כיצד ניתן להסביר אלטרואיזם?
הגדל

מתוך מגזין "גלילאו". פורסם לראשונה באתר Ynet

מקור המילה "אלטרואיזם" (זולתנות) הוא במילה הלטינית "אלטר", שמשמעותה "זולת". את המונח "אלטרואיזם" טבע במאה ה-19 הפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט (Comte), שהגדיר את האלטרואיזם כהיפוכו של האגואיזם. הגדרות מקובלות נוספות לאלטרואיזם הן נטייה לפעול לטובת הזולת; אהבת הזולת; התנדבות, ומסירות לאחרים.

ההגדרה הביולוגית לאלטרואיזם היא התנהגות המביאה תועלת לאחרים על חשבון כושר ההישרדות וההתרבות (fitness) של הפרט. לכאורה, התנדבות אינה מקנה יתרון לבעליה, והיתה אמורה להיעלם במהלך האבולוציה, בהתאם לטיעון הקלאסי של הישרדות הפרט המתאים ביותר.

בפועל, ידוע שישנה באוכלוסייה התנהגות אלטרואיסטית (וראו: ארנון דטנר ודורון שולצינר – "יש לי אמפתיה: על אלטרואיזם וטבע האדם", "גליליאו", גליון 93), ולא זו בלבד שתכונת האלטרואיזם שורדת, אלא אף ישנם מנגנונים השומרים על מצב זה באוכלוסייה. תופעת ה"עונש האלטרואיסטי" (altruistic punishment), למשל, היא תופעה שבה פרטים באוכלוסייה מוכנים להעניש פרט המתנהג באופן לא-הוגן או לא-חברתי, אף שהפרטים המענישים עצמם אינם מפיקים תועלת מהעונש, ואף משלמים עליו מחיר. דוגמה להתנהגות כזו אפשר לראות בחיי היומיום, כאשר נהג מונע מנהגים אחרים לעקוף אותו בפקק באופן שאינו הוגן, על אף הסיכון הכרוך בהתנהגותו.

במחקרים שנעשו תוך שימוש בדימות מוחי, התברר שבעת מתן ה"עונש האלטרואיסטי" משתחרר השליח העצבי (נוירוטרנסימטר) דופאמין במוחו של ה"מעניש", ממש כפי שמתרחש במוחו של אדם בעת ביצוע מעשה אלטרואיסטי, התנדבותי.

כיצד, אם כן, אפשר להסביר את תופעת האלטרואיזם?

פרופ' ויליאם המילטון(Hamilton) מאוניברסיטת אוקספורד היה הראשון שהציע את תיאוריית "ברירת הקרובים", תיאוריה שהסבירה כי אם האלטרואיזם של הפרט מופנה כלפי קרובים החולקים עמו חלק מהגנים שלו, הפרט אמנם מסכן את עצמו, אך אינו מסכן את הגנים שלו, כיוון שהפעילות האלטרואיסטית תקדם את הורשתם באמצעות קרוב המשפחה. המילטון סבר כי התחרות (שעל פי תורת דארווין מובילה לברירת המתאימים ביותר) אינה מתקיימת בין הפרטים אלא בין הגנים המכתיבים תכונות, ולכן תכונותיו של האלטרואיסט מצליחות לשרוד ולהתרבות. הקושי שבתיאוריה זו הוא, שבטבע אין האלטרואיזם מופנה כלפי קרובי משפחה בלבד.

לעומת התיאוריה של המילטון, הגורסת שהתחרות מתקיימת בין הגנים, הוצעה תיאוריה אחרת, המכונה "הברירה הקבוצתית", שפיתח החוקר הבריטי ורו וין-אדוארדס ((Wynne-Edwards. תיאוריה זו נשענת על העיקרון שהתחרות היא בין קבוצות, ולפיכך יש יתרון למעשים אלטרואיסטיים והתנדבותיים הנעשים לטובת הקבוצה. מנגד, עקרון ה"הכבדה", שפיתח החוקר הישראלי אמוץ זהבי (Zahavi), שולל את האלטרואיזם ומסביר את המעשים שהיו יכולים להתפרש כאלטרואיסטיים כדרך שבה הפרט מבטא את ייחודו, מפגין את יכולותיו ובדרך זו משיג לעצמו למעשה יתרון.

מכל מקום, יהא היתרון שמקנה האלטרואיזם אשר יהא, עולה השאלה: האם תכונה זו מעוגנת בגנים? כלומר, האם הגנטיקה תורמת לנטייה לאלטרואיזם והתנדבות? במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב-העת Journal of Personality and Social Psychology, מראים ד"ר אריאל כנפו (Knafo) מהאוניברסיטה העברית ופרופ' רוברט פּלוֹמין (Plomin) מאוניברסיטת לונדון שתאומים זהים דומים זה לזה באופן התנהגותם (פרו-חברתית או לא) יותר מתאומים שאינם זהים.

מחקרי תאומים משמשים פעמים רבות על מנת להבחין בין השפעות הגנטיקה לבין אלה של הסביבה. ממצאים המצביעים על כך שתאומים זהים דומים יותר מבחינה מסוימת מאשר תאומים שאינם זהים מאפשרים לייחס את הדמיון לגנים שהם חולקים ביניהם.

ד"ר כנפו המשיך במחקרו, יחד עם פרופ' ריצ'רד אבשטיין (Ebstein), פרופ' גרי בורנשטיין (Bornstain) ותלמיד המחקר שלמה ישראל(Israel) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. הפעם שאפו החוקרים לגלות, אילו גנים ספציפיים אחראים לתכונת האלטרואיזם.

במחקרים פסיכולוגיים, החוקרים נעזרים לרוב בשאלונים שהנבדקים ממלאים על אודות עצמם. אלא ששיטה זו בעייתית למדי, שכן אין ערובה לכך שהמשתתפים במחקר עונים בכנות, ואף אם נניח כי אינם משקרים, ייתכן שאינם אובייקטיביים לגבי עצמם. חשש מיוחד ישנו במחקרים הבודקים התנהגות פרו-חברתית, שכן שאלות בנושא זה מערבות נורמות חברתיות שקשה להודות באי-היענות להן.

משחק הדיקטטור
כדי להימנע מקושי זה, השתמשו הפעם החוקרים בשיטה אחרת, שמקורה בתחום הכלכלה. מדובר במשחק הקרוי "משחק הדיקטטור" (Dictator Game), משחק שבו יש מחיר לכך שהאדם הוא מתנדב ואלטרואיסט. כללי המשחק הם פשוטים למדי, השחקנים אלמוניים זה לדידו של זה והמשחק מתנהל באופן מקוון. השחקן מקבל סכום כסף כלשהו (50 שקלים במחקר הנוכחי) ועליו להחליט האם וכמה מתוך סכום זה לתת לשותפו למשחק.

לכאורה, צפוי שכל משתתף יהיה מעוניין ברווח מרבי, כך שהיינו מצפים שהמשתתפים ישאירו את מלוא הסכום לעצמם. אלא שבמציאות רוב המשתתפים חילקו את כספם עם השותף האלמוני. תוצאה זו אינה מיוחדת למחקר זה, אלא מהווה תופעה אוניברסלית במחקרים שונים העושים שימוש ב"משחק הדיקטטור".

בניסוי הנוכחי השתתפו 203 סטודנטים. לאחר בדיקה של דגימות DNA שנאספו מהמשתתפים, נמצא כי נבדקים שהחומר הגנטי שלהם מכיל גרסה מסוימת של גֶן הקרויAVPR1.

נטו לחלק מכספם לאחרים בכ-50 אחוזים יותר משחקנים שה-DNA שלהם מכיל גרסה אחרת של אותו גן. הגן AVPR1aמקודד ייצור של קולטן לנוירוהורמון ואזופרסין (Vasopressin). נוירוהורמון זה הוא נוֹנָפֶּפטיד – מולקולה בת תשע חומצות אמיניות, הסגורה בצורת טבעת ומופרשת מההיפותלמוס במוח. כאשר ההורמון מופרש לזרם הדם, הוא מסייע בספיגת מים מן הכליות (ולפיכך קרוי גם ADH – Antidiuretic hormone, הורמון נוגד השתנה). פעולה זו מונעת התייבשות ומקטינה את כמות השתן. נוסף על כך, ואזופרסין משמש מוליך עצבי המשפיע, בין היתר, על המערכת הדופאמינרגית האחראית על מערכת התגמול במוח, ומעורב בתהליכים של יצירת קשרים חברתיים, זיכרון חברתי והתנהגות פרו-חברתית. ואזופרסין נבדל בשתי חומצות אמיניות בלבד מנוירוהורמון אחר - אוקסיטוצין, המשמש אף הוא כשליח עצבי ומוכר כבעל השפעה על יצירת קשרים עם הזולת והתנהגות אמהית והתנדבותית.

על גבי תאי העצב ישנם קולטנים לנוירוהורמונים אוקסיטוצין וואזופרסין, ובמחקר הנוכחי נמצא, כאמור, קשר בין הבדלי התנהגות לבין גרסאות שונות של הקולטנים לוואזופרסין.

קשר בין הגן לבין אוטיזם
גם בנברנים (voles), שהם מכרסמים קטנים, נמצא כי גרסאות שונות של הגן AVPR1a אחראיות להבדל בהתנהגות בין שני מיני נברנים: המין המשפחתי והמין המתבודד. בעוד שהמין המשפחתי (נברן הערבות האמריקני) מתאפיין בחיי שיתוף, גידול צאצאים לאורך זמן ותקיפת נברנים זרים המנסים לחדור לתחומם, נברנים השייכים למין המתבודד (נברני ההרים או נברני השדות) נטו להזדווג באופן אקראי, לנטוש את הצאצאים לאחר זמן קצר ולחיות בגפם בבידוד זה מזה.

שני המינים היו דומים מאוד מבחינה גנטית, למעט ההבדל באורך האתר המקדם (הפרומוטור) של הגן לקולטן לוואזופרסין. הנברנים מהמין המשפחתי היו בעלי אזור ארוך יותר של האתר המקדם לגן, מה שיכול לגרום ליצירת כמות גדולה יותר של הקולטן ולפעילות מוגברת שלו. גם במחקר הנוכחי, נמצא שאנשים שנטו לתת סכום גדול יותר של כסף היו בעלי אתר מקדם ארוך יותר לגן.

הוכחה נוספת לכך שגן זה מעורב בהתנהגות חברתית מגיעה ממחקרים – כדוגמת המחקר של פרופ' נורית ירמיה (Yirmia) מהאוניברסיטה העברית - המצביעים על קשר בין הגן לבין הפרעות השייכות לספקטרום האוטיסטי, הפרעות המאופיינות בקשיי תקשורת והתנהגות חברתית.

מעורבותו של הגן האחראי ליצירת הקולטן לוואזופרסין בהתנהגות חברתית ואלטרואיזם מהווה עוד הוכחה לכך, שישנו בסיס גנטי להתנהגויות ולתכונות שונות. אף על פי כן, יש לזכור כי מדובר בתכונות מורכבות, שאינן נקבעות על-ידי גן יחיד, ואף לא על-ידי הגנטיקה לבדה, אלא מושפעות הן מהגנטיקה והן מסביבה, ותלויות בדרך-כלל בגורמים רבים.

 

עבור לתוכן העמוד