על ההתנדבות בישראל

מבט היסטורי
ישראל היא מדינה צעירה יחסית, אך שורשי ההתנהגות הפילנתרופית וההתנדבותית שלה ארוכים
יותר.ראשיתם עוד במנהגי האירוח של הנוודים יושבי המדבר שהיוו את ההשפעה הראשונית הן
על החברה היהודית והן על החברה הפלשתינית. בעבור רוב הקהילות הדתיות בישראל, צדקה
ונתינה אינן התנהגויות חדשות אלא קוד התנהגות מושרש היטב, שאף מתחייב לעתים קרובות מן
ההלכות הדתיות. בתקופות של ריבונות עצמית וגם במשך שנות הקיום הארוכות בתפוצות, פיתחה
הקהילה היהודית מסגרות קהילתיות נרחבות לקיום מצוות הצדקה ולדאגה לחברים החלשים יותר
בקהילה.חלק ממסורת ארוכה זו הייתה התמיכה של יהודי התפוצות בקהילה היהודית בישראל.
יחסי ישראל והתפוצות ממשיכים להשפיע על תרבות הנתינה בישראל. צדקה היא מאושיותיהן
של הדתות הרווחות בקהילה הפלשתינית אזרחי ישראל - אם כהתנדבות דרך הכנסייה ואם כחובת
ה"זכאת"המוסלמית.

קיימים מספר מקורות להתנהגות התנדבותית בישראל:
 ההלכה והמסורת היהודית שהשפיעו על ההתארגנות הקהילתית היהודית ועל הנתינה המאורגנת,
בעיקר בתפוצות; נתינה שכללה גם מתן צדקה והתארגנויות התנדבותיות דתיות וחילוניות.
 יחסי ישראל והתפוצות שכללו בראשית ימי הציונות ניסיונות לעצב מחדש את אופי היחסים
מ"נותן ומקבל" לשותפות המבוססת על צד אחד ש"נותן"(התפוצות) וצד אחד ש"עושה"
(ישראל).מערכת יחסים זו עדיין ממשיכה להתפתח.
 המסורת החלוצית - ובמיוחד העלייה השנייה והשלישית - לפיה אנשים המונעים אידיאולוגית
התארגנו(גם באופן התנדבותי) לבנית מדינה. יש אלו שרואים את הצבא כיורש של אותה
רוח הקרבה למען הכלל וכמפיץ של תרבות המעודדת התנדבות. אחרים טוענים, שהשירות
הצבאי הוא פעילות חובה ולא התנדבותית כלל; פעילות שאפילו שואבת כוחות ורצון, שאחרת
היומכוונים להתנדבות במישור האזרחי.
 היישוב שלפני קום המדינה היה מאורגן כמעט ללא יוצא מן הכלל בגופים לא-ממשלתיים,
תופעה שתולדתה בקשרים חזקים של המדינה הצעירה עם ארגונים לא-ממשלתיים מקומיים,
הן באמצעות העברת כספים והן בהקצאת תחומי סמכות ופעילות. "דבר זה יצר שיח של גיוס
התנדבותי למטרות קולקטיביות, הניזון ממזג מורכב של השפעות אידיאולוגיות... ששם את
המדינה...גם כמטרה וגם כמקדמת פעילה של מחויבות התנדבותית".7 באותן שנים קשה היה
להבחין בין ארגון לא-ממשלתי לבין זרועות רשמיות יותר של היישוב או המדינה, ועל כן אפשר
לומר שתפקידה של החברה האזרחית כמאזנת וכבולמת את המדינה החל להתפתח בישראל
 מערכת הרווחה החזקה בישראל, שטיפלה למראית עין בצורכי האזרחים ויצרה תחושה שאין באמת רק בסוף שנות ה-07 ובראשית שנות ה-08 של המאה ה-02.
צורך ביוזמה של אזרחים פרטיים מתנדבים.
 אופי החיים בישראל, המגולם בנטל כבד על האזרחים, צבא, מלחמות, מיסוי, מגביל במידה רבה
את הזמן והמשאבים שיש לאזרחים "לתת".
 ההתנדבות בחברה האזרחית הפלשתינית-ישראלית התעצמה בעיקר לאחר תום הממשל הצבאי
בסוף שנות ה-06, אז יכלו הפלשתינים אזרחי ישראל להתארגן וליצור גופים שבאמצעותם יכלו
יחידים להפוך למעורבים יותר ולפעילים מבחינה אזרחית.
המצבהקיים
המגזר השלישי בישראל משגשג כיום והוא כולל כעשרת אלפים עמותות פעילות. ההתנדבות גואה,
ועמה העניין בנושא. כדי להבין כיצד ישראלים מתנדבים ומה הם חושבים על התנדבות, נבחן את
תוצאותיהם של סקרים אחדים שנערכו מטעם המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי ב-79918
וב-60029.

מי מתנדב?
ב-6002 התנדבו כמעט חצי (45%) מכלל האוכלוסייה הישראלית 1,625,000)
מתנדבים(.נתון זה משקף עלייה ניכרת משנת ,1997 שבה כשליש (32%) מכלל האוכלוסייה
דיווחעל התנדבות. המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי מסביר את העלייה בשיעור
ההתנדבות בדעיכה של השירותים הניתנים על ידי הממשלה ובצמיחה של מספר המשפחות
הנזקקות;תהליכים אלו גרמו לעלייה במודעות הציבור לגבי הצרכים של אוכלוסיות במצוקה.
אחוזה מתנדבים בקהילה היהודית רב במעט מאשר בקהילה הפלשתינית.01 מספר הגברים
המתנדביםדומה למספר הנשים, אם כי גברים נוטים לתרום פחות שעות התנדבות מאשר
נשים11.באופן כללי, נראה שהנטייה להתנדב עולה במקביל לרמת הדתיות, ההשכלה וההכנסה.
קבוצות הגיל שבין 35 ל-45 התנדבו יותר מכל קבוצה אחרת, אם כי קבוצת הגיל שמעל
 55תרמה בממוצע יותר שעות למתנדב. לעומת זאת, אלה שנטו פחות להתנדב היו על פי
הממצאים חילונים, משכילים פחות וגם צעירים .(21-24) באשר לפלשתינים אזרחי ישראל,
קבוצת גילאי 55 ומעלה נטתה פחות מכול להתנדבות.
 האם ישראלים מעדיפים להתנדב דרך ארגונים )פורמלי( או באופן פרטי )לא פורמלי(?
ישראלים מעדיפים להתנדב בדרך לא פורמלית )עוזרים ישירות לשכן או לזר בצרה (25% מאשר
פורמלית.12(13%) דבר זה נכון במיוחד לגבי האזרחים הפלשתינים בישראל, שנוטים פי שלושה
לעזור למישהו באופן ישיר ואישי (23%) מאשר להתנדב באמצעות ארגון .(8%) התנדבות בלתי
פורמלית שכזו גם שכיחה יותר בקרב יהודים ישראלים ממוצא מזרחי, בשעה שאצל יוצאי
ארצות מערביות ובני הדור השני בישראל קיימת יותר נטייה להתנדב במסגרות פורמליות. רק
 כמה הם מתנדבים? 45% מן הישראלים המתנדבים שנסקרו התנדבו עד 40 שעות בשנה,שישה אחוזים מכלל הישראלים מתנדבים הן באופן פורמלי והן באופן לא פורמלי.
38%התנדבו בין 40 ל-052 שעות בשנה ורק 17% התנדבו מעל ל-052 שעות בשנה )כלומר,
21שעות בחודש, בממוצע(.

 לאילו מטרות מתנדבים?
המתנדבים דרך מסגרות פורמליות נטו להתנדב לארגונים בתחום
הרווחה;(51%) 20% נוספים התנדבו בארגוני בריאות ו-%21 בתחום הביטחון. הנטייה להתנדב
לארגוני רווחה נדמית חזקה יותר בקרב האוכלוסייה המוגדרת מסורתית, ואילו הנטיה להתנדב
לארגוני ביטחון )המשמר האזרחי, מכבי האש( מאפיינת יותר ישראלים יהודים חילונים בני הדור
השני.הגם שארגונים העוסקים בסנגור ובשינוי חברתי עדיין מהווים אחוז קטן מסך כל העמותות
בישראל,הניסיון מלמד שאנשים משכילים נוטים להיכנס למעורבות גם בארגונים אלה.
 מדוע ישראלים מתנדבים? בשנת 1997 טענו שלושה רבעים מן המתנדבים המשתתפים
בהתנדבות פורמלית שהם עצמם יזמו את התנדבותם. נתון זה ירד ל-%26 בשנת .2006 נכון
לשנת,2006 5% מהמתנדבים שיזמו את התנדבותם עשו זאת דרך האינטרנט.
 מדוע ישראלים אינם מתנדבים? רוב הישראלים הבוגרים אינם מתנדבים. בקרב האוכלוסייה
היהודית,הטענה העיקרית לכך היא חוסר זמן. הדבר נכון במיוחד אצל הצעירים יותר, המשכילים
יותרו/או בקרב בעלי הכנסה גבוהה. לעומת זאת, אצל הפלשתינים אזרחי ישראל התשובה
העיקרית שניתנה לסיבת אי-התנדבותם הייתה "לא ביקשו ממני". התשובה "לא ביקשו ממני"
ניתנהגם על ידי מספר רב של יהודים. נתונים אלה מעניינים במיוחד כאשר משווים אותם
לנתוניסקר אמריקאי דומה ובו רק 5.8% מן הלא-מתנדבים האמריקנים סיפקו את התשובה
"לאביקשו ממני" כסיבה לכך שאינם מתנדבים. רבע מן הישראלים טענו שאין הם מתנדבים
משום שמתפקידה של הממשלה לענות על צורכי אזרחיה; חמישית סברו ש"כל אחד צריך
לדאוג לעצמו כפי יכולתו". 16% מן הישראלים הכריזו שבריאותם אינם מתירה להם להתנדב;
תשובה זו רווחה, שלא במפתיע, בקרב גילאי 55 ומעלה. 14% מן הישראלים לא התנדבו משום
שהם"אינם סבורים שההתנדבות חשובה או מועילה" ועוד 19% משום "שההתנדבות לא נותנת
ליכלום". התועלות שבהתנדבות. בסקר שנערך בשנת 1997 התבקשו משיבים לדרג את חשיבות
הסיבות שבזכותן עשויים בני אדם )לא הם עצמם( להתנדב. ממצאי הסקר מראים שהציבור
הישראלי מכיר בכך שמתנדבים יוצאים נשכרים מן ההתנדבות, הן בתחומים חברתיים והן
בהיבטים אישיים ותרבותיים של חייהם. 62% סברו ש"התנדבות עוזרת לרכוש חברים". רבים גם
הסכימו שהתנדבות יכולה "לחזק את תחושת ההשתייכות של המתנדב לקהילה ולחברה שבה
הואחי" וסברו שהתנדבות מספקת הזדמנות ליצור קשרים עם מוסדות ,(48%) וביטוי לאישיותו
ולאמונותיו של המתנדב ,44%) .(50%

מהניתן ללמוד מכל זה?
 רוב המתנדבים אומרים שהם עצמם יזמו את התנדבותם. ישראלים רבים
אינם מתבקשים להתנדב, למרות שסקרים מראים נטייה גבוהה להגיב בחיוב כאשר הם מתבקשים
לפתוח"נכון" את שעריהם ולשתף אזרחים המעוניינים להתנדב. אנו למדים שבני ה-55 ומעלה נוטים לעשות זאת. הכיוון, אפוא, הוא ברור. ארגונים צריכים לשפר את כושר גיוס המתנדבים, ללמוד כיצד לראותאת הבריאות כמכשול בפני התנדבות - האם יש דרך ליצור תפקידי מתנדבים המאפשרים למישברי אותם מדורדרת להשתתף גם כן? חבל לוותר בקלות רבה כל כך על החוכמה, הניסיון והמיומנויות שקבוצת גיל זו יכולה לתרום, במיוחד כאשר במקרים רבים יש להם זמן לתרום. אנו למדים גם שהרבה אזרחים בישראל מעדיפים לעזור ישירות ולא דרך ארגונים. האם ארגונים יכולים להציע אופציות של התנדבות ישרות יותר, אישיות יותר? מהסקר גם עולה, שישראלים נוטים להתנדב לפרקי זמן קצרים עד בינוניים. האם נוכל לתפור את רוב תפקידי המתנדבים כך שיתאימו למסגרות זמן אלה? הנוכל לפרסם את היתרונות הרבים שבהתנדבות באופן שיגרום ליותר אנשים להיכנס למעורבות?

עבור לתוכן העמוד