עקביא ארבל – ידיד ורע לקהילת ההתנדבות בישראל הלך מאיתנו,
הגדל

עקיבא ארבל, ידיד ורע מזה חצי יובל שנים לקהילת ארגוני המתנדבים בישראל,נפטר ביום ה' כ"ד בניסן תשס"ז.

מאז ראשית שנות השמונים ליווה עקיבא מקרוב את צמיחתם והתפתחותם של ארגוני מתנדבים רבים בישראל. ארגוני העיוורים והחרשים, ארגוני הילדים ובני הנוער בסיכון, ארגוני ההורים והמשפחות לילדים חולים – סיסטיק פיברוזיס ואלו"ט, ילדי ניצן וילדי אקי"ם, זכו לסיועו המקצועי והרעיוני בפיתוח ארגוניהם. עקיבא סייע לא רק בהבטחת התשתית הכלכלית לקיומם של הארגונים אלא בעיקר בעיצוב וחידוד מיצובם הרעיוני וביכולתו לסייע להם להביא את עניינם, את צורכיהם וכאבם בפני הציבור הישראלי בכללותו.

בזכות עבודתו ואמונתו נחשפו דורות של תלמידים להכיר מקרוב את בני גילם הנפגעים, המתקשים, המודרים חברתית, כלכלית ואנושית. עקיבא סייע רבות בפתיחת הלב והנשמה של מערכת החינוך להכרה בחשיבות העשייה ההתנדבותית של ילדים ובני נוער, ובגיוסם למען משימות חברתיות וקהילתיות.

עקיבא היה לי לשותף, אח ורע, בפיתוח המודעות הציבורית למען ילדים ובני נוער בסיכון. כשהתחלנו לעבוד ביחד לפני עשרים שנה, נושא הילדים והנוער בסיכון היה נושא זנוח, שולי שלא נתפס לא על ידי קהילת ארגוני המתנדבים עצמם, לא על ידי הציבור ולא על ידי הממשלה כנושא ראוי שיש להציפו בפני הציבור הרחב.

עקיבא ליווה מקרוב את מאבקם של על"ם ושל אל"י, של אלק"ן ושל ילדים – המועצה לילד החוסה, של יד ביד ושל אל סם, בכנסת, במשרד החינוך ובוועדות הציבוריות השונות להבטחת העלאת עניינם של ילדי המצוקה של חברתנו, ילדי הפריפריה והעוני של ישראל, על סדר היום הציבורי והפוליטי של החברה. עם השנים פיתח עקיבא אסטרטגיות שונות ומגוונות להצגתם עניינם של החלשים והמודרים בחברתנו, ובעזרתו כל בית ומשפחה בישראל נחשפו לכאבם ומצוקתם של החלשים.

אחדים הכירו את עקיבא כאיש מעשה עניני ומהוקצע. רבים אחרים פגשו את המיוחד והמקסים באישיותו. את האדם האוהב והמאמין, שפועל לא רק לצורכי פרנסה אלא בעיקר מתוך אמונה חברתית ואנושית באדם, ובארגון המתנדבים הפועל למענו. איש עם לב חם, אוהב ותומך, איש רעים להתרועע, איש מעשה רב פנים איש העולם הגדול, אוהב תרבות ואומנות.

אבד לכולנו, לקהילת ההתנדבות בישראל, שותף, חבר ומאמין אמיתי.

יהיה זכרו ברוך

מייק נפתלי

עבור לתוכן העמוד