אחריות אזרחית
בלב הוויכוח בישראל על תפקיד המתנדבים וההתנדבות עומדת סוגיית אחריות המדינה לעומת
אחריות האזרח. בעידן של צמצום ההוצאה הממשלתית והגברת ההפרטה, האם המתנדבים עושים מה שהמדינה הייתה אמורה לעשות ובכך פוטרים אותה מאחריותה? האם טוב שבתי תמחוי
(המאפשרים פעילות של מתנדבים רבים) משגשגים כעת בחברה שפעם לא ידעה רעב מהו? האם
העובדה שכיום יותר מתנדבים מלמדים בהתנדבות בשעות אחר הצהריים בשכונות שבהן כבר
הגיעה המצוקה לדור השלישי משקפת התפתחות חיובית? כדי לראות את הדברים בפרספקטיבה, ניזכר בתפקידם ההיסטורי הייחודי של אזרחים מתנדבים פעילים ומעורבים. מתנדבים אינם אמורים לעשות את עבודתה של הממשלה, אלא להשפיע עליה, לעצבה ולהשלימה בעת הצורך. רוב הישראלים מאמינים שגם אם הממשלה הייתה עושה את תפקידה כראוי, יש מקום ייחודי למתנדבים. מתנדבים היו תמיד בחזית השינוי. הם זיהו צרכים חדשים,מצאו פתרונות יצירתיים, דרשו פתרונות ממשלתיים לצרכים אלה ובו בזמן סיפקו פתרונות חדשניים בכוחות עצמם. מתנדבים נטלו יוזמה בעיתות משבר, פעלו בשיתוף עם הממשלה לפתרון בעיות חברתיות ולעתים אף נקטו בפעולות מחאה נגד מדיניות הממשלה. לא מעט פרויקטים ושירותים הפועלים כיום במימון ממשלתי היו בתחילתם מפעלי התנדבות. מדינת ישראל כשלעצמה היא דוגמה לכך. נוסיף לכך את המקלטים לנשים מוכות, תכניות לימודים ייחודיות בבתי הספר או יוזמות למיחזור. חשוב להזכיר, גם לאחר שהממשלה לקחה על עצמה את ניהולם של חלק מן הפרויקטים האלה, עדיין יש מקום לשילוב של מתנדבים בתפקידי פיקוח, הדרכה וניהול. התפקיד החשוב ביותר של החברה האזרחית - והמתנדבים שבה - אינו "ליטול את מקומה של הממשלה",אלא לפעול לכך שהממשלה תעשה את המוטל עליה.5 מסיבה זו, חשוב לערב מתנדבים בפעולות סינגור ושינוי החברתי לא פחות, ואולי יותר, מאשר בפעולות של מתן שירות.
עבור לתוכן העמוד