אברהם מרדכי כרמי

אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ו

מוענק ל –

אברהם מרדכי כרמי

על פעילותו להנצחת זכר השואה ולהנחלת הגבורה וההישרדות היהודית לדורות הבאים

אברהם מרדכי כרמי נולד בפולין בשנת תרפ"ט-1928. כניצול גטו ורשה ומחנות ההשמדה העפיל לארץ-ישראל. האונייה שעל סיפונה הפליג נתפשה באוקטובר 1945, והוא נכלא בעתלית ושוחרר בעת הפריצה של הפלמ"ח. אחר-כך היה תלמיד, מדריך, מורה ומנהל המדור הדתי של מקווה ישראל. במלחמת העצמאות לָחם בגוש עציון, ובמשך תשעה חודשים ישב בשבי הירדני. הוא בוגר האוניברסיטה העברית ומוסמך אוניברסיטת אמסטרדם. במשך 18 שנים הוא מלווה כעד יותר מ-60 מסעות של בני נוער לפולין.

נשוי לרבקה ואב לשלושה בנים וסב לתשעה נכדים.

אברהם מרדכי כרמי הוא עד המספר על המהפך שחל בחיי העם היהודי בין שואה לתקומה. כאשר בני נוער ומורים שואלים אותו איך שרד ואיך כניצול שואה הוא מסוגל לחיות, ליצור ולנצור את הזיכרון ולספר, הוא נוהג להביא את סיפור שיחתם של חסיד ומתנגד. "מספרים כי יום אחד חלף מתנגד ליד ביתו של חסיד ושמע קול זִמרה: 'אדם יסודו מעפר וסופו לעפר'. החסיד זימר בדבקות, והמתנגד תמה איך אפשר לזמר מילים כה קשות ומכאיבות שאין בהן שמץ של תקווה – ואולי יותר מכך: יש בהן יאוש. העז המתנגד ושאל את החסיד: 'הכיצד?'. ענהו החסיד: 'שמיעתך, רבי, לא רגישה דיה, ואינך מבחין כי בין 'אדם יסודו מעפר' לבין 'סופו לעפר' חולפות 120 שנות חיים מלאות 'יש' ו'תקווה', והן המעניקות לי כוח לזמר ולשמוח".

במשך שנים רבות הוא מלווה מסעות של בני נוער לפולין ומרצה בבתי-ספר, במחנות קיץ ובסמינרים בארץ ובחוץ-לארץ על זיכרון השואה. גם בעבודתו בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל, שבו קלט ילדים ניצולים מטרנסניסטריה וגם בשליחויות חינוכיות סיפר על חוויותיו האישיות תוך שהוא מתמקד באנשים – יהודים ושאינם יהודים – שבזכותם שרד בשנות מלחמת העולם השנייה. הוא מקפיד להעביר את סיפור השואה של יהודי אירופה מזווית ראייה אישית ואנושית, ואינו משלב בדבריו האשמות, תביעות, ביקורת, מחקרים וניתוחים.

בכל מקום הוא מרבה גם בשבחם של חסידי אומות העולם, אשר סיכנו את חייהם כדי להציל יהודים ממוות ומביא רשימה ארוכה של יהודים שהצילו אותו בשלבים שונים של המלחמה. הוא מאמין שחובה עליו לספר על הפנים האנושיות של הסובבים אותו בבונקר ברחוב מורנובסקה 42 בוורשה ואחר-כך במחנות טרבלינקה, מיידנק, בודזין, רדום, טומשוב-מזוביצקי, בירקנאו-אוושוויץ ואחרים. הוא מספר על גבורתה של אמו, הגיבורה האמיתית בעיניו, שמסרה את מנת הלחם הזעומה שלה למורה, כדי שזה ילמד אותו גמרא. הוא מאמין שאת מסירות הנפש והרצון להתנדב ינק מהוריו שנספו בשואה."סַפֵּר אמת בלבד", הוא נוהג לומר, "סַפֵּר על שעות במחנה כשהיית ילד שובב, על תקוות, על חלומות, על רוגז ועל פיוס... ספר על גבורתך לחלק תפוח אדמה עם חברך, אבל גם על שמחתך כאשר השוכב לידך החזיר את נשמתו לבורא, והנעליים שלו הותאמו לך... סַפֵּר על החיה שבך ועל האדם – והם, השומעים, יאמינו ויפנימו".

אות הנשיא למתנדב מוענק לאברהם מרדכי כרמי על נחישותו להעמיד גל-עד לשואה ועל כך שבהתנדבותו רבת השנים הוא מייצג את נדיבות הלב ואת ניצחונה של רוח האדם.

עבור לתוכן העמוד