האם בני ישראל עדיין ערבים זה לזה?
2/10/2008

מאז גיבושה של הקהילה היהודית היו בני ישראל ערבים זה לזה. גמילות חסדים, דאגה לזולת ומתת נדיבה לנזקקים היו חלק מההוויה היומיומית של החיים היהודים בתפוצות. מסורת זו הועברה למדינת ישראל שמוסדות הערבות ההדדית שלה זכו לתהילה רבה. השאלה היא האם, לאור התמורות המפליגות שמתרחשות בחברה הישראלית, רוח ההתנדבות עדיין מפעמת בנו? התשובה, שתבחן להלן, בודקת את הגורמים שמעודדים התנדבות ואת אלה שבולמים אותה.

  

גורמים מעודדי התנדבות

א. עליה ברמת החיים

הגורם הבולט ביותר שמאיץ את המשך הערבות ההדדית הוא העליה הדרמטית ברמת החיים. בחג היובל שלה ישראל היא מדינת שפע לכל דבר. עם הכנסה של כ-17 אלף דולר לשנה, רמת החיים של אזרחיה משתווה לזו של מדינות אירופאיות בינוניות. קניונים שניתן למצוא בהם מוצרי מותרות לרוב צצים על כל גבעה, נמל התעופה בן-גוריון צר מלהכיל את המוני היוצאים למסעות נופש בחו"ל. צפיפות הדיור שאפיינה את המדינה בשנות קליטת העליה כמעט נעלמה. רמת ההשכלה עלתה מאוד כאשר מוסדות להשכלה גבוהה, אוניברסיטאות, מיכללות וקולג'ים למיניהם מציעים תארים לכל דורש. אמנם נותרו בישראל איי מצוקה רבים, אך התמונה הכללית היא ורודה למדי. הספרות המחקרית מצביעה על קשר בדוק בין רמת חיים לפעילות זולתית. אדם שאינו קשה יום, שעתותיו בידו והוא משוחרר מדאגות קיומיות נוטה יותר להתנדב למען הזולת. מבחינה זו יש בישראל כר נרחב לפעילות התנדבותית.

ב. עליונות הקהילה

מדינת ישראל היתה תמיד מדינה "קהילתית". המפעל הציוני בארץ ישראל הונע על ידי מטרות לאומיות עליונות שהתרומה לכלל היתה אחת הבולטות ביניהן. החלוץ היה מצופה להתעלם ממאוויו האישיים ולהקדיש את עצמו לבנין המולדת. רדיפת עושר ושררה נחשבו למטרות מגונות. תרומה לכלל זכתה להערכה רבה. הביטוי "טוב למות בעד ארצנו" גילם בצורה קיצונית את המסירות לעניני הכלל. שרידים ממורשת זו מצויים בישראל בת זמננו. בסקר שערכתי לאחרונה (במרץ 1998) הסכימו (נתנו ציון 1-5 בסולם של 10 נקודות) 85.3 אחוזים מהנשאלים (מידגם מייצג של כ-500 יהודים עירוניים) עם ההיגד:"למען קיומה של מדינה ישראל אני מוכל להקריב הרבה באופן אישי". אוירה כזו של נכונות לתרום למען הכלל מעודדת פילנתרופיה.

ג. עליונות הקהילה

מאז יסודה התמודדה החברה הישראלית עם אתגרים. יבוש הביצות והפרחת השממה הם אתגרים שהוצבו בפניה עם ראשית מפעל ההתיישבות. לכך היה המשך בשנות קיומה של המדינה. קליטת העולים, ביעור הבערות, שיקום השכונות ומניעת אלימות במשפחה הם רק דוגמאות לאתגרים שנוטל על עצמה החברה. אמנם לא כל האתגרים הללו היו פרי יוזמה ציבורית. לעיתים קרובות הם נבעו מהאליטה הפוליטית והונעו על ידי שיקולים פוליטיים.  אך התוצאה היתה רצויה שכן ההתנדבות הוצגה כאתגר. מסעות פרסום קולניים באמצעי התקשורת מסייעים ליצירת אוירה של התמודדות עם בעיות חברתיות וממריצים התנדבות.

ד. יצור הון חברתי

"הון חברתי" הוא מושג מפתח בהבנת תהליכי ההתנדבות. המכונה שמיצרת הון זה היא יחסי גומלין בין בני אדם שמושתתים על אמון הדדי, ומודעות לצרכי הזולת. התוצר שמפיקה מכונה זו הוא אמפתיה, רגישות לזולת, ליגונו ולשמחתו. כאשר יש יצור נרחב של הון קהילתי האזרח אינו מסוגר בד' אמות ביתו אלא הוא מעורב בין הבריות דורש טוב ועושה טוב. הספרות המחקרית מצביעה על קשר בין יציבות דמוקרטית לבין יצור הון חברתי. כאשר המשטר אינו סופג זעזועים, כאשר החיים מתנהלים פחות או יותר על פי הצפוי, כאשר יש הזדמנויות כלכליות להתקדם בסולם החיים, יש סיכוי טוב יותר ליצור הון חברתי. ישראל בת-זמננו מספקת אוירה נוחה ליצור הון חברתי. היא כבר בת חמישים שנה. אמנם הסכסוך הישראלי-ערבי טרם בא על פתרונות אך השלום כבר מסתמן באופק. במדינה לא היתה מעולם מהפכה או הפיכה. המשטר שלה יציב. אין בה  מוקדים חריפים של קריאת תגר. על אף רצח ראש הממשלה רמת האלימות הפוליטית היא נמוכה. על רקע זה יש לצפות ליצירת הון חברתי מספיק לעידוד ההתנדבות.

 

על תמונה אופטימית זו מעיבים גורמים שבולמים פעילות למען הקהילה.

 

גורמים בולמי התנדבות

א. תרבות הפנאי

דווקא משום שרמת חייהם של הישראלים נמצאת בנסיקה הם נסחפו לתוך מעגל קסמים של תרבות צרכנית. במדינות העולם המערבי מתפתחת תרבות בתר-חומרית שבמרכזה דגש על איכות חיים ועל הענקת זכויות לקבוצות מיעוטים ולא על רמת החיים. האזרח המערבי שבע תענוגות חומריים והוא פונה לאפיקים אחרים. ישראל עדיין לא ספגה את 'הלם העתיד'. היא חיה בהווה ואזרחיה להוטים לרכוש את כל מוצרי חברת השפע. אמנם לישראלי יש היום יותר פנאי מאשר בעבר אך הוא צרכן מושבע של אמצעי התקשורת, הוא משוטט בקניונים ובדרכים ואינו מוצא מנוחה לנפשו בביקוש אחרי מותרות. ההתנדבות הפכה עבורו לעניין שולי.

ב. פסיביזציה של החיים החברתיים

אמצעי התקשורת המתקדמים תרצו לחיזוק הנטיות הפסיביות שתמיד היו רווחות בקרב הישראלים. החברה הישראלית היא חברה מגוייסת שמנהיגיה רתמו אותה למשימות לאומיות. כתוצאה נוצרה בישראל דמוקרטיה "לא ליברלית" כדברי אחד החוקרים, שאזרחיה שמחים לקרוא תגר על השלטון ולהפיק מקרבם יוזמות אזרחיות. הטלביזיה ממלאת תפקיד חשוב בפסיביזציה של האזרח הישראלי. התערבות המדינה בתחומים שונים של חייו הפכה אותו לנתין יותר מאשר לאזרח. מגמות אלו משתנות בהדרגה אך רישומן עדיין ניכר.

ג. מיפגיזציה של החיים הקהילתיים

ישראל היתה מדינת מפלגות קלסית שבה המפלגות השפיעו לא רק על החיים הפוליטיים אלא גם על החיים החברתיים. הן ליוו את האזרח מן העריסה עד הקבר ודאגו לכל צרכיו. "התנדבות" היתה למעשה מאורגנת ומנוהלת על ידי מפלגות פוליטיות. המפלגות בנות זמננו אינן מזכירות אפילו את הגופים שהיו פעילים בעשורים הראשונים לקיום המדינה. הן איבדו חלק גדול מנכסיהן ויוקרתן. יחד עם זאת, בעשור האחרון גילו המפלגות את יעילותה של ההתנדבות כמכשיר לגיוס פוליטי. ש"ס היא הדוגמא הבולטת ביותר. אך לאחרונה התבשרנו שגם מפלגת העבודה מקימה עמותות למטרות פילנתרופיות (חלקות מחשבים בשכונות של אתיופים, הכשרה מקצועית למובטלים וכיו"ב).

גם מפלגות אחרות מגלות עניין בתחומים שהיו שמורים למתנדבים שאינם מפלגתיים. נראה שהמפלגתיות חודרת שוב לאותו מירקם שאמור להפיק את ההון החברתי מכוחותיו העצמיים ולא בסיוע פוליטיקאים. חזירה זו, אף כי היא עשויה להיות מועילה מאוד, אינה מסייעת להתנדבות שורשית.

ד. אנוכיות חברתית

לבסוף, לאור המגמות הרווחות בחברה הישראלית יש סכנה שבאלף השני בני ישראל לא יהיו ערבים זה לזה. במדינה מתפתחת תרבות שהסיסמה שלה היא: " אם אין אני לי מי לי?" הרדיפה אחרי כוח, כסף וכבוד מעבירה הרבה אנשים על דעתם ומותירה זמן ועניין מועטים לעיסוק בענייני הכלל. אמנם מדינת ישראל, בדין, עושה מאמצים לתגמל את המועמדים (למשל, הענקת אות המתנדב על ידי נשיא המדינה) ואף תורמת לחיזוק המוסדות שעוסקים בארגון ובעידוד ההתנדבות, אך צעדים אלו נעשים נגד הזרם. למרות האמור לעיל, לחלק מאזרחי ישראל נמאס לרתום את עצמם לשירות הקהילה. הם מעוניינים בחיים טובים. עכשיו. אווירה כזו אינה יוצרת כר פורה לפעילות קהילתית ולהתנדבות.

 

לסיכום,
רשימה קצרה זו מצביעה על מגמות לכאן ולכן. מצד אחד, קיימים מכשולים להתנדבות שנעוצים בהתפתחויות חברתיות וכלכליות שאנו צופים רק בראשיתן. מצד שני, קיימים יסודות חברתיים איתנים שמעודדים התנדבות. ניתן  לטפח את האחרונים תוך הכרה ש"הנדסה חברתית" יכולה לתרום לחיזוק מגמות רצויות.

עבור לתוכן העמוד