מסקנות והמלצות לעבודה בסיוע הומניטרי
הגדל

סוגיות האיכות והאפקטיביות של הסיוע ההומניטרי מושכות תשומת לב הולכת וגוברת בזירה הבינלאומית והלאומית. בזירה הבינלאומית, תורמים וארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) שותפים לפעולה ולכן יש צורך בפיתוח עקרונות ואמות מידה מקובלות על הכלל, לצורך אומדן האיכות והאפקטיביות של הסיוע ההומניטרי.

המסמך בא לשמש כלי מעשי לשיפור איכות הסיוע ההומניטרי שבמימון גורם מוסדי, המוצא אל הפועל בידי ארגונים פרטיים.

ניהול תכניות הומניטריות מבוסס על תכנית מחזורית בת שמונה שלבים, ובין השאר כלולים בה תחומי האחריות והיעדים הבאים:

  • שלב הערכת-המצב, במהלכו מקבצים הארגונים את המידע הנוגע למצב ההומניטרי, בהסתמך על הגישות והמדריכים המקובלים עליהם.
  • שלב הניתוח, במהלכו הארגונים מנתחים ומעריכים את המידע, על מנת למצוא דרכי פעולה שיספקו מענה הולם למצב ההומניטרי.
  • שלב הניסוח, במהלכו הארגונים הלא-ממשלתיים מנסחים את הרעיון שבבסיס הפרויקט כהצעת תכנית.
  • שלב הערכת-ההצעה, במהלכו בוחן הגורם המוסדי את ההצעה שנתקבלה.
  • שלב היישום, במהלכו הארגונים – בהתבסס על ההצעה שאושרה – נוטלים את האחריות על ניהול יישומה של התכנית.
  • שלב הניטור, במהלכו אחראים הארגונים על המשך ניטור התקדמות התכנית ועדכון הגורם המוסדי באמצעות דו"ח דו-שנתי.
  • שלב ההשלמה, במהלכו הארגונים מבצעים אומדן כללי של התכנית שהושלמה ומנסחים דו"ח סופי.
  • שלב הערכת-הביצוע, במהלכו מתבצעת, לפי דרישת הגורם המוסדי, הערכה של התכנית שהושלמה, אם מטעם הארגונים עצמם, אם ע"י גורם חיצוני.

משברים הומניטריים הם לעיתים קרובות מורכבים ודינאמיים. מטעם זה, אין לראות בתכנית תבנית מחזורית רב-שלבית נוקשה, אלא מסגרת גמישה לתהליך הלמידה, במהלכו הארגונים הלא-ממשלתיים יכולים לנצל את הניסיון שנצבר בשלבים קודמים של התכנית, לצורך הערכת שלבים אחרים והכנת תכניות אחרות.

התפיסה הגורסת כי על איכות הסיוע ההומניטרי לשקף עקרונות המוכרים בזירה הבינלאומית ואמות-מידה המותאמות למצב העניינים המקומי. ניהול איכות כולל ניהול כל שלבי התכניות ההומניטריות, החל בהערכת-המצב הראשונית וניתוח תנאי המשבר ההומניטרי, עבור בניסוח ואישור של הצעות ליישום, וכלה בניטור והערכה של הסיוע-בפועל.

חובה לציין כי מסמך זה אינו מהווה תחליף ליצירתיות!

המסמך, אינו מספק פתרונות אוניברסליים לאתגרים הרבים והמורכבים הכרוכים בסיוע הומניטרי. לפיכך, העצה החשובה ביותר במה שאמור בהכנת תכנית הומניטרית היא: בכל עת, להסתמך על כושר השיפוט האישי, לפעול ביצירתיות ולמצוא פתרונות רלוונטיים, המתאימים להקשר מסוים זה.

התהליך עצמו הוא חשוב, כלל מפתח הוא שאפילו התכניות המעוצבות בזהירות ובהגיון המרביים, מועדות להיכשל אם אין בעלי העניין המוציאים אותה אל הפועל מעוניינים באמת ונכונים להתחייב למימושה של התכנית.

ניתן להבטיח מחויבות וחסות מקומיות מעין אלו רק בתנאי שתהליך הכנת התכנית הוא שיתופי ומבוסס, במידת האפשר, על מעורבות ישירה של בעלי העניין.

איכות של תכניות הומניטריות מהי?

באופן כללי, איכות משמעה מימוש הציפיות של הלקוחות. באשר תכניות הומניטריות מבקשות לענות על צרכי מקבלי הסיוע, הרי שמקבלי הסיוע צריכים להיחשב "לקוחות" של התכניות. לפיכך, ציפיותיהם של מקבלי הסיוע הן השורה התחתונה במבחן האיכות של תכנית הומניטרית – וכן במבחן ההצלחה – ויש לציין ציפיות אלו במפורש בחוזה (כלומר, בהצעת פרויקט שאושרה) בין הארגונים לגורם המוסדי.

הניסיון מלמד כי לא אחת קיים פער איכות בניסיונן של תכניות הומניטריות לענות על ציפיות מקבלי הסיוע. פער האיכות נובע מחוסר התאמה בין ציפיות והישגים:

  • מה שמצפים לו מקבלי הסיוע מן התכנית, קודם להוצאתה אל הפועל.
  • מה שמבוטא ומצוין במפורש בטפסי ההצעה שמאשר הגורם המוסדי בשלב הערכת-ההצעה.
  • מה שמתפרש בארגון המבצע כיעדי התכנית.
  • מה שמתוכנן בארגון המבצע בשלב ההוצאה לפועל של התכנית.
  • מה שמושג למעשה עם השלמת התכנית.
  • מה שמתפרש בקרב מקבלי הסיוע כהישגי התכנית לאחר הוצאתה אל הפועל.

האיכות איננה גורם סטאטי. לפיכך אין לראות בציפיות מקבלי הסיוע, כפי שהובעו קודם ליישום התכנית, גורם בלתי משתנה. סיוע הומניטרי מושפע לעיתים קרובות ע"י שינויים חיצוניים המביאים לשינויים בצרכים ובציפיות של מקבלי הסיוע, וממילא מחייבים שינויים בתכנית. לפיכך נודעת חשיבות עליונה להבעת הצורך בשינויים בתכנית ולניהול הוצאת השינויים אל הפועל.

ניהול איכות בהקשר זה משמעו:

הפחתת פערי האיכות הכרוכים בגורמים חיצוניים ע"י תמיכה במקבלי הסיוע ובארגונים בתהליך ניסוחן של ציפיות מציאותיות בשלבי הערכת-המצב, הניסוח והערכת-ההצעה, מדריך זה נועד לשמש כלי תקשורת בניסיון לבסס הסכמה רחבה בשאלת האיכות, בין מקבלי הסיוע מחד גיסא, לארגונים המוציאים אל הפועל מאידך גיסא.

הפחתת פערי האיכות הכרוכים בגורמים פנימיים ע"י תמיכה בארגונים בתהליך ניטור התקדמות התכנית ובהערכת הישגי התכנית בסופו של יום, בשלב היישום ובשלבים האחרונים של התכנית.

המבנה המחזורי של תכנית הומניטרית

סיוע הומניטרי ניתן דרך קבע במסגרת מצבים מורכבים ונזילים, המושפעים מאוד מן הסביבה המשתנה ללא הרף. מצבים אלו עשויים לחייב עריכת שינויים בתכנית, כלומר, אפשר שיתעורר צורך לשנות בשלב היישום את התכנית כפי שנוסחה מלכתחילה, עקב שינויים שחלו בסביבה, על מנת לענות על צרכי מקבלי הסיוע.

יתר על כן, שחקנים רבים מעורבים בשלביהן השונים של תכניות הומניטריות. איסוף המידע בשלבים הראשוניים של גיבוש התכנית אפשר שיעשה ע"י קבוצת אנשים אחת, בעוד שהניסוח בפועל של הצעת התכנית יעשה ע"י קבוצה בארגון אחר, הערכת-ההצעה של ארגון זה תעשה ע"י קבוצה שלישית במסגרת סוכנות מממנת, היישום בפועל יעשה ע"י קבוצה רביעית של פעילי שטח, בעוד שהדיווח הסופי אפשר שיעשה בידי אדם חמישי, מטעם המטה הראשי של הארגון המבצע.

הצורך השכיח בהתאמת הסיוע ההומניטרי לשינויים בהקשר בו הוא ניתן, לצד העובדה כי קבוצות רבות מעורבות בדרך כלל בתכנית הומניטרית, מחייבים שקיפות בתקשורת ובהירות מרבית באשר לחלוקת האחריות, כדי להבטיח ניהול טוב של התכניות. ניהול נכון של תכניות הומניטריות מבוסס על תכנית מחזורית בת שמונה שלבים, כפי שתואר לעיל.

שלב ראשון: הערכת-המצב

במקרים רבים יש חוסר-התאמה בין הצרכים והציפיות של מקבלי הסיוע לבין מה שנכונים ומסכימים הארגונים (NGOs) והתורמים לספק, במסגרת תכנית הומניטרית. לפיכך חשוב להבטיח שהשלבים הראשונים בתגובה הומניטרית יהיו מבוססים על הבנה מעמיקה של המצב בשטח ועל דו-שיח עם מקבלי הסיוע ועם השותפים המקומיים, דוגמת ארגוני החברה האזרחית והממשלות המקומיות המייצגים את מקבלי הסיוע, על מנת לבצע התאמה משותפת בין הציפיות לתגובה ההומניטרית בפועל.

על כל תגובה הומניטרית להתחיל בהערכה של המצב בשטח ושל ההשלכות על חיי בני האדם במקום. הערכה כזו מספקת מידע הנחוץ לשם הבנת טבעו של המשבר, ולפיכך מהווה בסיס לניסיון למצוא תגובה הולמת.

ההערכה מסייעת גם בהימנעות מיצירת פערים או כפילויות בסיוע התורמים, ומספקת מידע בסיסי הנחוץ לניטור עתידי. בהעדר הערכה ראויה, התגובות עשויות להיות בלתי-יעילות ואף לחתור תחת התמיכה במאמצים המקומיים, בניסיון להבטיח תגובה הולמת למצב ההומניטרי.

אלו כמה מן השלבים הטיפוסיים בהערכה:

  • ניתוח ההקשר הרחב של הקונפליקט.
  • זיהוי המחלוקות ומקורות המתיחות באזור.
  • זיהוי הגורמים המחברים והכוחות המקומיים המסוגלים לקיים שלום.
  • הגדרת אמות-המידה ואבני-הבוחן והתאמתם לאמות-מידה מקומיות, הולמות.
  • זיהוי הפערים באספקת הסיוע ההומניטרי.
  • ניסוח המלצות באשר לצורך בסיוע חיצוני בכדי לסגור את הפערים.
  • פרסום המידע בדו"חות הערכת-המצב ושיתוף הגורמים הרלוונטיים.

שלב שני: ניתוח

בשלב הניתוח מוענקת משמעות למידע שנאסף בשלב ההערכה, ואם נעשה הדבר כהלכה, ניתנים לגופים המעורבים בסיוע הומניטרי כלים לקבלת החלטות, המשפרים את כושר התגובה למשבר הומניטרי. על הניתוח להיות סקירה ביקורתית של המידע שנאסף בהערכת המצב, בהתבסס על הבנת ההשלכות של המשבר על חיי האוכלוסין ועל הגורמים שברקע, המביאים למשבר. ע"י ניתוח המידע שנאסף באזור וההקשר של מצב החירום, יש להבטיח כי המידע נותר רלוונטי ותקף כשהיה. ניתוח השלכות המשבר על חיי האוכלוסין מתמצה לא אחת בעריכת השוואות פשוטות בין המצב בשטח לבין נורמה שנקבעה מראש, באורח פשטני למדי. על מנת להעריך נכונה את השלכות המשבר, הכרח להבין כהלכה את נסיבות הקיום במקום.

הארגונים הלא-ממשלתיים, אם במישרין, אם באמצעות רשת בינלאומית, הם האמונים ברגילעל ביצוע שלב הניתוח, בהתבסס על מדריכים ופרוצדורות פנימיות המקובלות עליהם.

 

שלב שלישי: ניסוח

כאמור לעיל, הפרשנות שנותנים הארגונים לצרכים העולים ממצב משבר הומניטרי, היא גורם פוטנציאלי לפערי איכות בתכניות הומניטריות. להלןמסגרת כללית, בת שלושה שלבים, לניסוח תכנית. מטרת המסגרת לשלב את ניהול תוצאות התכנית, מחד גיסא, בניהול הגורמים הראשוניים המאפשרים הוצאת התכנית לפועל, מאידך גיסא.

א. ההקשר

בשלב זה נבחן ההקשר הספציפי של המשבר ההומניטרי, בייחוד מצבה ההומניטרי של קבוצת היעד. יש לבחון היטב את הגורמים למשבר ואת השפעת על קבוצת היעד, וזאת כתנאי מקדימים למתן מענה לצרכי מקבלי הסיוע.

ב. האיכות

איכות התכנית ההומניטרית נמדדת ע"פ הקריטריונים הבאים:

יעד התכנית– יעדה של התכנית הוא המצב המשופר שצריך להתקיים לאחר ביצועה המוצלח של התכנית. ברגיל, יש לתאר כיצד יצאו מקבלי הסיוע נשכרים כפועל יוצא מהשלמת התכנית, ע"י ניצול תוצריה.

תוצרי התכנית– אלו הם השירותים המסופקים ע"י התכנית במהלך שלב היישום.

השלכות התכנית בטווח הארוך– כאן אמורים הדברים בבחינת קיומו של יעד התכנית זמן מה לאחר השלמתה. ניתן לאמוד את ההשלכות כמה שנים לאחר סיום התכנית.

הנחות וסיכונים הגלומים בתכנית– תכניות הומניטריות מיושמות במצבים סוערים, כך שגורמים שמקורם בהקשר בו מיושמת התכנית עשויים להשפיע רבות על השגת התוצרים והיעד. חשוב להבין ולנטר את הסיכונים, על מנת להשיג את התוצאות הרצויות לתכנית, וממילא גם את האיכות הרצויה.

ג. גורמים מאפשרים

להלן כמה מן הגורמים התורמים להשגת תוצאות התכנית הרצויות:

פעילויות– הכרח לתכנן ולנהל את כל הפעילויות הרלוונטיות להשגת המטרות, על-מנת להשיג את התוצאות הרצויות.

היכולת המוסדית של הארגון הלא-ממשלתי ושל שותפיו– הכרח שתהא לארגונים היכולת לנהל את התכנית ההומניטרית על היבטיה השונים, בפרט מבחינת הניסיון הנושאי והגיאוגרפי הרלוונטי.

תיאום ושיתוף-פעולה– סיוע הומניטרי ניתן לא אחת במצבים מורכבים, בהם מעורבים כמה וכמה צדדים, ביניהם לתאם ולכונן שיתוף-פעולה שיאפשר השגת התוצאות הרצויות.

ניצול משאבים – יש לנסח דרישות מציאותיות, ההולמות את צרכי השעה, בהתבסס על מסגרת התקציב. כמובן, יש לאמץ גישה דינאמית, פתוחה לשינויים. הצורך בניצול מושכל של משאבים וזיהוי הצרכים הממשיים בשטח עולה בשלבים שונים: בשלב הערכת-ההצעות, בשלב היישום וכמובן בשלב הערכת-הביצוע – על מנת לאפשר תהליך למידה מתמשך והפקת לקחים.

נסקור בפרוטרוט את תהליך ניסוח ההצעה:

1. זיהוי ההקשר של המשבר ההומניטרי

א. המצב ההומניטרי

חשוב שתהא הבנה ברורה של המצב ההומניטרי במובן הרחב ושל הגורמים הפועלים ברקע, העשויים להשפיע לחיוב או לשלילה על הסיכויים להשגת היעדים המיידיים וההשלכות לטווח ארוך של התכנית. יש לנצל את המידע משלב הערכת-ההצעה ומשלב הניתוח לצורך תיאור הקשר התכנית, מן הבחינות הבאות:

הרקע ההיסטורי, הגיאוגרפי והפוליטי של המצב ההומניטרי.

טבעו של המצב ההומניטרי ותנאי הביטחון הכלליים באזור.

מצבה של האוכלוסייה הכללית.

תמיד יש לכלול מפות, וניתן להוסיף תמונות המסייעות להמחיש את טבעו ומימדיו של המצב ההומניטרי.

ב. קבוצת היעד

בחלק זה יש לסקור את המצב, החולשות והיכולות של מקבלי הסיוע בהם מתמקדת התכנית. הכרח להכיר היטב את קהל היעד, באשר ציפיותיהם של מקבלי הסיוע הם המדד העיקרי לאיכותה של התכנית. על המידע להיות מבוסס, במידת האפשר, על התייעצויות עם קהל היעד ועם ארגונים מקומיים, שיש לערוך בשלב הערכת-ההצעה ובשלב הניתוח. במיוחד יש לטפל בהיבטים הבאים (ולהציג פילוח אוכלוסיית היעד לפי מין במידת האפשר):

הקבוצה/ות של מקבלי הסיוע, למשל, מעמדם כפליטים, פליטים פנימיים או פליטים ששבו למקומם.

המספר המשוער של בני האדם עליהם משפיע המשבר ההומניטרי ומספר מקבלי הסיוע בהם צפוי הפרויקט להתמקד.

  • זיהוי קבוצות פגיעות – אפשר להציג ניתוח של פגיעות לעומת כוח סבל.
  • מצב הביטחון של קבוצת היעד ושל הצוות שישתתף בפרויקט.
  • הגישה לקבוצות היעד והאמצעים שיינקטו במידת הצורך, על מנת להבטיח גישה אליהן.
  • ניתוח הבעיות העומדות בפני קבוצות היעד.

מעורבותן של קבוצות היעד בתכנית ויכולותיהן; בפרט, התייחסות לשאלת פיתוח יכולות נוספות במסגרת התכנית עצמה. יש לבסס את תיאור קבוצת היעד על התוצאות שהתקבלו בשלב הערכת-המצב ובשלב הניתוח. יש לתאר מהן היכולות של קבוצות היעד ושל הקהילה בכללה בהתייחס לשלום ולמאמץ ההומניטרי בכלל וכיצד ניתן לתעל את היכולות למען השגת יעדי הפרויקט.

2. תיאור התוצאות הרצויות של הפרויקט

א. הלוגיקה שבבסיס התכנית

בחלק זה יש לתאר את התוצאות הרצויות, לצד המכשולים הצפויים בניסיון להשיגן, המסכנים את הצלחת הפרויקט. יש לציין במפורש הנחות מוקדמות, סיכונים ידועים ותנאים הכרחיים ביחס לכל תוצאה. כך, אם התגשמו התנאים ההכרחיים, אך לא הושגה המטרה, ניתן יהיה לשוב ולבחון את ההנחות אחת לאחת, ולתקן עיוותים בניתוח המצב והנחות שגויות בנוגע לקשרים סיבתיים בין תנאים לתוצאות. לבסוף, ניתן להחיל את אותו תהליך בדיקה על התכנית בכללה. איכותה של תכנית הומניטרית תלוי בתהליך הניהול והניטור של הפעילויות הכרוכות בהשגת התוצאות שנקבעו מראש, היעדים וההשלכות. הניטור מהווה חלק חיוני מניהול התכנית בכלל: ניטור מתמשך של הנחות מוקדמות, סיכונים והחלטות שנתקבלו לאורך זמן, באשר להשפעת שינויים במצב על תקפות נוסח התכנית הקיים.

ב. יעד התכנית

יעד התכנית הוא שיפור במצב שיש לחתור להשיגו עד להשלמת הפרויקט. ניתן לתאר יעד במונחי התועלת שתפקנה קבוצות היעד מניצול התוצאות המשוערות של התכנית. במסגרת תכנית הומניטרית לא ניתן לקבוע כיצד ינצלו מקבלי הסיוע את התוצאות שהושגו, ועל כן ישנה מידה של אי-ודאות בכל הנוגע להישגים בפועל של התכנית. במצב אידיאלי, לא יעלה צורך לנסח אלא יעד אחד ויחיד, כך שמטרת התכנית תהא ברורה לגמרי. כך יוכלו כל המעורבים בדבר לשתף פעולה בניסיון להשיג יעד משותף. בתכניות מורכבות, יש שמתחייב ניסוחם של כמה יעדים נבדלים לתכנית. קשה לטפל בלמעלה משניים או שלושה יעדי תכנית.

יש לתאר את יעד התכנית במונחים הבאים:

·היעד אותו מקווים להשלים עד לסיום הפרויקט.

·אינדיקטורים למדידת השגת יעד התכנית (אם אין הדבר אפשרי בשלב זה, יש לתאר מתי וכיצד יפותחו אינדיקטורים כאלו).

ג. תוצאות התכנית

תוצאות התכנית הם השירותים אותם מספקת התכנית במהלך שלב היישום. תוצאות הן פירות שצפויה התכנית להניב, ע"י ניצול המשאבים לצורך נקיטת פעילויות.

יש לתאר את התוצאות במונחים הבאים:

  • ·התוצאות אותן תספק התכנית.
  • ·במידת האפשר, יש לבטא את התוצאות במונחי אינדיקטורים למדידת השגת התוצאות. כאמור, אם עדיין אין אינדיקטורים כאלה בנמצא בשלב זה, יש לתאר מתי וכיצד יפותחו.

ד. השלכות התכנית ומבט אל העתיד

השלכות התכנית מבטאות את המידה בה יעדי התכנית ישומרו לאחר השלמתה. הן נועדו לתאר את ההישג לטווח הארוך, לאחר השלמת התכנית.

יש לתאר את ההשלכות במונחים הבאים:

  • ·תיאור המצב ההומניטרי מזווית-ראיה עתידית, כלומר, תיאור התפתחותן הצפויה לעתיד לבוא של הבעיות ההומניטריות.
  • ·אסטרטגיית היציאה של התכנית: מתי וכיצד על הארגון הלא-ממשלתי לסיים את חלקו או להפסיק את התכנית?
  • ·שימור ההישגים: אלו פעילויות יעברו לאחריותם של מקבלי הסיוע או של שותפים מקומיים? באופן חלופי, כיצד יובטח שימורן של תוצאות התכנית?

א.הנחות התכנית והסיכונים

תכניות הומניטריות מוצאות אל הפועל במצבים בלתי-יציבים, ומכאן ברור שגורמים רבים עשויים להוות סיכונים המאיימים על הצלחת התכנית. רק לעיתים נדירות ניתן לשלוט במשתנים אלו, ולפיכך אין מנוס מקבלת הנחות מוקדמות כלשהן באשר להשפעה הצפויה של גורמים חיצוניים על יישום התכנית. ההנחות הקריטיות הן, קודם לכל, אלו הנוגעות לסיכונים. יש להדגיש מספר הנחות וסיכונים, על מנת לאפשר דיון בשאלת הרלוונטיות של התכנית למצב ההומניטרי וסיכויי ההצלחה, בהתחשב בסיכונים.

  • יש לתאר גורמים חיצוניים במונחים הבאים:
  • סיכונים רלוונטיים, העשויים להשפיע לרעה על הסיכויים להצלחת התכנית.
  • מצב הביטחון של הצוות במסגרת התכנית.
  • צעדים שיש לנקוט מראש על מנת למזער את הסיכונים הכרוכים בתכנית ולהבטיח את שלומם של חברי הצוות.

3. תיאור הגורמים המאפשרים השגת תוצאות התכנית

א. פעילויות עיקריות

בחלק זה יש להסביר את האסטרטגיה המנחה המשמשת בברירת הפעילויות, הדרך בה ינוצלו המשאבים וכיצד יתרמו הפעילויות השונות להשגת מטרות התכנית ויעדיה. תכללנה פעילויות המיועדות להשגת מטרות ויעדים מסוימים, אך ניתן לכלול גם פעילויות אחרות, המקדמות השגת המטרות ההומניטריות: פעילויות הנוגעות ליצירת מודעות לעקרונות ואמות-מידה הומניטריים, או פעילויות התורמות בדרך זו או אחרת לשיפור התנאים ההומניטריים.

יש לתאר פעילויות, בדיוק רב ככל האפשר, במונחים הבאים:

  • האסטרטגיה הכוללת המשמשת בברירת פעילויות התכנית.
  • הקטגוריה העיקרית של הפעילויות, שיש ליישם במסגרת התכנית.
  • פעילויות אחרות המקדמות השגת המטרות ההומניטריות.

 

ב. יכולת הביצוע של הארגון הלא-ממשלתי ושותפיו

בחלק זה יש לתאר את יכולתם של הארגון ושותפיו ליישם, לנטר ולהעריך את התכנית המוצעת, וזאת במונחים הבאים:

  • התפקיד המיועד והניסיון הרלוונטי של הארגון. למשל, ניתן להצביע על ניסיון נושאי או גיאוגרפי רלוונטי, ולהוסיף תיעוד מתאים.
  • התפקיד המיועד והניסיון הרלוונטי של שותפי הארגון.
  • סוגיות רלוונטיות, הנוגעות לבניית יכולת הביצוע של שותפים או של קבוצת היעד.
  • תוצאות סקירות והערכות קודמות מאותו אזור גיאוגרפי, או מתכניות קרובות מבחינת הנושא.

ג. שיתוף פעולה ותיאום

ליקויים בשיתוף הפעולה ובתיאום עשויים לעכב ולהכשיל הושטת סיוע בשעת הצורך, לגרום לאי-בהירות באשר לצרכי מקבלי הסיוע, ובמקרה הגרוע ביותר, אף להביא להרעה במצב ולהארכת סבלה של האוכלוסייה. יש להקפיד על תיאור ההיבטים הבאים:

  • תכניות לשיתוף פעולה (עם האו"ם, רשויות מקומיות, ארגונים אחרים).
  • תכניות במימון גורמים אחרים, המתנהלות באותו אזור.
  • חלוקת האחריות בין הארגונים המעורבים (ניתן לתאר זאת באופן גראפי).

ד. השקעה ומשאבים

יישום תכניות הומניטריות מחייב גיוס בני אדם ומשאבים כלכליים נחוצים לצרכי הפעילויות השונות. יש לתאר, באורח מציאותי ככל שניתן, את ההיבטים הבאים:

  • מיני ההשקעה העיקריים הנחוצים לשם יישום התכנית.
  • כלל המשאבים הפיננסיים הנחוצים, ע"פ הקווים המנחים של תכנית התקציב.
  • תיאור כללי של עיקרי התקציב והתייחסות לתכנית התקציב המצורפת להצעה.

ה. ניהול, ניטור ודיווח במסגרת התכנית

בחלק זה יש לתאר אמצעים מסוימים שיינקטו לצורך ניהולה הכללי של התכנית, הניטור והדיווח על התקדמותה. ניתן לצרף תרשים המבהיר את חלוקת אחריות הניהול.

יש לתאר את ההיבטים הבאים:

  • פעילויות ניטור שיינקטו במהלך היישום.
  • כיצד תתבצע הערכת התכנית.
  • מועד הגשת הדו"ח הסופי.

ו. נספחים להצעת התכנית

להשלמת תיאור התכנית יש להוסיף שני נספחים:

  • תכנית תקציב מפורטת, הכוללת תיאור מיני המשאבים העיקריים שיהא צורך לממן. כל קטגוריה יש לחלק במידת האפשר לתת-קטגוריות, שיתוארו במונחים מפורשים: מספר יחידות, מחיר יחידה, סכום כולל (כאמור, עד כמה שניתן הדבר להציג פירוט כזה). יש לספק פירוט רב ככל האפשר, על מנת להצדיק את ההוצאות הצפויות. ניתן להוסיף תיאור מילולי בהערות שוליים, לצורך הבהרה והצדקה של סעיף זה או אחר.
  • סיכום בצורת טבלה (logframe) של היחסים בין משאבים, פעילויות, תוצאות, יעדים וסיכונים.

שלב רביעי: הערכת-ההצעה

כל הערכת-הצעה נבחנת בקפידה, בייחוד מבחינת רלוונטיות לבעיה, ישימות התכנית ויציבות הפתרון המוצע בטווח הארוך. הצעות נבחנות, כמובן, לאור מדיניות לטווח ארוך, זמינות משאבים ואסטרטגיית הטיפול במשברים של הגורם המעריך. מטבע הדברים, לא ניתן להרחיב על כך במסגרת מדריך זה.

שלב חמישי: היישום

היישום, ההוצאה אל הפועל של התכנית, עשוי להיות באחריותו של ארגון יחיד, או באחריות משותפת של מספר ארגונים. עם זאת, הארגון המגיש את הבקשה הוא מן הסתם זה הנושא באחריות האדמיניסטרטיבית לסיוע ההומניטרי. אופן יישום התכנית נסמך במידה רבה על מדריכים ופרוצדורות פנימיים של הארגון.

שלב שישי: הניטור

ניטור התכנית מטרתו לתעד את יישומה מתוך כוונה ללמוד מן הניסיון. הניטור מספק קלט נחוץ לניהול התכנית. הוא גם המהווה בסיס להערכת-הביצוע, עם סיום התכנית. יש להשתית את הניטור על מדידת כמה אינדיקטורים נבחרים. הניטור עשוי לבחון כמה מישורים במקביל:

  • יעילות– אמת-מידה להשגת התוצאות, הן מבחינה איכותית והן מבחינה כמותית, ביחס למשאבים ולפעילויות שננקטו. מכאן שזהו מדד לשימוש המושכל במשאבים לצורך השגת התוצאות הרצויות.
  • אפקטיביות– אמת-מידה לתרומת התוצאות שהושגו לקבלת היעד, או היעדים, שנוסחו לתכנית. יש לבחון, בין השאר, תזמון (למשל, עמידה בלוח זמנים שמוכתב מכוח משבר הומניטרי) ורלוונטיות (מענה על צרכים חשובים יותר או פחות של האוכלוסייה).
  • השלכות– אמת-מידה לתוצאות בטווח הארוך, להישגים בני-קיימא של התכנית.

מבנה דו"ח ביניים

התוצר החומרי של מאמצי הניטור הם דו"חות שעל הארגון המנהל להפיק מפעם לפעם, ולספקם לגורם המעריך. להלן ראשי פרקים לדו"ח ביניים מעין זה.

א. רקע

בחלק זה יופיעו תיאור תמציתי של התכנית הנידונה וסקירת השינויים שחלו במצב מאז שהוחל ביישום התכנית.

ב. סיכונים

ההקשר בו מיושמת תכנית הומניטרית עשוי להשתנות במהירות. בחלק זה יש לסקור את השפעת השינויים הללו על תקפות הנחות התכנית, במגמה לברר אם צצו סיכונים חדשים ואם ישנו צורך ברוויזיה של התכנית.

ג. השגת היעדים

השגת היעד (או היעדים) של התכנית היא השורה התחתונה בניטור התכנית. בחלק זה יש לתאר בפרוטרוט באיזו מידה יש לצפות שיושגו היעדים. אין לראות ביעדים מהויות בלתי משתנות: הם תלויים בשינויים בהקשר בו מיושמת התכנית. יש להציע שינויים מתאימים בניסוח היעדים והאינדיקטורים המשמשים למדידתם, במגמה לסגל את הנוסח הקודם לשינויים במצב.

ד. השגת תוצאות התכנית וביצוע פעילויות

אין לכלול במסגרת דו"ח הניטור תיאורים פרטניים של הפעילויות השונות, אלא להשתדל להתמקד בסיכויים להשגת התוצאות הרצויות ובקשיים הצפויים ביישום.

ה. הפקת לקחים

עיקר תכליתו של הניטור לשמש מצע לתהליך הלמידה הכרוך בהכרח ביישום תכנית הומניטרית. יש ללמוד מן הניסיון ולערוך שינויים בתכנית המקורית בהתאם למסקנות העולות מדו"חות הניטור. לפיכך, חשוב לציין מסקנות אלו במפורש בדו"ח.

ו. מבט לעתיד

לסיכום, יש לסקור את ההישגים והכשלים בביצוע עד למועד כתיבת הדו"ח, ההשפעה המשוערת על אוכלוסיית היעד, תוצאות בנות-קיימא, שינויים דרושים בגישה הכללית וכיוצא באלו מסקנות והערות.

ז. נספחים, במידת הצורך

שלב שביעי: ההשלמה

הבדלים בהשקפות בין אוכלוסיית היעד לבין הארגונים, בכל הנוגע להישגי התכנית, מהווים, כפי שצוין כבר לעיל, מקור אפשרי לפערי איכות בתכניות הומניטריות. עם השלמת התכנית, חשוב לתכנן בזהירות את הערכת-הביצוע, כך שתתייחס להישגי התכנית בעיני מקבלי הסיוע. לצד הבנה מלאה של התכנית בכללה, מתועדים הלקחים שהופקו, במגמה לשפר תכניות סיוע הומניטרי שיגובשו בעתיד.

עם השלמת התכנית ועריכת הדו"ח המסכם, מתעוררות בהכרח בעיות הנוגעות לאמינות ושלמות התיעוד. עקב נזילות מצב המשבר ודחיפות מתן הסיוע, תכופות אין כל דרך להבטיח זמינות מידע מקיף ביחס לכל היבטי התכנית, ולא אחת ישנו מחסור במידע חיוני. בחשבון אחרון, יש לאסוף המידע מן ההערכה הראשונית, דו"חות הניטור ואיסוף המידע עם השלמת התכנית לצורך עריכת הדו"ח הסופי. בשלב זה מתבררת חשיבות ההכרעה המוקדמת בנושאי הניטור ואיסוף המידע.

שלב שמיני: הערכת-הביצוע

לאחר השלמת התוכנית, אפשר שיוחלט בארגון שהיה אמון על יישום התכנית על ביצוע הערכה פנימית, על מנת להיטיב להבין את התכנית בכללה ואורח ביצועה. הערכות פנימיות תורמות לתהליך למידה מתמשך, כך שניסיון הנצבר ביישום תכנית אחת, עשוי לשמש בניסוח תכניות אחרות, מאוחרות יותר. ברגיל, מתבצעת הערכה פנימית בהתאמה עם מדריכים ופרוצדורות פנימיים של הארגון המעריך.

במידת הצורך, אפשר שתידרש הערכה חיצונית, בנוסח המקובל בארגון המעריך (בפרט אם המדובר בגורם המוסדי, המממן).

 

עבור לתוכן העמוד