שושנה קאסוטו-עברון

אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ו

מוענק ל –

שושנה קאסוטו-עברון

על התנדבותה לסייע למשפחות שכולות ופעילותה בארגון יד לבנים

שושנה קאסוטו-עברון נולדה בפירנצה שבאיטליה ב-1936 להוריה נתן, רופא ורב, וחנה, מורה לשפות. בעת הכיבוש הגרמני הוחבאה במנזרים. באביב 1945 עלתה לארץ והשתכנה בבית סבה, מ"ד קאסוטו. בת 18 התגייסה לנח"ל ובנתה את ביתה בקיבוץ סעד שבדרום, ובו ילדה את ששת ילדיה. בכור בניה, נתן, נהרג בעת שירותו הצבאי. יש לה 17 נכדים.

האובדן והשכול פקדו את שושנה קאסוטו-עברון שלוש פעמיים: פעם בעת מלחמת העולם השנייה, כאשר אביה נתן נרצח בצעדת מוות; פעם שנייה כאשר אמה, ניצולת אוושוויץ, נהרגה בשיירה להר הצופים באפריל 1948; ופעם שלישית באפריל 1978 כאשר בכור בניה, נתן – שקרוי על-שם אביה אשר נספה בשואה – נפל בעת שירותו בצה"ל. שנתיים לאחר גיוסו לצנחנים נפצע קשה, הועבר לבית-חולים ובמשך שבוע ימים לחם על חייו. ב-1990, 12 שנים אחרי שהשכול שוב פקד את ביתה ושוב שילמה את מחיר הדמים על עצמאותה וביטחונה של מדינת ישראל, התנדבה לסניף הבין-קיבוצי של יד לבנים, ומאז היא עוסקת – עם חבריה לסניף – בכל הסוגיות המטרידות הורים שכולים המתגוררים בקיבוצים. פעילותה כוללת ביקורים אצל משפחות המתגוררות בדרום הארץ אשר שכלו את יקיריהן. היא מגיעה אל המשפחות האלה סמוך ככל האפשר לסיום ימי השבעה ומשתדלת לחזק את ידיהן ולעזור ככל האפשר. היא נענית ברצון לכל פנייה טלפונית של משפחות, המבקשות לממש את זכויותיהן ואינן יודעות איך. כמי שחוותה על בשרה את בעיות השכול, היא מסייעת למשפחות גם מול הממסד והמוסדות של התנועה הקיבוצית.

פעילותה הרבה בארגון הביאה לבחירתה למועצה הארצית של יד לבנים. בתקופת כהונתו של יצחק מרדכי כשר הביטחון, נתמנתה גם חברה במועצה הציבורית להנצחת החייל. היא מקפידה להגיע לכל הישיבות, כאשר לנגד עיניה עומדת רווחתה וטובתה של המשפחה השכולה.

כניצולת השואה היא "אשת עדות" מבוקשת. היא מרצה בפורומים שונים, בעיקר בימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל, ורואה שליחות חשובה בסיפור חייה – בבתי-ספר, באולפנות, בישיבות, במחנות צה"ל בקיבוצים וביישובים קהילתיים. סיפור חייה היה לסיפור של שואה ותקומה, הרצוף בשמחה של חיים ובכאב היתמות והשכול. היא רואה בהופעותיה קיום צוואה בלתי-כתובה של יקיריה שנספו בשואה. את סיפור חייה העלתה על הכתב בספרילדים קטנים לא שואליםשאלות.בספרה היא קושרת בין סיפורי השואה וההצלה לשני אירועי השכול הנוספים בחייה: מותאמה, בין 78 הנספים בשיירה לבית-החולים הדסה על הר הצופים בירושלים, ומותו של בנה, נתן. "הימים הנוראים שלי" היא קוראתלתקופה שבין ד' בניסן, יום הזיכרון לחללי שיירת הדסה, לבין ד' באייר, יום הזיכרוןלחללי צבא הגנה לישראל, שביניהם גם יום הזיכרון הפרטי לנתן, בימי חג הפסח, ויוםהזיכרון לשואה ולגבורה.

אות הנשיא למתנדב מוענק לשושנה קאסוטו-עברון על תמיכתה במשפחות שכולות ועל נכונותה לסייע בכל מצוקה שמשפחת השכול בישראל נתקלת בה.

עבור לתוכן העמוד