פשט ודרש במעשה ההתנדבותי
הגדל

שנת הפתיחה של המיליון השלישי נבחרה על ידי אומות העולם כמועד ראוי להצבת המעשה ההתנדבותי על סדר היום של הקהילה הבין לאומית, ומתוך כך יצרה הזדמנות לכל מדינה וקהילה, לכל ארגון וחברותא אנושית, לבטא ולהוקיר את הפעילות ההתנדבותית, באשר היא שם.

הצהרת ההתנדבות האוניברסלית (The Universal Declaration on Volunteering) שגובשה במסגרת הקונגרס הבין לאומי שהתקיים באמסטרדם בינואר השנה, נותנת ביטוי לעולמיות ולהומניות שיש בפעולה ההתנדבותית, ולהיותה ערך מערכי היסוד הראויים ביותר של התרבות האנושית. ההצהרה פותחת בקביעה כי "ההתנדבות הינה אבן הפינה בבנין החברה האזרחית. היא משקפת ומאירה את השאיפות הנאצלות ביותר של המין האנושי, את הכמיהה לשלום, לחרות, לשיויון הזדמנויות, לבטחון וצדק לכל בני אדם". פתיחת המאה העשרים ואחת בהצהרה זו מסמלת סימן דרך חשוב בהתפתחותה ועיצובה של ההתנדבות כערך אנושי, חברתי וכלכלי מוביל.

המכוונות הזולתית מלווה את החברה האנושית משחר ההיסטוריה. היא הפכה לחלק בלתי נפרד מקודקסט העיקרים של רוב דתות העולם, ובמיוחד בולט מקומה בשלושת הדתות המונוטואיסטיות בכלל וביהדות בפרט.

אלפי שנות תרבות הובילו את הפעילות הזולתית כברת דרך ארוכה. ממערכת צווים דתים העוסקות בנורמות ההתנהגות המצופות או המחייבות את הפרט, כחלק מהמירקם הדתי-פולחני, התפתחה ההתנדבות להוויה קהילתית מעוצבת וממוסדת המתרחשת בעיקרה בתוך מסגרות ארגוניות מגובשות. מסגרות אלה מהוות כיום את ליבת "ארגוני המגזר השלישי", ומתוך כך משמשות כמסד עליו בנויה החברה האזרחית, הדמוקרטית, בת זמננו. ואכן, במהלך המחצית השניה של המאה העשרים הפכה ההתנדבות לאחד מהסיממנים המודגשים ביותר של התפתחות החברה האזרחית. כתרים רבים נכתרו לשמה בהיותה "מגדל האור" של צמיחת המרחב השלישי, וכמו לכל כתר, לצד זוהרו הבוהק למרחוק, היא הפכה לא פעם גם כלי משחק בכוחות שוק ומימשל של המרחב הפוליטי והעיסקי.

במסה קצרה זו ננסה לבחון את הפשט של המעשה ההתנדבותי, כמו גם לדרוש למושג כפי שהוא משתקף בראי דספלינות חברתיות שונות ותוך ראית הנושא גם בפרספקטיבה של התרבות והחשיבה היהודית התלמודית. נבחן את הפעילות הזולתית הן בהקשריה הפסיכולוגים והן בהקשריה החברתיים, המקרו כלכליים והפוליטיים.

א. ברור ראשוני של מושג ההתנדבות:

מקובל להבחין בין שלושה דפוסים עיקריים של מתן עזרה (או לתפישתנו "התנדבות"): התנהגות עוזרת, התנהגות פרו חברתית, ואלטרואיזם: התנהגות עוזרת מוגדרת "כפעולה העוזרת לזולת בעת צרה על ידי התחלקות בסבל ובסכנה או במשהו חומרי, וזאת ללא התיחסות לשכר או למניעים שמאחורי המעשה". הדגש כאן הוא, אם כך, על ההיבט הצר של מתן העזרה, תחת מצבי דחק או סכנה. התנהגות פרו חברתית מוגדרת "כהתנהגות וולונטרית לטובת הזולת ללא צפיה לגמול חיצוני חומרי". וכאן הדגש הוא על "העדר צפיה לגמול חיצוני חומרי". ההתנהגות האלטרואיסטית – הנתפשת כרמה הגבוה ביותר של המכוונות הזולתית, מוגדרת כ"התנהגות רצונית ומכוונת היוצאת לפועל לשם עצמה, על מנת להיטיב עם אדם, כתוצאה מאמונה מוסרית בצדק, וללא ציפיה לתגמולים חיצוניים" . כאן כמובן באים לידי ביטוי מכלול של רכיבים, ההיבט הרצוני, הכוונה המודעת, הרצון להיטיב עם אדם, האמונה המוסרית בצדק, והעדר כל תגמולים חיצוניים".

שלוש רמות אלה של "ההתנהגות העוזרת, ההתנהגות הפרו חברתית וההתנהגות האלטרואיסטית, מקבלים, באופן שונה ויחודי ביטוי מופלא במשנה, בפרק א' של מסכת אבות. בפסוק ב' נאמר: "שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים" זוהי תמציתה של ההתנהגות העוזרת. שמעון הצדיק אינו בוחן את מתן גמילות מנקודת הראות של הפרט, נותן העזרה, אלא מהקונטקסט החברתי הכולל של סיוע לאחר כחלק מנורמות התרבות האנושית.

בפסוק ה' דורש יוסי בן יוחנן איש ירושלים ואומר:: "…יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך"… הדגש עובר מהנורמה החברתית הקולקטיבית לרמת האחריות של הפרט – המחוייב לעשיה הזולתית, לפתיחה הוולונטרית של משאבי הפרט לטובת האחר, הנזקק. הלל הזקן, בפסוק י"ד מוביל את החשיבה והוויה האנושית את הצעד המכריע קדימה במובנה הקיומי, האכסיסטנציאליסטי, והפסיכולוגי כאחד. וכך הוא דורש "הוא היה אומר, אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". אמירה זו היא הביטוי כמעט האולטמטיבי לזולתיות, על כל מורכבותה הפסיכולוגית. כולנו, כבני אנוש, שקועים כל אחד בעצמיות שלו בחינת "אם אין אני לי מי לי". אך אם זה כל ערך קיומנו קיומנו איננו ראוי ללא כלום – "וכשאני לעצמי מה אני". איזה אדם אנוכי, מה ערך לחיי אם רק אני לכשעצמי? ואם כך – אם ערך חיי משתקף בזולתיות שבי הרי זו השעה, תמיד השעה לבטא זולתיות זו. "ואם לא עכשיו אימתי". כי כ"כ קל לדחות את הזולתיות לטובת העצמיות והאנוכיות, ועלינו, לעמוד על המשמר, יום יום ושעה שעה, להקדים זולתיות לעצמיות. ומוסיף רבן שמעון בן גמליאל ומקרב את המעשה הזולתי לא רק למתן העזרה אלה כהווית יסוד בכבוד האדם וחירותו. וכך הוא אומר בפסוק י"ח. "על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". או כדברי הלל הזקן במסכת שבת, ל"א: "מה ששונא עליך לא תעשה לחברך. זוהי כל התורה כולה והשאר פירוש. לך ולמד".

באשר למושג "התנדבות" - הגדרה בסיסית למושג, כפי שהיא מובאת במלון אוקספורד, הינה "פעולה הנעשית ללא תשלום ומרצון". קרמר (1976) מתייחס להתנדבות בקונטקסט החברתי – ארגוני של המושג כאל "אידיאולוגיה חברתית שעיקרה השתתפות של אזרחים בקביעת מדיניות, בתכנון, במינהל ובמתן שירות או עזרה ישירים, לאדם אחד או קבוצת אנשים, שלא למטרות רווח חומרי ישיר". ואן טיל (1988) מדגיש יותר את פעולת היחיד ומציע להתייחס להתנדבות "כפעולת עזרה לזולת המוערך על ידי המתנדב, כשמטרתו אינה חומרית והיא לא ניתנה לו כפקודה מגבוה או ככורח. ההתנדבות אם כן אינה דומה לעבודה, עבדות או גיוס".

אלכסיס דה טוקטוויל, אציל צרפתי, שיצא לבחון את המבנה החברתי של "העולם החדש" הראה בספרו על הדמוקרטיה באמריקה, שהושלם לפני אמצע המאה התשע עשרה, כי ההתאגדויות הוולונטריות הן "תריס כנגד מעשה עריצות של הרוב או כנגד הסגת הגבול של המלכות", הוא ממשיך ואומר "ברור כי במידה שכל אזרח נחלש ביחידותו, וממילא אינו מסוגל לשמור בכוחות עצמו על חרותו, מוטל עליו ללמוד את תורת ההתאגדות, שאם לא כן תגדל בהכרח העריצות על השוויון".

לסיכום נבהיר כי ההגדרה השכיחה בספרות המקצועית העוסקת בתהליכי "ניהול התנדבות ומתנדבים" רואה במעשה ההתנדבותי "מתן או תרומה מתמשך של הפרט לזולתו, לקהילה או לחברה, מתוך רצון חופשי וללא תמורה כלכלית".

ניתן לראות מתוך הגדרות אלה כי ההתיחסות למעשה ההתנדבותי יכולה להיות הן ברובד של היחיד כביטוי למעשה הרצוני-הזולתי והן ברובד החברתי והארגוני-מוסדי, כביטוי לעשייה של קולקטיב או של התארגנות פורמלית או בלתי פורמלית מתוך הדגש זולתי וללא קבלת סיוע כלכלי ישיר.

ב. ההתנדבות מפרספקטיבה פסיכו - חברתית:

הפסיכולוגיה החברתית עוסקת בהגדרת התנהגויות עזרה (מתן עזרה, קבלת עזרה, בקשת עזרה) ובהבנתם. היא מנסה לברר שאלות כגון; מיהו העוזר ומיהו הנעזר? באילו תנאים ובאילו דרכים ניתנת העזרה? המחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית הינו בעיקרו מחקר ניסוי - מעבדתי, הבוחן סגמנטים צרים של ההתנהגות הזולתית - אך איננו מתרחב לעיסוק המורכב יותר של התנהגות התנדבותית.

העיסוק בתופעת התנדבות עצמה מפוזר בין מספר דיסציפלינות, כאשר את עיקר הספרות נמצא במסגרת הספרות הסוציולוגית, המנהלית ובספרות של העבודה הסוציאלית. מאז ראשית שנות השמונים מתרחבת בהדרגה התשתית המחקרית הבוחנת את תופעות ההתנדבות וההשתתפות החברתית למיניהם. ברמת הפרט, ספרות זו עוסקת בברור נושאים הנוגעים בהנעה להתנדבות, התמדה ונשירה, הכשרת מתנדבים, יחסי גומלין בין מתנדבים ועובדים בשכר, מאפיינים סוציו- דמוגרפים של המתנדבים ועוד. יחד עם זאת, אין עדין תאוריה כוללת של וולונטריזם, ואף לא תאוריה בעלת טווח בינוני (Middle-Range Theory) מוסכמת.

הספרות המחקרית מצביעה על חשיבות סגנונות הורות, תהליכים קוגניטיביים ולמידה חברתית בהתפתחות דפוסי התנהגות אלטרואיסטית אצל הפרט. מספר רב של עבודות מצביעות על כך שהתנהגות חברתית חיובית הינה התנהגות נלמדת שמתפתחת עם הגיל, ומבוססת על התפתחות מיומנויות קוגנטיביות וחברתיות ונורמות מוסריות. התאוריות ההתפתחותיות מניחות באופן בסיסי שאלטרואיזם הינה התנהגות המבוססת, כמו כל התנהגות אחרת, על הצורך בסיפוק צרכים, שאיפות וערכים של היחיד. האלטרואיזם מתגבש בתהליך התפתחותי של היחיד ומהווה גורם הנעתי - ואישיותי שבתנאים כאלה או אחרים יצא מהכורח אל הפועל בצורה של "המעשה ההתנדבותי". עוצמת האלטרואיזם תלויה בגורמים התפתחותיים שונים וניתן לסווג אנשים על פי מידת נטיתם לפעילות זולתית או כהגדרת Clary וMiller ניתן להבחין "אלטרואיסטים אוטונומיים" ל"אלטרואיסטים נורמטיבים". "אלטרואיסטים אוטונומים" הם אותם אנשים שההתנהגות הפרו חברתית שלהם אינה מותנת בכל ציפיה לגמול חיצוני, ואינה משופעת מתגמולים כאלה. ה"אלטרואיסט האוטונומי" מעוצב בילדותו באמצעות יחסי הורות טובים, חום ומודלינג של התנהגות פרו חברתית. מאידך ה"אלטרואיסט הנורמטיבי" מושפע מהתנאים הסביבתיים והנורמות המצביות הרלונטיות לפעולה האלטרואיסטית.

ניתן, אם כן, להצביע על ממד של "נטייה לאלטרואיזם" כמדד לנכונותו של היחיד לפעול למען הזולת מעבר לסיפוק צורך כזה או אחר. הנטייה לאלטרואיזם או במובן המעשי "הנטייה להתנדבות" איננו תנאי הכרחי לפעילות ההתנדבותית. אדם עשוי לפנות להתנדבות גם ללא נטייה זו - על מנת לספק צרכים מצרכים שונים.

מדיון זה מסתמנות מספר מסקנות: א. האלטרואיזם הינה תכונה נלמדת. ב. בההתנהגות האלטרואיסטית קיים ההיבט הרציונלי. ג. האלטרואיזם מהווה חלק מהתפתחות הזהות העצמי. ד. האלטרואיזם (כעמדה) הינו מרכיב אחד מתוך מכלול עמדות המביאים את הפרט להתנהגות פרו חברתית.

ההנעה להתנדבות: בעוד העיסוק האימפירי בנושא האלטרואיזם מבוסס, כאמור, בעיקרו על גופי מחקר מעבדתיים, הרי שתחום חקר ההתנדבות עוסק בבחינה מעשית של פעילות מתנדבים, הלכה למעשה. השאלה הנשאלת ביותר, אך כנראה גם הסבוכה ביותר בשדה ההתנדבות הינה "מדוע אנשים מתנדבים"?

שאלה זו מתייחסת לצרכים (needs), למניעים (motives ), ולשאיפות (desires) של אנשים המחליטים להעניק, באופן חופשי וללא תרומה; זמן, אנרגיה ואת מיומנויות העבודה שלהם למען הזולת והכלל.

הספרות המחקרית מציגה את המניעים להתנדבות בשני אספקטים עיקריים, מניעים אידיאולוגיים מול מניעים אישיים או במינוחים חלופיים: אורנטציה לזולת (אלטרואיסטית) לעומת אורנטציה עצמית. Sills (1957) , במחקרו הקלאסי על מתנדבים בליגה למלחמה בשיתוק ילדים בארה"ב, מצא שהשתתפות רוב המתנדבים בארגונים וולונטריים נובעת בעיקר מהיותם שותפים לערכים הומניטריים. הם עושים זאת מתוך רצון אמיתי לתקן עוותים בקהילה ונותנים ממרצם וכישוריהם, מתוך אמונה להפוך את חברתם למקום טוב יותר לחיות בו.

מאז עבודתו החלוצית של Sills נכתבה ספרות ענפה, המוכיחה שעבודת המתנדבים אינה פעילות אלטרואיסטית לחלוטין. במלים אחרות, הוכח שכמעט בכל פעילות התנדבותית ישנו גם מרכיב של תועלת אישית למתנדב, ויש בה שילוב של רצון לעזור לזולת ושל סיפוק מאוויים אישיים של המתנדב.

גורמים רבים מביאים אנשים להתנדבות וישנם מחקרים רבים העוסקים בסיבות אלה, אך עם זאת מה שידוע על המניעים המביאים אדם להתנדבות (Motivation to Volunteer = MTV) איננו שיטתי ועקבי. המודל היותר שכיח והמקובל היום מכונה "הגישה הפונקציונלית". לפי הגישה זו השאלה הנשאלת ביחס להתנדבות הינה "אילו פונקציות ממולאות שאדם מתנדב". נקודת מוצא בתפיסה הפונקציונלית הינה שאדם עשוי להחזיק באמונות מסוימות או עשוי לפעול בדרך מסוימת בשל סיבות שונות מאד זו מזו. במובן זה אין המושג "פונקציות ההתנדבות" זהה לחלוטין למושג "מניעים להתנדבות" במובן שהמושג "פונקציות ההתנדבות" מתייחס לסיפוק בפועל של צרכים של הפרט, בעוד שהמושג "מניעים" איננו מניח כהנחה מוקדמת כי אכן סופקו צרכים כאלה או אחרים. במחקר בנושא התנדבות אנשי מקצוע (נפתלי 1996) זוהו לצד הפונקציות האישיות והאלטרואיסטיות, גם פונקציות תעסוקתיות ומקצועיות המסבירות את נטייתו של הפרט להתנדב.

לסיכום, יש מקום לאזכר מודל מעניין לקישור בין ההיבטים הזולתיים (האלטרואיסטים) של ההתנדבות לבין ההיבטים התועלתניים שבעשייה ההתנדבותית שגובש על ידי Story (1992). Story מציע מסגרת קונספטואלית המנסה לארגן את החשיבה המדעית והחברתית בתחום ההתנהגות הפרו חברתית וההנעה להתנדבות. לטענתו ההתנדבות צומחת על רקע שני נטיות בסיסיות הקיימות אצל בני אדם:

האחת הינה המכוונות לעצמי (Self Regarding Inclination). לטענת Story מכוונות זו מניעה את מה שניתן לכנות "הכוחות היצירתיים" כגון יזמות, אוטנטיות, הכוונה עצמית, אורגינליות, ויטליות, מאמץ ואחריות אישית. עבודה התנדבותית הינה סוג של עבודה יצירתית, היינו משקפת את הצורך של היחיד להבחין ולאפיין את עצמו ויחודיותו על ידי קבלת מטלות העוסקות בעיצוב העולם החיצוני. בתהליך זה מתרחשת בנית "יחודיות לעצמי או זהות עצמית" באמצעות המעשה הזולתי.

הנטייה השניה הינה המכוונות לאחר (Other Regarding Inclination), המזוהה עם סגולות ומעלות אלטרואיסטיות כגון הקרבה עצמית, סימפאטיה, מעורבות ואכפתיות, נדיבות לב, רגישות וחמלה.

המתנדב, לדעת Story , גם בשעה שהוא שפועל מעבר לתחומי עצמו ובכך זוכה לחרות והכרה, יהיה חשוף לפיתוי לתרגם שאיפות רוחניות לפעולות ומעשים אשר ירוממו את כוחו, חשיבותו ומעמדו.

ג. ההיבט החברתי – כלכלי: ארגוני המתנדבים וארגוני המגזר השלישי:

שנות השמונים והתשעים היו מאופיינות בהתרחבות ניכרת של פעילות ארגוני המתנדבים וקבוצות העזרה העצמית. התרחבות זו משתקפת גם בתפתחות מחקרית מרשימה בנושאים שונים הנוגעים לפעילות המגזר המלכר"י וההתנדבותי ולמקומה ותפקידה של החברה האזרחית במדינה הדמוקרטית. אחד הביטויים להתרחבות זו באה לידי ביטוי גם בהעתקת האחריות למתן שירותי רווחה שונים מהמדינה למגזר הפרטי ולארגוני המתנדבים ושאר ארגוני המגזר השלישי. במדינות המפותחות שבמערב אירופה וצפון אמריקה, בגוש המזרחי לשעבר ובמדינות העולם השלישי גדל חלקם של ארגונים שאינם למטרות רווח ושל ארגוני מתנדבים במתן מענים לצורכי האדם והחברה; הם מפתחים תוכניות התערבות ומספקים שירותים ומעורבים בפעילויות סנגור, שדולה, עזרה הדדית, התנדבות ,פילנתרופיה והנעת תנועות חברתיות. גם הפעילות ההתנדבותית במסגרות סטטוטוריות, הן ממשלתיות והן של השלטון המקומי, זוכה להכרה הולכת וגדלה, כאמצעי למתן שירותי אנוש שאין בידי הממשלה לממנם.

יש לזכור כי ארגוני המתנדבים, כמו גם קבוצות העזרה העצמית, פועלים באמצעות ומכוח התנדבותם של יחידים. של פרטים המקבלים על עצמם להשקיע, זמן, או ידע, או כסף, ומנתינת העצמי במיגון רב של היבטים, שלא לקבלת תגמול חומרי מידי. לפעילות פרו חברתית זו, של מתן עזרה (ושל קבלת עזרה), יש, כפי שהראנו, רכיבים פסיכולוגיים, חברתיים ותעסוקתיים. ההנעה להתנדבות, וההתמדה בה, מהווים מרכיב הכרחי וחיוני בשימור ארגוני המתנדבים וקבוצות העזרה העצמית. התרחבות המגזר, מביאה לגידול הביקוש למתנדבים ובמיוחד למתנדבים בעלי רקע ויכולת מקצועית ומנהיגותית - מינהלית. למרות שקשה לאמוד במונחים כמותיים או איכותיים מדויקים את תפוקות המתנדבים החולשים על, מניעים את ופועלים בתוך המגזר ההתנדבותי והמלכ"רי, לעבודתם ערך כלכלי וחברתי רב.

ד. סינגור, שינוי חברתי, זכויות יסוד והחברה האזרחית:

הפעילות התנדבותית מהווה תנאי הכרחי לקידום תהליכים של פיתוח קהילתי ופיתוח מקומי. מעורבות התושבים, על בסיס רצוני, ולא קבלת תגמול כספי ישיר עבור עבודתם, משמשת כבסיס לשינוי חברתי ולפיתוח שירותים ותוכניות רווחה.

הארגונים ההתנדבותיים הם אחת ממערכות השירותים החשובות למתן מענים לצרכים של יחידים, קבוצות וקהילות. ארגונים אלה מהווים גם מכשיר חשוב להשפעה על מדיניות רווחה, באמצעות עבודת הסנגור והשדולה. הארגונים הוולונטרים משמשים גם כמסגרות חברתיות, תרבותיות וערכיות למימוש מאווים וצרכים של היחיד והקבוצה.

יעל ישי (1996) דנה בשאלת היחס שבין החברה האזרחית לתיאוריה של דמוקרטיה. האם זה משהו מובן מאליו, חלק ממהות הדמוקרטית, או שזה משהו שנדרש לעשותו על מנת לשמור על מהות זו. איך זה מתקשר לכלכלה חופשית. לנושאים של זכויות היחיד לעומת זכויות הקבוצה. ומה היחס הסיבתי בין דמוקרטיה, פילנתרופיה, פוליטיקה והחברה האזרחית. לדבריה החברה האזרחית איננה ישות אלא תהליך, תהליך חברתי מורכב ודמוקרטי. החברה האזרחית באה לאזן את "הרע" המובנה לתוך שלטון המדינה. ומאפשרת את מעורבות היחיד בדעה ובמעשה החברתי. ישי בוחנת את תפישת הממשל הדמוקרטי על בסיס קביעתו של אברהם לינקולן כי הדמוקרטיה היא משטר של העם, על ידי העם, למען המען. המציאות של החיים הפוליטיים מעיבה על הגדרה זו. כבר בתקופת יוון הקדומה הוכח שהעם אינו שולט אלא באמצעות נציגיו.

כאשר חלק גדול מהציבור במדינות דמוקרטיות כלל אינו מתעניין בפוליטיקה ומותיר את מלאכת השלטון בידי נבחרים אין זה מדויק לקבוע שהחיים המדיניים מתנהלים "על ידי העם".

הניסיון ההסטורי במחצית הראשונה של המאה העשרים מעיד שדמוקרטיה "למען העם" עלולה להניב עריצות שטנית, בשם הגזע, המעמד או המדינה. הדמוקרטיה מוגבלת , אפוא, לשלטון "של העם". העם, לפי הגדרה זו אינו מכלול האזרחים היחידים, אלא מקבץ הארגונים הוולונטריים שצירופם הוא "החברה האזרחית".

החברה האזרחית כשמה כן היא: גם חברה וגם אזרחית. מידת החברתיות של החברה האזרחית נבחנת בכך שהיא איננה חלק מהשלטון אלא פועלת בתחום הוולונטרי. החברה האזרחית היא פרי של הסדרים פוליטיים שקובעים את יחסי הגומלין בין רשויות השלטון לבין האזרחים. על פי הסדרים אלה מצופה מכל צד לתרום את תרומתו לקידום אותה מסגרת פוליטית הנקראת "דמוקרטיה".

ישי מציעה פרדיגמה לבחינת מקומה של ההתנדבות בחברה האזרחית הדמוקרטית. לטענתה, המדינה מצופה להפגין אחריות, היענות ויעילות כלפי האזרחים. אחריות: משמעה הימנעות משימוש בלתי מרוסן בכוח. היענות: מודעות לציבור ונכונות לפעול בהתאם. יעילות: היכולת לפתור בעיות, ברמת הפרט וברמת הכלל. ותוך ניצול יעיל של משאבים. האזרחים מצופים להשתתף בחיים הציבוריים, להיות סובלניים ולתמוך במשטר הנבחר.

ישי רואה בארגוני המתנדבים מערכת התורמת ומסייעת בכל אחד מתחומים אלה. הם תורמים לאחריות – בכך שהם מגבילים את כוח המדינה. הם מסייעים להיענות – בכך שהם דוחקים למתן פתרונות לציבורים ואוכלוסיות מיוחדים. הם מקדמים את היעילות באמצעות פעילות ארגוני התרעה ומחאה חברתיים. הם מובילים להשתתפות האזרחים, ולסובלנות בין האזרחים, לפלורליזם ולטשטוש מעמדות. ולסיכום הם מסייעים לתמיכה במשטר - במעשה ובפעילות עצמה.

אין ספק שלארגוני המתנדבים מקום מרכזי בחיזוק הדמוקרטיה: הם מבהירים לשלטון מה כואב לציבור, ומלמדים אותו להקשיב לרכשי הלב של הציבור. הם משמשים מוקד כוח מול העצמה של השלטון. הם משמשים מערכת נוספת לביקורת על פעולות השלטון.

גישה זו מחייבת, לעשות לחיזוק הקשר שבין ההתנדבות למעורבות חברתית אקטיבית, ולעשות שימוש עירני ומתמיד בכוחה של תנועת ההתנדבות במסגרת החברה האזרחית למען שינויים ורפורמות חברתיות, להפחתת אי השיויון והעוני, לאפשר ייצוג הולם לנשים ולקבוצות מיעוט וקבוצות מודרות, לאפשר לקולם של צעירים להשמע, ולעשות כל זאת מתוך כיבוד הזולת וחירותו.

עבור לתוכן העמוד