהזירה הפוליטית ומזירות נוספות כמו שירות בצבא מראה שהאפשרות של מעורבות עיסקית, ששכרה בצידה, היא הנפוצה והמקובלת ביותר. המסלול אותו בחרו אישים כמו אברהם בורג, דני נוה, אהוד ברק (שחזר בינתיים לפעילות פוליטית לאחר כמה שנים של שהות בעולם העסקים), דן חלוץ ורבים אחרים היא עדות מובהקת לכך. אחד הנימוקים אותם משמיעים הפורשים ההופכים להיות אנשי עסקים היא שלאחר שנים רבות של שירות למען הציבור בממשלה, בכנסת ובצבא הגיעה העת "לעשות לביתם", כלומר – להרוויח כסף. נימוק זה הא כמובן בעייתי וזאת לפחות משתי סיבות עיקריות: ראשית, הפורשים מקבלים בדרך כלל פנסיה נדיבה (ולעיתים מספר פנסיות) המבטיחה להם רמת חיים גבוהה, ושנית, אין אומנם כל פסול בפנייה לעולם העסקים, אך היא משקפת נורמת התנהגות שעשיית כסף רב היא מניע דומיננטי. כאשר נורמה זו מאומצת ומיושמת על ידי אנשים שמילאו תפקידי מנהיגות ומשפיעים על עיצוב דעת הקהל, היא מקרינה ללא ספק על עולם הערכים המנחה את התנהגות הציבור ומחזקת את התחושה בדבר הזיקה בין שלטון והון.

ראוייה לציון ואף תמוהה העובדה שמופז ורבים מהפורשים שפנו לעולם העסקים לא שקלו אפשרויות של מעורבות בזירות פעילות אחרות, שאמנם אינן מספקות כל תמורה כספית או מבטיחה לכל היותר תגמול כספי צנוע, אך היא קשורה לתרומה לחברה וכרוכה בקבלת תגמולים אחרים. להלן נציין כמה מזירות פעילות אלו: מילוי תפקידי מנהיגות וניהול במערכת החינוך ובשירותים חברתיים אחרים ביישובים בפריפריה, ניהול עמותות העוסקות בנושאים חברתיים שונים ובאיכות הסביבה, פיתוח שירותים ומיזמים חברתיים חדשים ופעילות התנדבותית באיזורי מצוקה. אין ספק שהכישורים, המיומנויות והניסיון הרב אותו רכשו המנהיגים הפוליטיים וקציני הצבא במסגרת התפקידים אותם מילאו עשויים לתרום באורח משמעותי לקידומה החברתי של החברה הישראלית אם הם יחליטו לפעול בזירה החברתית. ניתן גם להניח שפעילות זו תסייע ביצירת נורמות חדשות של התנהגות בקרב המנהיגים הממשיכים לפעול בזירה הפוליטית ותשפיע גם על התנהגות הציבור.

כמה מנהיגים שפרשו מפעילות פוליטית וקצינים בכירים שסיימו את שירותם הצבאי אכן אימצו דפוס התנהגות זה, אך למרבה הצער הם מעטים. נציין כמה מהם: ליובה אליאב שתיפקד כמה שנים כסניטר בבית חולים ולאחר מכן יזם והקים מרכז חינוכי בניצנה, האלוף דורון אלמוג שהקים מרכז טיפולי לילדים בנגב, יוסי שריד שלימד אזרחות בבתי ספר בקרית שמונה ובשדרות ועמרם מצנע התורם באופן משמעותי לקידומה של ירוחם במסגרת תפקידו כראש מועצת היישוב.

האופציה העסקית היא איפוא רק אחת מהאפשרויות הניצבות בפני הפורשים מפעילות פוליטית ומשירות צבאי, קיימת גם הזירה החברתית הפותחת בפניהם כר פעילות מאתגר וחיוני שיאפשר להם להשפיע על צביונה של החברה הישראלית.
הזירה החברתית פותחת בפניהם כר פעילות מאתגר בו יכולים הם לתרום מכישוריהם הרבים לקידומה של החברה הישראלית.


       פרופ' יוסף קטן הוא חבר הנהלת
       המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

 

 

 

 


עבור לתוכן העמוד