המועצה הלאומית להתנדבות מרכינה ראש
28/04/2009
הגדל

יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות שחל מיד ובמחובר אליו, משלימים מחזור נורא ונפלא מלא הוד וחסד, שטומן בחובו ירידה למצולות הים ועלייה לשמי השמיים, מחזור השואה והתקומה של עם ישראל.

למעלה מ22,000 חללים שנפלו בהגנה על מדינת ישראל ובפעילות האיבה,מהווים את מגש הכסף עליו ניתנה המדינה כאמור בשירו הנפלא של אלתרמן:

 

והארץ תשקוט, עין שמים אודמת...

תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.

 ואומה תעמוד קרועת לב אך נושמת

לקבל את הנס האחד אין שני.

 

היא לטקס תיכון . היא תקום למול סהר

ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.

-- אז מנגד יצאו נערה ונער

ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

 

לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים

בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.

לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים

את עקבות יום-הפרך וליל קו האש.

 

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,

ונוטפים טללי נעורים עבריים

דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.

ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

 

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים,

כך אמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

 

והשאר יסופר בתולדות ישראל.

 

עשרות אלפים נפלו בהגנה על עצמאות  המדינה ובפעולות האיבה, מכל המינים הדתות והעדות את כולם נזכור ונזכיר היום( במיוחד).

כולם קשרו את גורלם ואת חייהם וחיי משפחותיהם להגנה בדמם, בליבם ובנישמתם על-מנת לאפשר לנו את  החיים הנורמליים הרגילים והחופשיים, דבר שאינו מובן מאליו כלל ועיקר, בעיקר למי שעבר דרך חתחתים שעבר עם ישראל במשך שנות קיומו.

בספר ירמיה כ"ג פס' ז' נאמר: "לכן הנה ימים באים, נאם ה', ולא יאמרו עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם: חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם..."

 

דהיינו המחזור הישראלי החדש שנוצר במדינת ישראל לאחר הקמתה, הוא מחזור שהשבוע משלים את חיבורו ממעמקי העפר עד לרום הכוכבים, הגבוה עוד יותר רוחנית מהיציאה מעבדות לחירות שחגגנו לא מכבר בחג הפסח, שני מחזורים  שונים ודומים ,המאפיינים את הירידות העמוקות ביותר יחד עם העלייה לפסגות ההרים אותה אנו חבים קודם כל ולפני הכל, לאלו ששילמו בחייהם ובגופם ממש על-מנת לאפשר לנו לחיות כאן כאנשים חופשיים, בני חורין.

יחד עימם נזכור ונזכיר אף את הסבל האינסופי של בני המשפחות הנושאים באובדן יום יום, שעה שעה  באלפי זיכרונות מתוקים מדבש  שלעיתים הגעגוע הופך אותם  לקשים מנשוא.

 

כשהדגל הכחול לבן יתנוסס בחצי התורן ביום הזיכרון ועל ראש הנס ביום העצמאות נזכור את הכתוב:
" שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים... הזורעים בדמעה ברינה ייקצרו..." משפט המשלב את מחיר החירות העצום מחד ואת החירות לה זכינו מאידך.

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד