חיפושדלג על חיפוש
    blog
    תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

    על 'לא נעים לי' בניהול התנדבות

    על 'לא נעים לי' בניהול התנדבות (הגדל)

     

    'אבל לא נעים לי...' המשפט הזה מצלצל לכם מוכר?

     

    כמה פעמים פוגשות אותנו צמד המילים הללו "לא נעים" בחיים בכלל ועל אחת כמה וכמה בהקשר של ניהול התנדבות? הטקסט הבא מזמין אותנו לחשוב כמה מקום תופסות צמד המילים הללו בתהליך הניהול שלנו. עד כמה הן באות לידי ביטוי בתהליך קבלת ההחלטות ומה המשמעות שעשויה להיגזר מהן?


    אז בואו נצלול לסיפור לדוגמא ונשחק רגע ב"מה אם...."

     

    גיבור הסיפור דודו (השמות בדויים כמובן), רכז מתנדבים בארגון מסוים, שמראיין את יהונתן אשר פנה בעקבות מודעת גיוס מתנדבים שפורסמה בפייסבוק. המודעה הזמינה אנשים ממגוון החברה לבוא ולהתנדב במסגרת פרויקט סיוע לימודי לנערים. המודעה לא הגדירה מגבלת גיל, מגדר או כל תנאי מקדמי אחר, למעט היות הפונה אדם סובלני, בעל רגישות כלפי האחר ופניות באחד מערבי השבוע. יהונתן הוא ללא ספק אדם רגיש, בעל יכולות רבות. אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית יש לו סוף סוף את הפניות הנדרשת להתנדבות, כך שמבחינתו התפקיד 'נתפר' ממש למידותיו. במהלך הריאיון הוא משתף את דודו באריכות, בנוגע לעברו שלו כנער, על שלל האתגרים שניצבו בפניו וכיצד צלח את כולם בכוחות עצמו. לאחר הריאיון דודו מתלבט יחד עם חברי הצוות, הוא התרשם מאוד מיהונתן אך חושש שהסיפור האישי שלו לא מעובד, לא פתור עד הסוף ועשוי 'להתערבב' עם סיפורי החיים של הנערים, באופן שיהווה עבורו טריגר ואף יפגע בשיח עם הנערים.

     

    אז מה עושים?

     

    אפשר לקיים ראיון שני בו ניתן יהיה להעמיק את ההכרות עם יהונתן ואף לשתף אותו בחששות שעלו. עוד, אפשר לצרף לראיון זה חבר צוות נוסף אשר יכיר ויתרשם גם הוא מיהונתן, ויחד יוכלו נציגי הארגון לקבל החלטה לגבי המשך התהליך.

     

    אבל מה אם 'לא נעים'?

     

    למשל לדודו לא נעים. לא נעים לו להזמין את יהונתן לראיון נוסף, "לבזבז" לו את הזמן, הרי הוא כבר השקיע מזמנו החופשי על מנת להגיע עד אליהם. ובכלל, אין ספק שיהונתן מונע מתוך רצון טוב, הוא רב כישורים ובסופו של יום אין שום סיבה קונקרטית שלא להמשיך איתו את התהליך. אז מה עושים? ממשיכים?

     
    אם לא נעים אז... ממשיכים.

     

    אז יהונתן מצטרף לקורס הכשרת מתנדבים חדשים בארגון. כבר במפגש הראשון הוא משתף מיוזמתו את הנוכחים בסיפור חייו, דבר שלא מותיר אף עין יבשה בחדר. דודו אשר מנחה את המפגש מרגיש שהסיפור לא מותאם לזמן, למקום ולסיטואציה. הוא רואה שיהונתן מוצף, מציע לו כוס מים וממשיך את ההכשרה כמתוכנן.

     

    ומה עושים עכשיו?

     

    אפשר לאסוף את הסיפור תוך כדי מפגש, להציב גבולות לשיח, אפשר לשבת לשיחה עם יהונתן בתום המפגש או יום למחרת, לשקף לו בגלוי את התחושות של הצוות ולעשות חשיבה משותפת על המשך התהליך. 
     

    אבל שוב, מה אם לא נעים?

     

    לא נעים כי יהונתן כבר נמצא בתוך התהליך, הוא מגיע להכשרה על חשבון זמנו הפנוי ועוד בשעות הערב, הוא מביא מעצמו, מה גם שהשיתוף שלו מייצר שיח פורה ופתוח בין המשתתפים השונים. אז מה עושים? ממשיכים?

     

    אם לא נעים אז... ממשיכים.
     

    יהונתן ממשיך להיות מוצף לאורך מפגשי ההכשרה ובשלב זה דודו כבר משוכנע שלא נכון לקבל אותו להתנדבות בארגון - יהונתן עצמו עלול להיפגע מההתנדבות שכן המפגש עם הנערים וסיפורי החיים שלהם עלול להציף אותו, ובו בזמן, השיח הלא מותאם מצד יהונתן עשוי לפגוע בנערים.

     

    ועכשיו מה עושים?
     

    עכשיו כבר ממש לא נעים. הרי יהונתן סיים את תהליך הכשרת המתנדבים במלואו ומצפה לשיחת הטלפון מדודו אשר יבשר לו באיזה יום הוא מתחיל את ההתנדבות. הוא כלל לא יודע על התחושות "מאחורי הקלעים" לגבי אי התאמתו. אך בשלב הזה מבחינת דודו, כבר אין מנוס. בשיחה אישית הוא מסביר ליהונתן מדוע לא יוכל להתנדב בארגון, הוא מאיר בפניו את החלקים המשמעותיים והתורמים שהביא עימו לאורך התהליך ומדגיש שאי ההתאמה היא מול מקום ההתנדבות המסוים והאוכלוסייה הספציפית בה מדובר. דודו מציע לקשר את יהונתן לרכז מתנדבים בארגון מסוג אחר ושם נפרדות דרכיהם.


    ............

     

    תחושת ה'לא נעים' עשויה לפגוש אותנו לאורך תהליך ניהול ההתנדבות מתחילתו ועד סופו. נתנו כאן דוגמא לביטויה בשלב מאוד התחלתי של התהליך, אך היא בהחלט עשויה להתעורר גם בהמשך הדרך בין אם סביב הצורך להקפיד על נוכחות מתנדבות.ים בהכשרות מתמשכות, קבלת סיכומי מפגש כתובים, הצורך לפטר מתנדב.ת על רקע התנהלות חריגה ועוד. תחושת ה'לא נעים' היא אומנם טבעית למדי בהקשר זה, אך חשוב שלא נפעל מתוכה אלא נשאל את עצמנו תמיד מה המשמעות ומהם המחירים של התנהלות מתוך 'לא נעים' וכן מי הם אלו שבסוף ישלמו מחירים אלו – המתנדבים עצמם? האוכלוסייה המלווה? הארגון? כולם יחד?

     

    האפשרות השניה היא לשנות את השפה. כל פעם שצמד המילים הללו עולה, נסו להחליף אותם ב- מה כן נעים לי?

    נעים לי להוביל תהליך מקצועי, נעים לי לעבוד בשקיפות, נעים לי שהמתנדבים שלי יכולים לסמוך עלי, נעים לי לסמוך על עצמי ולהקשיב לתחושות הבטן. בהתחלה משנים את המילים, אחר כך משתנה התודעה.

     

    מוכנים להתחיל להיפרד מה"לא נעים"? במה אתם בוחרים להחליף אותו?

    הרשמה לניוזלטר
    הרשמה לניוזלטרדלג על הרשמה לניוזלטר
    שדות המסומנים בכוכבית הינם שדות חובה
    *
    *
    checked
    צור קשר
    עבור לתוכן העמוד