אם העולם כולו עובר תהליך של שינוי, האם ההתנדבות יכולה להישאר כשהיתה?
הגדל

מאמר: סוזאן אליס

תרגום:   ברכה פרונדליך- המכון לניהול התנדבות על שם לר – יד שרה

ב-1999 למדנו להשלים עם מציאות שסותרת את עצמה: המשתנה הקבוע היחידי הוא שינוי. דומה שהכול נתון בתהליך של זרימה (יש מי שיאמר תוהו ובוהו) בו-זמנית. השאלה המקצועית הניצבת בפני כולנו היא: אם העולם כולה משתנה, כיצד יכולה ההתנדבות להישאר כשהיתה? היא לא יכולה, כמובן. אך האם לצד שינויים קוסמטיים אנחנו נכונים להנהיג גם שינויים מן היסוד?

לפני שנים תליתי על לוח המודעות שמול שולחן העבודה שלי פס של תמונות רצות קומיות מאת הקריקטוריסט ג'ול פייפר (Jules Feiffer), ובו שורה עם שמונה מסגרות שבכולן אותה דמות של אישה זקנה וקמוטת פנים. במסגרת הראשונה נאמר בכתובית: "כשהייתי ילדה היינו עניים"; בשנייה –  "ואז הממשלה באה ואמרה לנו שאנחנו לא עניים אלא סובלים מקיפוח כלכלי;" ובשלישית –  "כעבור כמה שנים נאמר לנו שבעייתנו היא לא קיפוח כלכלי אלא נחשלות תרבותית." וכך הלאה באותה הנימה, עד למסגרת האחרונה שבה נאמר: "היום אני בת 84. נשארתי ענייה, אבל יש לי אוצר מילים יוצא מן הכלל."

לעתים אני תוהה אם אלה שעיסוקם הוא ההתנדבות לא משחקים גם הם באותו משחק מילים. אני מצדי עשיתי הכול כדי להשפיע על כולנו לאמץ את צורות השירות הרבות והמגוונות שהתפתחו במהלך שני העשורים האחרונים, כדוגמת: פרויקט מחויבות אישית לתלמידים; עבודות שירות בקהילה בצו בית-משפט; time dollars; welfare reform   (עבודות יזומות?); ותכניות נוספות של עבודה התנדבותית כפויה או מתוך בחירה שמעשירות את הארגונים שלנו בכישרונות חדשים ובזוויות מבט חדשות. תחושתי היא שהמילה "התנדבות" הוגדרה (מחדש?) במונחים צרים יותר ויותר, דבר שעושה שירות דוב לתרומתם של האנשים שאותם אנחנו מנהיגים. בין אם נכנה את עבודתנו "ניהול תכנית התנדבות" או "גיוס משאבים קהילתיים", האם אנחנו ממריצים את הארגונים שלנו לחזור ולבחון את עמדותיהם כלפי העובדים השכירים והמתנדבים?

השאלות הבאות צריכות להידון בגלוי ובכל הרמות:

  1. האם אנו מעוניינים במתנדבים מפני שאנחנו באמת מוקירים את הערך מוסף של תרומתם לשירות שאנו מספקים, או שמא הם בעבורנו העדיפות השנייה במעלה כשחסרים אמצעי מימון לתשלום שכר העובדים שאותם אנו רוצים באמת? האם אלה המכונים בפינו עובדים ללא שכר נחשבים בעינינו יותר "כוחות עזר" מאשר חברים מלאים בצוות?
  2. מה גורם לכך ש"מתנדבים" ו"התנדבות" נדחפים מטה-מטה במורד עמוד הטוטם? למה תלמידים וסטודנטים בשירות לקהילה זוכים ליותר תשומת לב בהשוואה למתנדבים בוגרים שבידם להציע לנו כישורים מוכחים? מה יוצר את התחושה שאלה הקוראים לכינון "חברה אזרחית חדשה" אינם מודעים לתחום ההתנדבות? מדוע רבים כל-כך אינם מכירים בכך שהיכולת לגייס, למיין, להפנות, להכשיר, לפקח ולהעניק הכרה למתנדבים "מן הסוג הישן" קשורה ישירות לעבודה עם עובדים ללא משכורת, אנשים שבאים מבחוץ ונשארים עמנו למשך תקופה קצרה?
  3. כשקיים מחסור בכסף, האם אנו שומרים על תפקידי סגל העובדים השכירים מבלי לפגוע בהם ומנסים – באורח לא-מציאותי – "לסתום את הסדקים" במתנדבים? למה שלא נפתח בהגדרה מחדש של תפקידי השכירים שנותרו בעבודה? וחשוב מכול – באיזו תדירות אנחנו חוזרים ובודקים מחדש אם העובדים השכירים אכן ממשיכים לבצע את העבודה העיקרית? הרי בסופו של דבר הלקוחות שלנו, ממש כמונו, עוברים גם הם תהליך מהיר של שינוי.
  4. האם אנו מבינים שלעתים קרובות ביותר מימון מכתיב את אופי תוכנית העבודה? כדי להשיג כסף אנו יוצרים פרויקטים שעונים על דרישות המממנים. ואולם העסקת מתנדבים צריכה היתה להתבסס אך ורק על הכרת הצרכים האמיתיים ועל גיוס הכישורים הזמינים, כדי לפעול למימושם – גם כשהכסף חסר.  לא עדיף אפוא במקום לפתוח תמיד במאמצים לגיוס כסף להתחיל בתכנון אסטרטגי המושתת על הערכת הצרכים, ואז לבחון את תגובות המתנדבים? בהמשך, לאחר שהמתנדבים הוכיחו את יעילות השיטות שבחרנו בהן, נוכל לשקול כיצד לגייס עובדים שכירים שימלאו את התפקידים שהמתנדבים כבר הוכיחו את יעילותם.
  5. מדוע המנהל הכללי, היושב-ראש ושאר המנהלים הבכירים מבינים שעליהם להשקיע מאמצים הן בגיוס כסף והן בניהול משאבי אנוש (חרף הימצאותם של מנהלי-קו מיוחדים לשני התחומים הללו), אך הרעיון שמפעם לפעם עליהם להיות מעורבים לעומק גם בפיקוח על עבודת המתנדבים מעורר בהם התנגדות? מהו בדיוק המכשול כאן? במשך עשרים שנה לפחות ניסיתי ככל יכולתי להגיע אל ציבורים של מנהלים, בהצלחה מוגבלת בלבד. האם זה נובע מדעה קדומה האומרת שהמתנדבים חשיבותם מעטה? או מסטריאוטיפים על סוג האנשים שמתנדבים והסיבות להתנדבותם? האם היחס הזה מצד אנשי ההנהלה שלנו איננו חושף במקרה סוד קטן ומביך – שהם פשוט לא כל-כך אוהבים מתנדבים?

כל השאלות הללו קשורות לעקרונות פילוסופיים נרחבים. התשובות להן משקפות את עמדותינו הקשורות לחברה ולמשמעות העבודה – הן עבודה שכירה והן התנדבות. אך השאלות שברצוני להפנות אליכן חשובות יותר:

  1. כיצד נוכל לעורר דיון משמעותי בשאלות האלה ובשאלות נוספות בקרב החוגים המקצועיים שלנו?
  2. כיצד נ וכל,  לאחר שכבר דיברנו עם אנשים ששוכנעו, להמשיך ולפתח דו-שיח עם העוסקים בתחומים אחרים? במיוחד, כיצד ניצור קשרים בעלי משמעות עם מנהלים?

כמובן שאם יש לכם תגובות לשאלה כלשהי שהעליתי כאן, או אם ברצונכם להוסיף שאלות משלכם, אנא צרו קשר אתנו.

תגובות

אסתר צימרמן, מדריכה ב-BCMInternational, PA, USA:

במסגרת לימודי לתואר M.Ed.   ב-Penn State University  כותבת עבודה בנושא קרוב – השפעת השינויים בתחום ההתנדבות על דרך הכשרת המתנדבים.

לוקס מייס מאוניברסיטת ארסמוס, רוטרדם, הולנד:

כיצד להביא את ההתנדבות לתודעת המנהלים?

-          חוסר העניין של המנהלים נובע בין השאר מכך שמנהלי מתנדבים רבים לא מאמצים מדיניות אסטרטגית ולא מפנים אל הדרג הניהולי שאלות של מדיניות הקשורה להתנדבות.

-          תורמים יכולים לשמש מנוף להסבת תשומת לב ההנהלה אל ההתנדבות, בשל העניין שיש להם בניהול נכון של מתנדבים בארגון שזוכה בתרומותיהם.

-          גם ארגונים של שכירים במשרות חלקיות אצלנו החלו לאחרונה לאמץ מושגים וכלים מעולם ההתנדבות, כדי לעורר אצל העובדים מעורבות רגשית ותודעת שירות (לדוגמה – אצל מנהלי קבוצות כדורגל).

-          בשנה שעברה לימדתי תלמידי מינהל עסקים קורס על מה חברות למטרות רווח יכולות ללמוד מארגוני התנדבות.

ג'ולי גיליס, סגנית מנהל ליחסי ציבור, בית-החולים הממשלתי באוסטין, טקסס:

בחברה שבה הערכים המרכזיים הם כסף וכוח, מתנדבים מתקבלים בארגון ברגשות מעורבים ומקומם בהיררכיה נמוך. גם היחס המזלזל או המתעלם של פוליטיקאים רבים אל ההתנדבות, והעדפתם פרויקטים לאומיים בעלי דימוי זוהר דוגמת Americorps , גורמת להטיה ביחסו של הציבור.

תומס יורינג, מנכ"ל RACORSE Network  , אוקלנד קליפורניה,

מציע כמה דרכים לשיפור הדימוי של ההתנדבות:

-          להגדיר את תפקיד המתנדב ואת הדרישות בדומה לכל תפקיד אחר בארגון;

-          לקבוע ערך כספי לשעת התנדבות;

-          לטבוע מושג חדש –  "דולרים של התנדבות" – לחישוב ערך עבודתו של המתנדב, לראות בערך הכספי הזה תרומה לארגון, ובהתאם לכך להעניק למתנדבים יחס דומה לזה המוענק לתורמים תרומות כספיות.

ליז ויוור, מנכ"לית, מרכז ההתנדבות המחוזי, המילטון, מחוז אונטריו, קנדה:

חשוב ביותר שהן עובדים שכירים והן מתנדבים יתייחסו לשאלות האלה, ואין לשכוח הנהלות של ארגונים ציבוריים שבעצמן מורכבות ממתנדבים.  

אנה-מרי גרייטהד, מתאמת אירועים בקהילה, פרויקט למעורבות קהילתית של סטודנטים, סידני, אוסטרליה:

כשמדובר ב"שיפוט אלטרנטיבי" (אנשים שנידונים לעבודות שירות בקהילה), העבודה היא חובה ולא התנדבות. וכשנאמר כאן שההתנדבות נדחפת מטה במורד עמוד הטוטם – למה הכוונה, והאם זאת עובדה או הנחה? האם שיעור ההתנדבות בארצות-הברית צונח? וכשנאמר שסטודנטים המתנדבים במסגרת לימודיהם זוכים ליותר תשומת-לב – למה הכוונה כאן? אצלנו תכניות מקבילות לסטודנטים ולמתנדבים בוגרים ולא קיימת אפליה.

גם לדעתי גיוס מתנדבים צריך להיות מושתת על הצרכים האמיתיים ועל כישורי המתנדבים. כשעובדים בארגוני התנדבות מובנים שוכחים תכופות להעריך את תרומתם הגבוהה של מתנדבים המועסקים במסגרת מובנית פחות. כשמדובר במנכ"ל וביושב-ראש האם מתכוונים לארגונים ללא מטרות רווח או לכלל סוגי הארגונים? האם הקביעה "הרעיון שמפעם לפעם עליהם להיות מעורבים לעומק גם בפיקוח על עבודת המתנדבים מעורר בהם התנגדות", ובעיות נוספות שהועלו כאן מתבססים על מחקרים או על רושם? האם קיימים מחקרים על דרכים ליצירת מעורבות אצל מנהלים? באוסטרליה כמה בנקים מעודדים את עובדיהם להתנדב.

לורי טורז, מתאמת התנדבות סטודנטים, המרכז הרפואי בעמק פומונה, קליפורניה:

ההנהלות חייבות להיות מעורבות בעבודה ההתנדבותית, ונוכל להשיג זאת אם נשלח למנהל שמעלינו העתקי דוחות שעות, נזמין את המנהלים לאירועים שלנו, נדאג להשתתף בישיבות הנהלה ולפגוש במנהלי מחלקות אחרים – בקיצור להגביר את הקומוניקציה. במחלקת שירות ההתנדבות שלי יותר מ-800 מתנדבים ואנו משתתפים כמעט בכול.

תגובה אנונימית:

אתם פונים רק אל גופים שבין תכניותיהם קיימת תכנית התנדבות. בארגון שאני עומד בראשו שלושה עובדים בשכר חלקיים ומלאים, וכמאה מתנדבים העונים לפניות טלפוניות של אנשים במצוקה; ויחד עם הפונים הם הפרויקט. העובדים בשכר רק מגייסים כסף, מדריכים ומפקחים, ולפיכך השאלות שהעליתם שונות במידה מסוימת כשמדובר בארגון כמו שלנו.

נואל הייד, אילינוי, ארה"ב:

מנהלים לא אוהבים מתנדבים מפני שאינם יכולים לשלוט בהם – תלושי משכורת פירושם שליטה.

ריק דויץ', מנהל, פיתוח קהילתי – משאבי אנוש של מבוגרים, מינסוטה, ארה"ב:

שאלות מצוינות, סוזן. ההתנדבות נתפסת בצורה סטריאטיפית – מעין "עבודה לנשים".  בחברה המוקירה את הצעירים קשישים הם חסרי תועלת, ועבודה ללא שכר היא חסרת ערך; תכניות התנדבות מצליחות מאיימות לצמצם מקומות עבודה ומאיימות על הקונצפציה הבסיסית של ארגונים. ההתנדבות היא בעיקרה עניין לנשים; המנהלים של היום, בעלי הכשרה מינהלית או שיווקית שמייחסים חשיבות רק ל"שורה התחתונה" ולתוצאות ניתנות למדידה. החברה שלנו מתמקדת בסיפוק מידי ובתוצאות מידיות, וגם אם מתחילים היום להתייחס להשפעות ארוכות טווח לא ניתן למדוד זאת אצל מתנדבים לתקופות קצרות יותר.

סל אליימו, מנהל שירותי חברים, תנועת צופים לנערות, ג'ורג'יה ארה"ב:

סוזן, העלית שאלות מצוינות. אנחנו כמנהלי מתנדבים מדברים בינינו רק על תוצאות שניתן להראותן.

לקריאת המאמר בשפת המקור לחצו כאן

אתר הבית: http:/www.energizeinc.com

עבור לתוכן העמוד