"מפעל" ההתנדבות של דבורה פישר ז"ל
סיפור יוצא דופן של אשת העסקים הגב' דבורה פישר שהשכילה לשלב בחייה את נושא ההתנדבות ושימשה אות ומופת למשפחתה לידידיה ולסובבים אותה.
הגדל

מתוך גליון 6 של הביטאון "ילדים בסיכוי"

 

בחודש אוקטובר 2006 הלכה לעולמה דבורה פישר ז"ל חברת הנהלה ויו"ר פרויקט מתנדבים ב "ילדים בסיכוי – המועצה לילדי פנימיות". דבורה הייתה פעילה עד ליומה האחרון, דאגה להתעדכן מביתה בנעשה במועצה ולא ויתרה על אף פגישה מקצועית או אישית. ימים ספורים לפני פטירתה, כאשר מצבה הלך והידרדר, ביקר בביתה פרופ' דן שניט. במהלך הביקור, דבורה ביקשה ממנו לעדכן אותה בפרט מסוים הקשור לעובדת המועצה. גם ברגעים קשים אלה היה חשוב לה להתעדכן בפרט הזה, והוא הבטיח לחזור אליה עם תשובה. כאשר חזר – דבורה כבר לא הייתה.

 

 

בשנת 1991 התנדבה דבורה לפעילות ב"מועצה לילד החוסה" (כיום "ילדים בסיכוי") אך סיפור האהבה של דבורה עם ילדים התחיל הרבה קודם לכן בשנת 1980, כאשר החליטה שמשפחתה תהיה משפחה מארחת לשני ילדים, אח ואחות, באחת הפנימיות. רותי הייתה בת 4 ואמיר, שהצטרף מאוחר יותר, היה בן 6. ד"ר אלי פישר, בעלה של דבורה, מספר על כך בספרו האוטוביוגרפי – ד"ר פישר "בלי מקדם הגנה" (הוצאת "צבעונים").

 

"בראשית שנות השמונים, הגשימה דבורה את רצונה להתנדב לקהילה ולעשות למען ילדים במצוקה. היא ראתה בעיתון מודעה של מוסד "נווה טף" בתל אביב, המחפש משפחות מארחות לחניכיו, ילדים ממשפחות הרוסות ושאלה אותי ואת הבנות אם נסכים לשמש משפחה מארחת לילדה מהמוסד. הסכמנו בהתלהבות, ודבורה נסעה למוסד כדי לראות את הילדים. מבטה נפל על רותי בת השלוש. "רותי נתקעה לי בנשימה" אמרה כששבה הביתה. ומאז במשך שלוש שנים לקחנו את רותי הביתה פעמיים בחודש לסופי שבוע. נורית בת העשר (בתם הצעירה של דבורה ואלי) קיבלה את רותי בשמחה ובהתלהבות. כעבור שלוש שנים הודיע לנו המוסד שלפי הנהלים הועברה רותי לכפר הילדים "בן שמן". ב"בן שמן" התחנך גם אמיר, אחיה הגדול ממנה בכמה שנים, והעובדים הסוציאליים ביקשו שנארח גם אותו. כמובן, הסכמנו, וכך בסופי שבוע היו לנו חמישה ילדים בבית. הקשר עם רותי ואמיר נמשך עד היום הזה. הם מבקרים בביתנו ואנו עומדים לרשותם בכל תחום. רותי היא כבר אם לארבעה ילדים ששמרה על קשר הדוק ואוהב עם דבורה עד יומה האחרון."

 

דבורה של "ילדים בסיכוי"

 

"את דבורה גייסתי לעמותה על מדרגות הכניסה לעיריית ת"א. חשבתי כי ראוי שתהיה דמות תל אביבית מוכרת ומוערכת מעולם העסקים, שתייצג את עניינם של ילדי הפנימיות מת"א המפוזרים בפנימיות ברחבי הארץ", אומרת אסתר לובוחינסקי, שיזמה את הקמת העמותה. "דבורה נעתרה לבקשתי והצטרפה אל הנהלת המועצה, ומאז היוותה את חוד החנית לגיוס משפחות מארחות, מתנדבים וידידים לילדים". אסתר מוסיפה כי המועצה זכתה גם מניסיונה הניהולי של דבורה כמנכ"ל משותף של "מפעלי ד"ר פישר" שהביאה עימה דפוסי ניהול יעילים. "הייתה לה דרך מיוחדת להוביל תהליכים ושינויים, בנועם, ברגישות ותוך הקשבה לצרכים האישיים והכלליים. היא הייתה חברה פעילה בוועדת כוח האדם של המועצה והיה לה משקל רב בבחירה מושכלת של עובדי המועצה".

 

ענת ליפשיץ, האחראית על נושא ההתנדבות של העמותה בצפון, שעבדה עם דבורה באופן רציף, מספרת כי דבורה הייתה כתף מקצועית להישען עליה.  "היה לה מאוד חשוב שלכל ילד תימצא משפחה מארחת, הדאגה הזו הופנתה גם כלפי ילדים ערביים חסרי עורף משפחתי, דבורה רצתה שתהיה להם את האפשרות ליהנות ממשפחות מארחות מהמגזר הערבי". חמוטל גורדון-שמיר , ראש תחום סוציאלי במועצה, מדגישה שדבורה לא נתנה לקושי הפיזי שליווה אותה לשבור את רוחה, ולמרות מצבה המשיכה להתנדב ולהגיע לכל מקום. היא מספרת על הקשר המיוחד שהיה לדבורה עם פרויקט האפוטרופסות ועל המאמצים שעשתה לגייס משאבים עבורו כדי לקדמו.

 

"אמא תמיד אמרה שמתנדב מקבל הרבה יותר ממה שהוא נותן" המחויבות של דבורה לנושא ההתנדבות באה לידי ביטוי גם במפעל המשפחתי. כאן סייעה לעובד שבתו רצתה ללמוד לנגן בפסנתר, וכאן ארגנה פעילויות אחרות לעובדים. והכול בצנעה ומבלי לוותר על הטיפול בשלושת בנותיה.

 

"דבורה דאגה לבוא הביתה בכל יום בצהריים, באמצע יום העבודה, כדי לשבת עם הבנות לארוחת הצהריים", מספר אלי "היא ידעה לשלב באופן יוצא מהכלל את עבודתה במפעל ואת פעילויותיה הרבות, לרבות ההתנדבות, יחד עם תפקידיה האימהיים".

 

"אמא תמיד אמרה שהמתנדב מקבל הרבה יותר ממה שהוא נותן", אומרת סיגל, ביתם האמצעית של דבורה ואלי פישר, "היא הקדישה לנושא ההתנדבות 25 שעות ביממה"."קשה לנו עכשיו להיכנס לנעליה הגדולות של אמא.אולם, כל אחת מאיתנו עשתה ועושה רבות בתחום הזה, כי זה מה שספגנו בבית: כל אחד צריך לעשות משהו למען האחר – כל אחד יכול לתרום, וכל מי שתורם, יגרום גם לאחר לתרום, משהו בסגנון של "תעביר את זה הלאה", וכמובן שלנו הייתה דוגמה אישית נפלאה".

 

כזאת הייתה דבורה פישר, אישה אשר ראתה בהתנדבות ערך עליון, ובדרכה המיוחדת הנחילה אותו לבני משפחתה.

עבור לתוכן העמוד