על ההתנדבות ב"בית הגלגלים"
12/03/2009
הגדל

הכתבה פורסמה לראשונה באתר YNET מעורבות חברתית

"בואו נשחק בכדור. תעזרו לנו לחתוך סלט. בואו נתנדנד ביחד. אולי נצא לטיול?" ככה, אנחנו המדריכים מציקים לילדי "בית הגלגלים" שבאים לבלות איתנו את זמנם. בכל סופשבוע אנחנו מגיעים לבית בקיבוץ אורים שבנגב, לבלות שישי שבת של פעילות, ואז הילדים מלמדים אותנו מה זה כוח. קשה להבין כמה דברים אפשר ללמוד מילדים שלא לוקחים שום דבר כמובן מאליו. מה ילדים בני עשר יכולים ללמד סטודנטים על בגרות ועל סבלנות אין סופית.

הגעתי ל"בית הגלגלים" לפני שלושה חודשים. חשבתי ש"בית" זה סתם חלק מהשם של הארגון (לא כל דבר שכתוב עליו "הכי טוב בעיר" הוא אכן הכי טוב בעיר). אבל הפעם השם לא שיקר. הגעתי לבית ולמשפחה, משפחה שקיבלה אותי בלי לחשוב פעמיים. משפחה שעוד לפני שהכירה אותי, כבר חיכתה לי עם חיוכים חמים.

משפחה שמיד הזמינה אותי להצטרף למשחק כדורגל-שולחן סוער (למרות שאני לא שחקנית מדופלמת), כי במשפחה לא שואלים יותר מדי שאלות. במשפחה תומכים, מקשיבים, עוטפים ואוהבים. "בית הגלגלים" זה בית לילדים עם נכויות פיזיות שלכאורה צריכים את עזרת המתנדבים לכל המטלות הכי טריביאליות שיש: להתלבש, לאכול, ללכת. חשבתי שאצטרך לעשות להם הכל. גיליתי שדרך הצורך שלהם לעצמאות והכוח שלהם, הם נותנים לנו את הכוח לעזור להם למצוא את הדרך.

יום שישי נפגשים בהסעה. כל ילדי הבית מטפטפים לאט לאט לנקודת האיסוף. מגיעים לבית, פורקים את החפצים ומתחילים לארגן את המיטות לשבת. כולם ביחד. אין כאלה שעומדים ומסתכלים, שלא יכולים. מהרגע הראשון, כל מי "שדורך" בבית יכול. הערב מלא בפעילויות: הכנת עפיפונים, ניסויים כימיים של מנטוס בקולה, מרוצי שליחים. והעיקר שכולם יהיו ביחד.

כשהבטן מתחילה לקרקר אנחנו פורשים שולחן אינטימי לשלושים איש ונהנים מהאוכל שמספר מדריכים בשלו. בלילה כולם יושבים על פופים, נמרחים בסלון; ילד על מדריך על ילד על מדריך. מעבירים עוד פעילות, אבל כולם שפוכים. נהנים מהחברה ולמרות העיפות ממשיכים לפקוח עיניים.

"פתאום ברור לנו למה אנחנו שם"
הבוקר למחרת מתחיל מוקדם. או מאוחר. תלוי בילד ואיזה מדריך הוא החליט להעיר. כל אחד בזמנו מתעורר משינה עם החלום שעדיין בעיניים. אנחנו מצחצחים ביחד שיניים ומתחילים להתלבש. שוב, שולחן האוכל מתמלא ומקבל בשמחה את כל מי שמתישב. המדריכים עם כוסות קפה והילדים עם שוקו. ממש כמו בבית. יוצאים קצת החוצה לשמש, ליהנות מהקרניים המלטפות והדשא המזמין. עוד פעילות. עוד אוכל. צוחקים. לפני שמספיקים לבלוס מהעוגה השמינית כבר השמש שוקעת ומגיע הזמן להתקפל. ההסעות מגיעות ומחזירות אותנו לחיים הרגילים.

הגענו ל'בית הגלגלים' כדי לתת יד. או רגל. או כל דבר שיכול לעזור. וכששומעים ילדה בת עשר שאומרת תודה על כך שהייתה לה את ההזדמנות להעיף עפיפון בפעם הראשונה, פתאום ברור לנו למה אנחנו שם.

גם אנחנו העפנו עפיפון בפעם הראשונה. הפעם הראשונה שלזנב הצבעוני באויר הייתה משמעות אחרת לגמרי. "בית הגלגלים" בראש ובראשונה מאפשר לילדים להיות בסביבה חברתית, זה ארגון פותח דלתות שהוקם לילדים עם נכויות פיזיות. והוא מאפשר להם להיות 'ילדים רגילים'. אבל מה שהם לא יודעים זה שהם לעולם לא יהיו ילדים רגילים.

הם הרבה יותר מרגילים. והמדהימות שלהם והגישה שלהם לחיים מלמדת גם את המדריכים מה זה אושר. תקווה. וכמובן: כוח. אז אנחנו מלבישים אותם, ועוזרים להם כשהם לא מצליחים להעמיס אוכל על המזלג ולומדים מהם מה זה תעצומות נפש.

בית הגלגלים, ארגון ללא מטרות רווח שמטפל בילדים נפגעי שיתוק מוחין, ניוון שרירים ומחלות קשות אחרות. העמותה, שקיבלה קרקע מעירית הרצליה לבניית בית הקבע שלה, ניהלה בחמש השנים האחרונות מאבק נגד השכנים שלא רצו לקבל את הנכים לשכונה. לפני כחודש הוסר המכשול האחרון ובעמותה מקווים שמופע ההתרמה יגייס כסף לבניית הבית ולהמשך הפעילות.

ביום שני הקרוב נגיע כולנו לערב ההתרמה השנתי של "בית הגלגלים" בהיכל התרבות. להקת תיסלם תיתן שם את הנשמה ואתם מוזמנים להתקשר אלינו ולקנות כרטיסים שיאפשרו לנו להמשיך את הדבר המיוחד הזה - 'בית הגלגלים'.

עבור לתוכן העמוד