מחאת עניים: רבבות רעבים ממתינים לסיוע
כמו בכל שנה, גם בחגים הקרובים ימצאו עצמן אלפי משפחות נסמכות על סיוע מארגונים פרטיים. עמותת "לתת", שהתחילה במסע תרומות ארצי, הציבה אלפי דמויות בכיכר רבין, כדי לזעוק מחאה.
הגדל

מחאה בשם הרעבים, בלב המרכז השַבֵע. תושבי תל אביב שעברו הבוקר (ה') ליד כיכר רבין, לא יכלו להתעלם מאלפי דמויות לבנות שהוצבו בשורות שורות, במסגרת עצרת מחאה דוממת למען הנזקקים. מאחורי המיזם עומד ארגון "לתת", שהחל היום את מסע התרומות השנתי במסגרתו נאספים כספים ומוצרי מזון עבור מעוטי יכולת שאינם יכולים לדאוג לרווחת משפחתם בערב ראש השנה.
 

בארגון מסבירים כי בחרו לקיים מחאה המונית ושקטה באמצעות דמויות מקרטון, כדי להמחיש לציבור הרחב את מצוקתם של ההמונים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם. אותם נזקקים, שעסוקים במלחמת הישרדות יומיומית, אינם מוצאים זמן למחות על מצבם וב"לתת" מקווים שהעצרת השקטה תעביר בשמם את המסר לציבור הרחב. במסגרת מסע התרומות, שיימשך עד ראש השנה, יפעלו 12,000 מתנדבים בכל הארץ באיסוף מזון והעלאת המודעות לבעיות העוני בישראל. בין היתר יתבקשו האזרחים לתרום ארוחה בשווי עשר שקלים עבור הנזקקים.
 
על פי נתוני המשרד לביטוח לאומי חיים כיום בישראל 1,630,100 נזקקים, בהם 775,400 ילדים מתחת לקו העוני. דו"ח אלטרנטיבי של ארגון "לתת" משנת 2006 מלמד כי 36 אחוז ממקבלי הסיוע התנסו במצב של רעב, 45 אחוזים מהנזקקים נאלצו לאכול רק שתי ארוחות חמות בשבוע ו-47 אחוזים לא מאמינים כי ייצאו ממעגל העוני. כ-70 אחוזים מן העמותות אינן מצליחות לתת מענה לכלל הנזקקים הפונים לקבלת סיוע.


ערן ויינטרוב, מנכ"ל "לתת", אמר ל-ynet לקראת מסע התרומות הארצי: "אנחנו חשים בושה מאוד גדולה כי הממשלה הפקירה את אותם מיליון אנשים שזקוקים למזון ואנחנו עושים את הפעילות הזאת מחוסר ברירה. אני מקווה שכל עוד יש אנשים שזקוקים למזון, הנושא הזה יהיה תמיד בראש סדר העדיפויות. השאלה אם מצרכי מזון בסיסיים יהיו על שולחנם של עניים ונזקקים לא צריכה להיות תלויה בארגונים וולנטריים".
 
איך מסתדרים עם עשרה שקלים ביומיים?
אילנה, אם חד הורית מחדרה, היא עוד דוגמה אחת מני רבות למשפחות שלא יכולות להרשות לעצמן להתכונן כראוי לחגים. לפני כעשר שנים היא התגרשה מבעלה ומאז נמצאת מולו במאבקים משפטיים ומנסה לשרוד. לפני כשנתיים היא גם עברה תאונת דרכים ובעקבות כך הפסיקה את עבודתה כנציגת שירות ומכירות של חברת קוסמטיקה. היא חיה כיום בדירת חדר וחצי עם שתי בנותיה (15 ו-18 ) ומתקיימת מקצבת ביטוח לאומי ומזונות של 2,300 שקלים.
 
בשיחה עם ynet סיפרה אילנה כי ללא סיוע של עמותות מזון לא היתה שורדת וכי את החגים הקרובים היא מתכוונת לעשות אצל קרובי משפחה, משום שאינה מסוגלת לארגן בעצמה את הארוחות. "כשיש לי עשרה שקלים ליומיים, אני אומרת לילדות שלי שאנחנו ביומיים של לחם וחלב. אין לנו שום דבר אחר לאכול. מזמן הן לא ראו מוצרי חלב, מעדנים ועוף. הן אוכלות מוצרים כאלו רק פעם בשבועיים, כשאני מקבלת תרומת מהעמותה. הידרדרתי לעוני ואני לא יכולה לתאר את התחושה ואת ההרגשה כשאין מה לתת אוכל לילדים, זה מעבר ליכולתי".
 
אילנה אינה מנסה להסתיר את הקושי היומיומי עימו היא מתמודדת ומפנה אצבע מאשימה אל המדינה, שהייתה אמורה לדאוג לה והותירה אותה לחסדי העמותות: "פשוט שרפו לי את הנשמה. אני לא יכולה לתאר את הכאב וההשפלה. אם לא העמותות ואנשים טובים אחרים, לא הייתי שורדת. הממסד החברתי פשוט חולה, הם פשוט לא עושים כלום. החברה בישראל חולה. הרי בסופו של דבר מעוני צומחת האלימות. הלוואי שאלו שיושבים בממשלה יחוו את זה על בשרם ואז יבינו טוב יותר איך לנסות ולרפא את החברה שלנו".


** הכתבה פורסמה באתר Ynet בתאריך 23.8.07.

עבור לתוכן העמוד