ארגוני מתנדבים הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה
הגדל

מאת פרופ' חוה עציוני-הלוי, אוניברסיטת בר- אילן*

מתוך "מידעון"- בטאון המרכז להתנדבות בישראל, גליון 23 מרץ 1996, ניסן תשנ"ו

הביאה לדפוס: לירון אלעזר

אני רוצה להתייחס לנושא ההתנדבות מזווית הראייה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה אינה רק משלה על בסיס של רוב פרלמנטרי; הדמוקרטיה זקוקה לתשתית רחבה בהרבה, מה שנקרא באנגלית civil society – החברה האזרחית.

הכוונה במונח זה היא למגוון של התארגנויות והתאגדויות, שאינן התארגנויות "מטעם", והן בלתי תלויות בשלטון ובממסד, כולל ארגונים וולונטריים וארגוני מתנדבים.

לפני כמאתיים שנה ביקר בארה"ב אציל צרפתי, שהיה גם אחד ההוגים הגדולים של מדעי החברה, אלכסיס דה-טוקוויל, ואחד הדברים העיקריים שהרשימו אותו היה הריבוי של התאגדויות וולונטריות בלתי – תלויות כאלה בארץ זו. הוא היה הראשון שהבין את החשיבות הגדולה שיש לארגונים וולונטריים בלתי-תלויים לדמוקרטיה. דברים השתנו מאז, גם בארה"ב, אך העיקרון נשאר בעינו.

מוקד כוח מול העוצמה של השלטון

מה חשיבותם של ארגונים בלתי-תלויים כאלה לדמוקרטיה?

א. הם משמשים צינור להעברת דרישות מהציבור לשלטון , מבהירים לשלטון מה כואב לציבור, היכן יש לשנות ולשפר ומלמדים את השלטון להקשיב לרחשי הלב של הציבור- וזה בעצם לב הדמוקרטיה;

ב. הם משמשים מוקד כוח מול עוצמת השלטון ומכניסים למערכת אותם איזונים ובלמים החשובים כל-כך לדמוקרטיה והמגבירים את חופש הפרט;

ג. הם משמשים מערכת נוספת לביקורת על פעולות השלטון. אומנם, התקשורת "ממונה" על כך, אבל- בלי להעליב את התקשורת שכולנו ניזונים ממנה- הייתי אומרת שהביקורת על הממשל חשובה מכדי להשאירה רק לתקשורת.

תמנון השולח זרועות

מאז ימיו של דה-טוקוויל גדלה חשיבותם של הארגונים הוולונטריים מהבחינות האלה. זאת, מפני שמאז עוד גדל כוחו של השלטון בכל ארצות המערב והוא נעשה חודרני או פולשני יותר לכל תחומי חייו של האזרח, כמעין תמנון השולח זרועות לכל ההיבטים של חיינו. הדבר נכון עוד יותר לגבי ישראל, שבה השלטון היה מאז ומתמיד ריכוזי יותר ולכן "תמנוני" יותר.

אני עצמי עוסקת בנושא הזה מנקודת הראות של ה"אליטות". אלו הן קבוצות קטנות של אנשים בעלי עוצמה והשפעה במערכת כלשהי, בדרך כלל על בסיס שליטה בארגונים (ראשי השלטון, הבירוקרטיה, הצבא וכו').

קשר הדוק בין האליטות

בספרי קשר האליטות והדמוקרטיה בישראל (תל-אביב: ספריית פועלים, 1993) הצגתי את הטענה, שבישראל יש קשר הדוק בין האליטות, שמתבטא בהזרמה של משאבים ביניהן, ולכן קשה מאוד לאליטות עצמאיות להתפתח או לשמור על עצמאותן מהשלטון. גם בראש הארגונים הוולונטריים יש אליטות, שהן הנהלות הארגונים (אם כי לעיתים יש גם אנשים בעלי-השפעה,שאינם בעלי תפקיד רשמי בארגון).

לפיכך, אפשר לחלק את האליטות לשני סוגים:

א. אליטות שלטוניות/ממסדיות (השלטון, ראשי הצבא וכו'); ב. אליטות שמחוץ לממסד (כולל אלה של ארגונים וולונטריים).

בישראל יש קשר הדוק גם בין שני סוגי האליטות האלה ורוב הארגונים הוולונטריים הגדולים וראשיהם קשורים בדרך זו או אחרת לשלטון, ע"י הזרמה הדדית של משאבים: מימון, מינויים, תשתית ארגונית וכן לגיטימציה ויוקרה. זהו פגם רציני בדמוקרטיה הישראלית.

בישראל יש אלפי ארגונים וולונטריים . לכאורה זהו מצב טוב, המעיד על רוח התנדבות בעם. אבל ככל שהמצב מעודד מבחינת רוח ההתנדבות – אין הוא מעודד מבחינת הדמוקרטיה בגלל הקשר ההדוק מדי בין ארגוני המתנדבים לממסד.

 

בישראל יש בין 10000 ל- 20000 ארגונים וולונטריים. לכאורה זהו מצב טוב המעיד על רוח התנדבות בעם, אבל ככל שהמצב מעודד מבחינת רוח ההתנדבות – אין הוא מעודד מבחינת הדמוקרטיה. הזרמת המשאבים גורמת לכך, שאין לאליטות של רוב הארגונים הגדולים אי-תלות מספקת מהממסד, כדי למלא את תפקידם ככלב שמירה של הדמוקרטיה.

השפעה מוגבלת:

מהם הקשרים בין ארגוני המתנדבים וראשיהם לבין הממסד?

א. קיום ארגוני כלאיים

אלה ארגונים שבמעלה הסולם , הם למעשה חלק מהשלטון או הממסד ובדרגים הנמוכים יותר הם נעזרים במתנדבים.לדוגמא: המשמר האזרחי, שניצל מכיליון רק ע"י כך שנבלע במשטרה, אם כי בדרגים הנמוכים עדיין פועלים בו מתנדבים; או פרויקט שיקום השכונות , בו מתרכזת העוצמה בדרגים הממסדיים המקומיים ונציגי תושבים – השפעתם מוגבלת. ארגון כלאיים נוסף הוא נעמת – שהאליטה שלו היא חלק מההסתדרות, אך הוא נעזר גם במתנדבים.

ב. מימון- תקציב- ישירות או בעקיפין-

יחיאל ערן, ב- ארגונים התנדבותיים במערכת הרווחה (תל אביב: רמות, 1992) מדווח: 39% מארגוני ההתנדבות בישראל נהנים מתמיכה ממשלתית ועוד 34% מתמיכה של רשויות מקומיות.

ג. מימון עקיף

הממשלה משלמת שכר של עובדים במודות, שהארגונים הוולונטריים קשורים בהם. למשל: אי"לן, אקי"ם והחברה להגנת הטבע.

ד. מימון מפלגתי/הסתדרותי

לדוגמה: אמונה מתקיימת בתמיכת המפד"ל; תנועות נוער פועלות במימון ההסתדרות/המפלגות. יוצאת דופן היא המועצה הלאומית לשלום הילד, המצהירה שהיא נמנעת מלקבל מימון ממשלתי, כדי לשמור על עצמאותה.

ה. תשתית ארגונית

הארגון מתבסס על תשתית ארגונית של משרד ממשלתי או גוף ממסדי אחר. למשל:ניצן – ארגון למען ילדים בעלי קשיי למידה – מפעיל, בין השאר, מרכזי אבחון בשיתוף עם משרד החינוך, המעניק את התשתית הארגונית לפעילות; אלו"ט – ארגון למען ילדים אוטיסטים- מפעיל מרכז ארצי לייעוץ והדרכה, בשיתוף כנ"ל. שיתוף זה מגביר את היעילות אבל מקטין את אי- התלות של הארגון וראשיו בממשל.

ו. השתתפות בוועדות ובגופים שהשלטון מקים

לפי מחקר של יעל ישי (בארגונים הבאים: אקי"ם, איל"ן, ניצן, אלו"ט, האגודה למלחמה בסרטן, אל-סם, יד-שרה, לב אל לב), הארגון היחיד בין שמונת הארגונים שחקרה, שאיננו חבר בוועדה ממשלתית או ועדת שרים הוא אלו"ט. לדוגמה: מבצע של האגודה למלחמה בסרטן נגד עישון תוכנן בידי ועדת שרים וכלל גם את נציגי משרד הבריאות. כן נהוגה הופעה קבועה של הארגונים בוועדות הכנסת. ראשי הארגון, בהשתתפם בוועדות של הממסד, מעניקים לגיטימציה לממסד ובתמורה מקבלים יוקרה אישית ויוקרה לארגון.

ז. אנשי ממסד בהנהלות

הנושא זקוק למחקר מעמיק יותר, אך אפילו ממבט שטחי עולה שהתופעה קיימת. למשל, עם יפה עם אחד – תנועה לאיכות החיים והחברה- כוללת בין חברי הנשיאות שלה ראשי ערים גדולות.

ח. "נשים של" בהנהלות

והדברים ידועים.

ט. קבלת פטרונות מן הממסד

האגודה למלחמה בסרטן, פטרונה הוא נשיא המדינה. המרכז להתנדבות הוקם בידי ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר. עם יפה עם אחד, פטרונה הוא הנשיא לשעבר אפרים קציר. ארגונים וולונטריים מזמינים אנשי ממשלה לנאום בכנסיהם, או לכתוב בחוברותיהם. למשל: בין הנואמים בהפגנה למען איכות הסביבה, מטעם החברה להגנת הטבע, היה השר לאיכות הסביבה. הממשלה היא בדיוק זו שיש לבוא אליה בדרישות בנושא איכות הסביבה ואילו כאן ניתנה לה לגיטימציה נוספת ע"י הזמנת ראשיה לנאום בכנס.

המחיר במטבע הדמוקרטיה

לא כל ארגוני ההתנדבות הגדולים מקיימים את כל סוגי הקשר עם הממסד, אבל רובם ממשים אחד או יותר מהקשרים האלה. יש כאן כמובן דילמה: ההיסמכות אל הממסד מקילה על הפעילות ומגבירה את היעילות, אך מנגד- יש לכך מחיר שהחברה נדרשת לשלם במטבע הדמוקרטיה:

הארגון יכול להפוך לזרוע נוספת של השלטון ובכך להגביר את כוחו;

הארגון מעניק לגיטימציה נוספת לשלטון וגם בכך מגביר את כוחו, על חשבון האזרח;

הארגון מתקשה למתוח ביקורת על השלטון. כפי שכתבה יעל ישי בספרה: ארגון המקבל מימון מהממשלה "מתקשה לנשוך את היד המאכילה אותו." בכך מוותר הארגון על תפקיד של כלב שמירה של הדמוקרטיה.

עצמאות מול יעילות

בארץ חסרה התודעה שיש מחיר כזה לוויתור על עצמאות הארגונים. אך מה עדיף: יעילות לעומת עצמאות? במילים אחרות: מה צריך לעשות?

אין לי מרשם לפעולה. טנטטיבית נראה לי, שכאשר מדובר בעבודה למען ציבור קטן וספציפי, שזקוק מאד לעזרה, כמו ילדים חרשים או ילדים פגועי מוח, העצמאות חשובה פחות מהיעילות.

לעומת זה, כשמדובר בארגון העוסק בדברים כלליים יותר, כמו איכות הסביבה, איכות החיים, איכות השלטון (ודאי וודאי), איכות הצריכה (ארגוני הצרכנים)- השמירה על אי תלות האליטות חשובה במיוחד לדמוקרטיה- וכאן צריך לפתח את תודעת האי תלות וגם להגשים את העיקרון, הלכה למעשה.

מתוך "מידעון"- בטאון 'המרכז להתנדבות בישראל', גליון 23 מרץ 1996, ניסן תשנ"ו

עבור לתוכן העמוד